נקודת מבט ליאן: (לילה לפני)
לאחר שאני ורפאל החטלנו שניהיה ידידים הוא הוריד אותי בביתי והייתה לי שיחה ארוכה עם רז.
נכנסתי לביתי והרגשתי גוש עולה בגרוני.
אני לא רוצה להיות ידידה שלו! אני לא יודעת איך אני אהיה ידידה שלו!
אני מרגישה אליו משהו והבנתי את זה מהנשיקה שהייתה לנו במסיבת הבריכה שלו.
איך אני יכולה להיות ידידה שלו? לעזור לו להתחיל עם בנות אחרות, לראות אותו עם הסטוצים שלו ולהתייחס לזה כבדרך אגב למרות שזה שורף אותי מבפנים.
"אנחנו צריכים לדבר" רועי אמר ונזכרתי שהוא הבטיח לשתף אותי במבצע שיהיה.
"דבר" אמרתי והתיישבתי מולו.
"ביום שבת, עוד שלושה ימים, נערך משלוח נשקים לכנופיה הנגדית לנו" רועי החל לומר "אנחנו חושדים שיש לנו חפרפרת ובגלל זה רק מעט יודעים על המבצע הזה"
"מי יודע?" שאלתי ושיחקתי בשיערי בעצבנות.
בוגד?! אצלנו?! הוא ימות בסבל וביסורים אז למה לעשות את זה מהתחלה?!
"אבא, אני, את, רז וחיים" רועי אמר.
חיים הוא יד ימינו של אבי, הוא ליווה אותו מתחילת שלטונו.
חיים הוא דמות מאוד אבהית בשבילי ובשביל רז, מכיוון שאבי כל הזמן היה עסוק בעבודה ואמי... מתה, לא היה מי שישמור עלינו, ואז חיים הגיע ולימד אותנו דברים ללא ידיעת אבי וכיום אני מודה לו יותר מהכל.
הוא זה שלימד אותי איך לירות בדיוק, את כל החישובים שצריך לעשות. משקל הכדור, כובד הכדור, כיוון הרוח, גובה הבנין ודברים כאלה.
"איך נסכל אותו?" שאלתי.
"יש לנו את ארבעת החיילים הטובים ביותר שלנו, זה יהיה קל"
"אם מוצאים את הבוגד מי מטפל בו?" שאלתי, בדרך כלל אחד החיליים מענה לתשובות אבל בגלל שזה רק ארבעתנו...
"את?" ספק שאל ספק אמר.
"מה?! למה אני?!" שאלתי בעצבנות והתרוממתי לעמידה.
אני שונאת לענות אנשים, כשאני מתחילה, אני לא רוצה להפסיק.
"עשינו הגרלה" ציחקק.
"שונאת אתכם" מלמלתי תחת שפתי ועליתי לחדרי.
נכנסתי למקלחת והפעלתי את המים החמימים.
הם נפלו על גופי וניקו כל זכר מהיום הזה, בעוד המחשבה היחידה אשר מתרוצצת בראשי היא מה יהיה מחר.
יצאתי מהמקלחת ומרחתי את עצמי בקרם הגוף שלי, לבשתי על גופי את הגופיית ספגטי הסגולה ואת השורט בד הקצרצר וירדתי למטה.
נכנסתי לחדר עבודה של אבי ושם חיכו לי רז, רועי, חיים ואבי.
התקדמתי אליהם בעודי אוספת את שיערי לגוחגול גבוה ומרושל והתיישבתי על כיסא העץ על יד רז.
****
התעוררתי ומצמצתי כמה פעמים לפני שפתחתי את עיניי.
השעה הייתה 6:30, פעם ראשונה שאני קמה כה מוקדם.
לאחר כמה נסיונות חוזרים לחזור לישון התייאשתי ויצאתי מהמיטה בעודי מותחת את זרעותיי.
נכנסתי לשירותים, עשיתי את אירגוננ הבוקר ולקחתי כמה דקות בכדי לבחון את פני אשר השתקפו מן המראה.
פני היו חיוורות ותשושות, שקיות שחורות הונחו מתחת לעיניי ועיניי היו מעט אדומות.
טוב, אני לא מופתעת, נשארתי אתמול ערה עד ארבע לפנות בוקר בשביל לשמוע את התדריך של המשימה.
לבשתי עלי חולצת בטן לבנה אשר הדגישה את השיזוף שלי ואוברול ג'ינס קצר.
כשתליתי את התיק על כתפי נזכרתי בוויכוח אתמול בערב עם רז.
הוא שאל אותי שאלה נכונה, מה באמת רפאל יעשה כאשר הוא יגלה את האמת?
נכון הוא סטוציונר ונכנס לי ללב בזמן כה קצר כמו שאף אחד אחר לא הצליח.
אבל עם כל זאת אני לא יכולה שלא לחשוב האם הרגשות שכנראה יש לו כלפיי ישפיעו על ההחלטה שלו כאשר יגלה את כל המעשים הנוראים שעשיתי.
קשרתי את שרוכי נעלי וירדתי לסלון.
"מה נראה לך שאת לובשת?" רז שאל בכעס ובחן אותי במבטו.
"בגדים?" שאלתי בהתחכמות והרמתי גבה בשעשוע.
"זה תחתון!" הצביע על האוברול והרים את גבותיו.
"זה מכנס" צחקקתי ויצאתי במהירות מהבית לפני שתהיה לו את ההזדמנות להגיב.
"בנים" נאנחתי והנחתי את ראשי על ההגה בעודי מצחקקת.
נכנסתי למגמת התיאטרון, אליה הצטרפתי לא מזמן במקום מגמת הפיזיקה.
בעיניי תפסתי את רפאל אשר ישב בסוף והיה עסוק בלבהות בחלל.
שיערו נפל מעט על מצחו ועיניו החומות כשוקולד הביטו מטה על שולחנו.
לאחר כמה שניות עיניו פגשו בעיניי וכל התשישות אשר הייתה בי נעלמה וחייכתי אליו חיוך גדול ואמיתי.
התקדמתי לכיוון שולחנו עד שאחת מהזונות של השכבה, קיילי? התקשמה לכיוונו והתיישבה לידו.
היא לחשה לו משהו באוזנו וליטפה את ירכו והעצבים בי רתחו למרות שלא הייתה לי שום סיבה, אחרי הכל אנחנו ידידים...
הוא אמר לה משהו בחזרה ןהבעת פניה השתנתה לזועמת בשניות ולאחר מכן היא כמה מהכיסא והלכה משם.
חייכתי אליו חיוך קטנטן ותפסתי את המקום לידו.
לאחר כמה דקות המורה החלה בשיעור והפנתי את כל תשומת לבי אל מה שהיא אמרה, אך מבטו של רפאל אשר היה נעוץ בי מנע ממני להתרכז.
"דבר" אמר והכתי את חזהו עם עפרוני.
"מה?" הוא גיחך והרים את ידיו כחף מפשע.
"אתה לא מוריד את המבט שלך ממני כל השיעור!" צחקקתי אך מיד חזרתי להבעת הפנים הרצינית שלי.
"את פשוט נראת מצחיקה כשאת מתרכזת" הוא ענה במהירות וסומק קל קישט את לחייו.
"שתוק" אמרתי וסטרתי קלות לזרועו.
****
"את צריכה טרמפ?" רפאל שאל אותי כשנגמר בית הספר.
נזכרתי שהבטחתי לבנות הסברים לגבי מה שקורה ביני לבין רפאל וסירבתי בנימוס.
הלכתי לכיוון הרכב שלי ונעצרתי עקב צליל של הודעה אשר בקע מן הטלפון שלי.
הוצאתי את הטלפון מהתיק והדלקתי את המסך.
על הצג הזוהר התנוססה הודעה מיונתן.
'לגבי הדייט השני, מה את אומר על מחר בשבע?' חייכתי חיוך קטן והקלדתי במהירות.
'מה ללבוש?'
'משהו מגונדר' ענה והוסיף סמיילי קורץ.
נכנסתי לביתי והופתעתי לראות את רועי יושב על הספה וצופה בקוונטיקו.
"היי, תקשיב היום באות אליי חברות אז... " אמרתי ורמזתי לכך שלא יעז לעשות דברים שיביכו אותי, אחרי הכל זאת העבודה שלו...
"מממ, אני בעד קטינות" רועי אמר בשעשוע וחייך חיוך פלרטטני.
"איכס! לא!" מחיתי בתוקף "החברות שלי הן מחוץ לתחום!"
"אוקי" הרים את ידיו כחף מפשע וחזר להתעמק בסדרה.
לאחר חצי שעה נשמעה דפיקה בדלת הבית.
ירדתי במדרגות במהירות ולמולי נגלו שלושת חברותיי הטובות.
"היי, בואו תעלו" חייכתי ועליתי אל חדרי.
"מי החתיך בסלון שלך?!" איימי שאלה בהתלהבות ושיערה האדום קיפצץ.
"רועי" עניתי "אח שלי"
"יש לך עוד אח?" ניקול שאלה במעט הפתעה.
"הוא גדול מאיתנו בשלוש שנים" משכתי בכתפיי.
"גיל הוא לא קיר" איימי אמרה בקול פלרטטני וזכתה לסטירה בעורף מאלכס.
"בכל מקרה" החלה ניקול לומר וחיפשה את המילים הנכונות.
"מה לעזאזל הולך איתך ועם רפאל?!" השלימה אותה אלכס במהירות ונעצה את מבטה היישר בעיניי.
נשמתי עמוק והתחלתי לספר להן את כל מה שקרה אתמול בערב.
כשסיימתי שלושתן היו נראות מופתעות ומבועתות בו זמנית.
"זה לא נשמע מתאים בשבילו" ניקול הרהרה בקול ומיקמה את משקפיה על קצה אפה הקטנטן.
"לדעתי הוא עדיין מנסה להיכנס לך לתחתונים" איימי המשיכה ושתי האחרות הנהנו בהסכמה.
"למה זה כל כך מוזר שאנחנו ידידים" שאלתי ושיפשפתי את עורפי במבוכה.
"כי הוא אף פעם לא בקשר כזה של ידידות" אלכס ענתה "הוא רק מזיין ואחר כך הוא קורא להן מתי שמתחשק לו"
"אולי הוא השתנה" מלמלתי ויכולתי להרגיש את מבטי ההפתעה של הבנות.
"מותק, אל תעלבי אבל הבן אדם הזה בחיים לא ישתנה. הוא תמיד היה ותמיד יהיה בחור של לדפוק ולזרוק" איימי אמרה.
התחיל להימאס לי מנושא השיחה הזה, אז לפני שהעניינים יתדרדרו שיניתי במהירות את נושא השיחה לדייט שלי מחר עם יונתן.
"יונתן חמוד!" ניקול צווחה "הוא הבחור המושלם בשביל!"
"ליאן אני---" אמר רועי כאשר נכנס בדלת אך השתתק כאשר ראה את איימי אשר הייתה לבושה בגופיית בטן צמודה ושורט קצרצר.
"אממ, יש ארוחת ערב" המשיך במהירות ויצא מחדרי.
איימי הסמיקה והשפילה אץ מבטה אך מיד הרימה את ראקה והביטה בי במבט ממזרי.
"שלא תחשבי על זה אפילו!" הזהרתי כקוראת את מחשבותיה.
ניקול ואלכס ציחקקו והיה נראה כי חיכו להמשך השיחה.
"מה עשיתי?" שאלה איימי כחפה מפשע "הוא בסך הכל בהה בסחורה" המשיכה והתחילה לעשות טווארק באמצע החדר.
"סתומה תפסיקי!" צחקתי וקפצתי עליה.
אני ואיימי נפלנו על הרצפה בעודנו צוחקות בקול, לא עברו כמה שניות ואלכס וניקול עלו עלינו.
"שמנות רדו!" אמרתי בין צחוק לצחוק.
שלושת הבנות היו שקועות מדי בלצחוק כך שלא שמעו אותי ולא יחסו חשיבות לדבריי.
איך זכיתי בהן?
אזזזזז אני יודעת שהפרק יצא טיפה משעמם ואני יודעת שלקח לי מלאאא זמן לעלות אותו, נראהלי😅 אבל, אל תנטשו אותיייייייי!!!
אני מבטיחה שאת הפרק הבא אני אנסה לעשות יותר מעניין!!!
תעקבו.
תצביעו.
תגיבו.
מקווה שאהבתם ואשמח לביקורות!!!