Strange Love

פרק 3

נקודת מבט ליאן:

הדרך לבית הספר עברה בשתיקה.
"מאוד מתאים לך שחור" אחי אמר וגיחך.
"גיחי, גיחי, מאוד בוגר רז" אמרתי והוצאתי לו לשון.
"את יודעת... לפעמים אני מאחל שלא היינו נולדים לעולם הזה" אחי אמר בקרירות.
מאיפה לעזאזל זה הגיע? הוא לא היה רוצה להיוולד לאיזה עולם? עולם של סמים, זונות ורצח?!
הוא חושב שהוא מסכן?! הוא לא עבר אפילו עשירית ממה שאני עברתי בחיים שלי!
ליאן, רוגע, את לא צריכה להתעצבן עליו, גם הוא איבד אנשים עקב זה שהוא בנו של שמעון מלכה...
אחי הביט בי בשתיקה, מצפה לתגובתי, "יש פעמים שגם אני מאחלת את זה" אמרתי ביובש וסובבתי את ראשי לחלון.

הנסיעה נמשכה כ-10 דקות, וכשהגענו מצאתי את עצמי בוהה במבנה הלבן הענק.
מליוני תלמידים הסתובבו שם ובליבי הודתי על זה שאין תלבושת אחידה.
את עיניי תפסה נערה אשר עמדה ליד השער, היא לבשה חולצת בטן לבנה שדרכה ראו את החזיה האפורה שלה ושורט ג'ינס שלא הסתיר כלום.
לשפתיה היה אודם אדום ובוהק וסומק ורדרד כיסה את לחייה.
בטח היא מרוויחה טוב בצומת, המבין יבין...

אני ואחי נכנסנו למזכירות, למזלנו היא הייתה נמצאת ליד הכניסה, בית ספר חכם.
ליד השולחן ישבה אישה בשנות החמישים לחייה, שערה השחור היה פזור וגלש עד למותניה, את עיינה מסגרו משקפים אדומות ואודם חום אדמדם היה מרוח על שפתיה, אני מוכרחה לומר, אם לא כל הקמטים, הייתי חושבת שהיא בת עשרים פלוס...
"שלום לכם" המזכירה אמרה וחייכה חיוך חם "אתם בטח שירה ועדי כהן נכון?"
הסתכלתי על אחי וגיכחתי, לאקסית שלו קראו עדי והמערכת יחסים שלהם הסתיימה לא כל כך יפה...
אבל, פתאום שמתי לב שלאחי לא הביאו פאה, או עדשות, הוא היה נראה כמו עצמו! הרגשתי איך הזעם מתחיל לגעוש בי אך קולה של המזכירה עצר אותי, "הנה, " היא אמרה והגישה אל שנינו שקיות, "כאן נמצא מספר הלוקר שלכם, הקוד שלו, מספר הכיתה שלכם ומערכת השעות"
הנהנתי אליה ויצאתי מהחדר.

"להתראות אחות" אחי אמר ונכנס לכיתתו י'1.
התחלתי להתקדם במסדרון עד שמצאתי את כיתתי, י'5.
עמדתי מול הדלת ושיננתי בראשי את הכללים:
1. אסור לעולם לחשוף מי את באמת.
2. אסור להרוג בבית הספר.
3. חובה להתנהג כמו ילדה טובה.
זין שלי ילדה טובה, אני שונאת ללמוד ותמיד שנאתי, אבל זה בדבר היחידי שמשאיר אותי שפויה ונורמלית ו... אבא שלי מכריח אותי ללכת... אז הייתי חייבת לקיים את כל החוקים, כל פעם אותו הדבר.
נכנסתי לכיתה.

נקודת מבט רפאל:

ישבתי בכיתה, מקשיב להרצאה של המורה הזונה הזאת על המהפכה הצרפתית, למה לעזאזל אנחנו צריכים ללמוד על צרפת?! אנחנו נעשה עם זה משהו בחיים שלנו? לא!
"רפאל" המורה קראה אלי בקול הצפצפני שלה.
"אע, נשמה?" אמרתי ונשמעו צחקוקים מהכיתה.
"אתה יכול לחזור על מה שאמרתי?" היא שאלה והעיניים שלה בחנו אותי, בתולה זקנה בת ארבעים...
"נהנת מהנוף?" שאלתי אותה והרמתי גבה בשחצנות.
המורה החלה להאדים מעצבים ובאה לומר משהו אבל הדלת נפתחה.
לכיתה נכנסה נערה יפה, לא היה לה יופי מיוחד, אבל היא הייתה כוסית אש!!!
היה לה שיער שחור קצר שהגיע עד לכתפייה, עיניים כחולות ועמוקות ופה עבה ובשרני שדורש נשיקה.
היא לבשה חולצת בטן שחירמנה את כל הבנים, ומכנסים עם קרע בברך.
המורה חייכה אליה חיוך מזויף וביקשה ממנה להציג את עצמה.
"קוראים לי שירה כהן ועברתי לכאן מירושלים" היא אמרה וחייכה חיוך שחשף שורת שיניים לבנות.
אני רוצה אותה, יותר נכון אני רוצה לסמן ווי על הילדה החדשה, זה אני.

אז זה היה הפרק השלישי☺
מה אתם חושבים על רפאל, רציתי לעשות את זה שונה משאר הסיפורים, מקווה שיצליח לי.🌟
מקווה שאהבתם, תגיבו לי מה חשבתם ותעקבו😘