נקודת מבט ליאן:
לאחר שרפאל עזב הסתובבתי אל עבר דלת ביתי שעל פני אותו חיוך טיפשי המסרב לרדת.
נכנסתי אל ביתי ואת פני קיבל רז וחיוך קל התנוסס בין שפתיו.
"מה אתה מרוצה?" שאלתי והעפתי את שיערי אל מאחורי גבי.
"מצאנו אותו" השיב ושילב את ידיו החסונות.
הבטתי בעיניו הזהות לשלי והרמתי את גבתי בשאלה.
"יונתן" המשיך וליבי החסיר פעימה.
אני לא מאמינה שזה באמת קורה! אני באמת אצטרך להרוג אותו עכשיו!
"מה עושים?" שאלתי ושילבתי את ידי על חזי.
"חיכינו לך" השיב רז וגירד את עורפו.
סרקתי במבטי את חדרי, מנסה למצוא זכר לילדה הקטנה שהייתה כה תמימה ולא הרגה אפילו זבוב!
מה קרה לאותה ילדה? ליאן היא נעלמה ומה נהיה ממנה?
הנהנתי אליו ויצאנו מחדרי.
כל צעד בו סוליות נעלי הקישו על רצפת השיש, היה צעד מהול בחשש רב.
אני באמת מוכנה לזה? להרוג אותו? את מי שלא מזמן היה החבר שלי?
יצאנו מהבית אל עבר בקתת העץ הקטנה בחצר שלנו, שם אנחנו מענים את מי שאנחנו תופסים.
רז נעמד מול דלת העץ החומה והביט בי במעט היסוס.
הנהנתי אליו והבטתי בדלת בנחישות.
רז פתח את הדלת אשר חרקה על ציריה והוביל אותי לחדר החשוך, כשהאור נדלק נגלה למולי יונתן.
הוא ישב על כיסא עץ בעוד ידיו ורגליו קשורות בחבלים עבים.
הוא היה ללא פגע, פניו חלקות ונקיות כמו שהיו בפעם האחרונה שראתה אותו.
פיו היה סתום בדבק סלוטייפ ועיניו הביטו בליאן באימה, אדומות מדמעות.
ליאן התקדמה אליו והחטיפה אגרוף לאפו בשניה הפך מחסר פגיעות למלא דם עד שלא יכלו לראות כלום מבעד לדם.
נקודת מבט כללית
היא שיחררה את הסלוטייפ מפיו במהירות ובחוזקה וגרמה לו לעצום את עיניו בכאב.
"בן זונה!" צעקה ליאן והניחה את ידיו על עורפו, היא התקרבה אל פיו אך בשניה האחרונה עברה אל אוזנו "אני אהרוג אותך" לחשה וברכה מצאה את דרכה אל פניו.
יונתן נאנק מכאבים והביט בליאן, לא מזהה את הבחורה חסרת הישע איתה יצא.
נקודת מבט ליאן
הלכתי אל עבר שולחן העץ אשר עמד ליד הכיסא של יונתן וריפרפתי בידי על כל הכלים אשר הונחו עליו, מבחינה ביונתן ההולך ונלחץ אחרי כל כלי שאני עוברת.
לבסוף בחרתי בלהביור, הכלי האהוב עלי.
"ליאן... " אמר רז ויכולתי לראות את החשש בעיניו.
שלחתי אליו מבט מצמית והסתובבתי בחזרה אל יונתן, מביטה בו בשעשוע בעודו מנסה להילחם בקשרים.
הדלקתי את הלהביור והבטתי באש כמהופנטת.
"ליאן" אמר יונתן והביט בי בפחד טהור "בבקשה, אני באמת מצטער" המשיך וצחקתי צחוק מתגלגל.
"לא אתה לא" קבעתי עובדה והתיישבתי על ברכיו בעוד הלהביור עדין דולק.
"את מה אני אחמם קודם?" שאלתי את עצמי וחייכתי חיוך רחב כאשר מצאתי את התשובה.
"אולי את מה שהופך אותך לגבר" אמרתי ועיניו של יונתן נפערו באימה.
ירדתי מברכיו וקירבתי את הלהביור אל עבר איברו.
יונתן צרח בכאב כאשר האש פגשה בג'ינס מכנסיו.
חייכתי בסיפוק והחזרתי את הלהביור למקום.
דלת המחסן נפתחה וממנה נכנס רועי, הוא נשען על הקיר, ליד אז והביט במעשי.
לקחתי מהשולחן את הפגיון הכסוף שלי וקירבתי אותו אל פניו של יונתן.
הוא ניסה להילחם בקשרים בשנית, אך לשווא.
קירבתי את הסכין אל פניו של יונתן ולחצתי אותה כנגד לחיו.
ירדתי עם הסכין עד לסנטרו והשארתי שם מחקת מכוערת.
לאחר מכן תקעתי את הסכין ביריכו של יונתן, מרגישה את הבשר והעצם וצחקקתי עקב צעקתו מחרישת האוזניים.
"אתה רוצה למות?" שאלתי את יונתן וניגבתי את הדם על ידי "או שאתה רוצה להמשיך לשחק?"
"אני מעדיף למות" לחש יונתן וחייכתי בסיפוק.
"מה אמרת?" שאלתי והצבעתי על אוזני.
יונתן הביט בי בעצב והשפיל את מבטו.
"למות" אמר שוב אך חזק יותר.
החלטתי שאעניק לו את זה אך לא מתוך חמלה, אלא בגלל כל הרגעים הטובים אשר היו לנו ביחד.
לקחתי את האקדח מהשולחן ונעמדתי במרחק מטר מיונתן, מכוונת את האקדח לראשו.
אני באמת מוכנה להרוג אותו? אני באמת יכולה לעשות זאת? מה הבנות יחשבו עלי? מה רפאל יחשוב עלי? כל השאלות האלו התרוצצו במוחי, מסרבות להניח לי.
לפתע נשמעה ירית אקדח ויונתן החל לגמם מחזהו, בעודו פולט גם מפיו.
הבטתי בו כאשר עורו החל להחוויר ועיניו נהפכו לחסרות הבעה.
גופו נרפה וראדו נשמט על כתפו.
הסתובבתי אל עבר מקור היריה וראיתי את רועי עומד עם אקדח זהה לשלי בידיו.
התקדמתי אליו במהירות ואחזתי בצווארון חולצתו, מצמידה אותו לקיר בחוזקה.
"למה עשית את זה?!" שאלתי בזעם והבטתי בעיניו במבט מצמית.
רועי לא הניד עפעף וההיט היישר בעיניי.
"אמרתי לכם שאני אעשה את זה!" המשכתי והידקתי את אחיזתי בו.
"את לא היית מוכנה" ענה באדישות והשתחרר מאחיזתי.
"האקדח היה מכוון אליו" צעקתי והצבעתי על גופתו של יונתן.
"אבל את לא היית מוכנה להרוג אותו!" צעק רועי בחזרה "האקדח אולי היה מכוון עליו, אבל את עוד לא מוכנה להרוג מישהו שהכרת ואהבת אני לא אתן לך!"
נשארתי חסרת מילים, פתחתי וסגרתי את פי שוב ושוב, מנסה למצוא מילים אך לשווא.
אולי באמת זה לטובה? אחרי הכל כך החברות שלי אהבו אותו, איך הם היו מסתכלות עלי אם הייתי הורגת אותו? איך רפאל היה מסתכל עליי? אני יודעת שהוא שנא את יונתן, אך לפני זה הם היו כמו אחים, לפחות ככה יונתן אמר.
יצאתי מהבקתה ובדרך עלתה בראשי המחשבה, כיצד רועי ידע על מה שאני מתכננת.
התשובה הגיעה לא מעט אחריה, רז.
נכנסתי לחדרי וסגרתי את הדלת אחרי בחוזקה.
הנחתי את ראשי על הקיר והרצתי בראשי את אירועי היום.
בחיי שאף פעם לא היה לי יום מלא בכל כך הרבה אירועים משמעותיים בשבילי.
הזמן עבר ובעודי חושבת עיניי החלו להיעצם ונתתי לגופי להיסחף לחשיכת השינה.
וואוווווווווווווו!!!!
אני יודעת שלו העלתי פרק כבר מלא מלא זמן ואני ממש ממש מצטערת!!! אל תעשו אותי!!!
בקיצור, אתן יודעות מה לעשות.
תעקבו.
תצביעו.
תגיבו.
ממש ממש מקווה שאהבתן ואני יותר מאשמח לביקורת!!!