במחשבה שניה

Galing kay OrnaRaz

377 4 5

מאמרים על החיים המורכבים ומלאי הגוונים Higit pa

הכתובת על הקיר
החזירו לי את יום האם
הנחיות קהילת פייסבוק והקהילה
בבקשה אל תספרי לי הכל: מחשבות של אם על הטיול הגדול
״האדם מתכנן והאל צוחק״: שיפוץ כתרופה לאבל
מאיסור על נישואין להקפאת ביציות: המחיר הגבוה של שוויון
שנת האבל הראשונה: טיפים להתמודדות המיועדים לאלמנות ואלמנים טריים
לא ברוכים הבאים: העולים מאתיופיה
אל תסתיר לי את הנוף עם הנכות שלך: מקרה יונה יהב
חיי שחורים/ישראלים/פלסטינים נחשבים: או טוב לחיות בעד ארצנו
״כשהבורות היא ברכה״: המתקפה על ה״מלשינות״
גן הבנים: או כשדרכתי על היבלות הקולקטיביות של הקהילה שלי
קל יותר לא לזכור: סייד קשוע ועיתון הארץ
מי צריך את השידור הציבורי?
פורום המשפחות השכולות לא מעונין בחברים חדשים
כבשת הרשה, מדינת ישראל והאלמנות
נסיונות ראשונים בעולם הדייטים: או איך מזהים קזנובה בשנת האבל הראשונה
מדרגות אין התקווה: סיור בקרית ארבע וחברון
זויה צ׳רקסקי: ציירת חסרת מנוחה ומוכשרת בטירוף
הכל צפוי וקצת רשות נתונה: חולי סרטן ומשפחותיהם
הבגד הקרוע, והראש המגולח: גילויים פומביים של אבל
נצחון האלמנה המבוגרת: נעמי במגילת רות
אראלה בודאי תצלצל אליך:
ביקור הזוג, הלא כל כך, זקן: אהרון ואידה מגד
פנס הרחוב הוא השוטר היעיל ביותר: שוברים שתיקה
מכתב אישי לחברת הפרלמנט המושעית נאז שאה
אלו שייעדרו משולחן הסדר שלי
ביקור הסופרים בחברון: אי הנראות של פעילי השלום
חבר בעת צרה: סרטן והחברים שנעלמו
איך הפכתי לאויבת השלום וגבעת חביבה:
ב16 במאי 1948 נולדה מדינת ישראל
הנרטיב של הדור שלי: מלחמת יום כיפור
״שיאכלו עוגות״: אחד במאי בחיפה והמימונה
לעבר יש זכות הצבעה והפמניסטיות הדתיות:
עם הספר לא ברשימת המדינות האורייניות
שכנים טובים, או עיתונאית צעירה מאום אל פאחם
הנחמה שבהכחשה
חיים מאחורי המחיצה בנשף הסיום של הפקולטה למשפטים:
נטיקט או איך למנוע אי הבנות בתקשורת האלקטרונית
לכבוד יום האב: האב כמורה
החרם והבנות משתפות הפעולה
השריף של מתנחלי חברון
מזל הביש של חולי הסרטן
הילד שברח מבית הספר והצדק שבספרי ילדים
אמהות כהכשרה לתפקיד ראשת ממשלה
נחושות וחזקות: נשים עושות שלום
לחבב את ברק אובמה
סאלם הקטנה או מי מפחד משלום
ילדה קטנה על אופניים: אנואר בורקן נגד שוטרי משמר הגבול

בעל זבוב זה כאן: על החוליגנים הישראלים

4 0 0
Galing kay OrnaRaz


לאחרונה אני מרגישה שאני חיה בדיסטופיה, אבל עד שקראתי בהארץ את המכתב למערכת מאת זאבה אחי מאיר, לא הייתי בטוחה איזו בדיוק.

כותרת המכתב היא ״ז׳בוטינסקי ואבא היו מתביישים בנתניהו וחבריו״

המכתב מתחיל בהבעת דאגה של הכותבת ״אני מביטה בדאגה על המנהיגות השגויה והמסוכנת שמנהיגים אנשי הימין, בניהם של הרוויזיוניסטים.״

זאבה אחי מאיר מסיימת במילים:

״בהכירי את העקרונות המוסריים של אבי וחבריו — לרבות מורם ומנהיגם זאב ז'בוטינסקי — אני בטוחה שהם היו מוקיעים את חרפת ההתבהמות של החברה הישראלית והיו נלחמים בכל כוחם בעיוורון, בהכחשה, באטימות המוסרית ובאובדן המצפון האנושי של ראש הממשלה וחבר מרעיו, הבוגדים במורשת הוריהם ומובילים את החברה הישראלית ואת מדינת ישראל מאסון לקטסטרופה של אובדנה המוסרי והקיומי"

המכתב החזק הזה המתמקד בהתנהגותם של הבנים של ( לפעמים אנחנו קוראים להם הנסיכים) מנהיגי התנועה הרוויזיוניסטית, הזכירו לי את השם של הדיסטופיה שחיפשתי:

אמנם אנחנו לא ממוקמים באי בודד באוקיינוס השקט, אך גם אנחנו מאד מבודדים. בנוסף, כמעט מכל בחינה אנחנו נמצאים באי של בעל זבוב.

הרומן בעל זבוב מאת ויליאם גולדינג ( 1954) מספר על ההתפוררות השיטתית של החברה המתורבתת. מה שנידמה תחילה כדמויי סדר מתדרדר לכאוס כשקבוצה של נערים צעירים מנסה לשרוד על אי הבודד.

מנהיג הקבוצה רלף אינו בוגר ואחראי כפי שנראה בתחילה, ותוך זמן קצר חברי מפגינים צורות התנהגות אכזריות ומוכנים להקריב את כל מי שמראה איזו שהיא חולשה. הם חורשים מזימות, מסיתים, מפזרים שמועות, ורבים ללא צורך. כשהפחד גובר כך גם החשד שחיות פרא ומפלצות נמצאות בכל מקום, ויום יום הנערים עורכים טקסים פרימיטיביים לשם הגנה.

נשמע מוכר? לאחרונה כמו אי הנערים גם אנחנו הגענו כמעט לכאוס מוחלט. המנהיגים שלנו מונעים על ידי יצרים פראיים, הם מקריבים את כל מי ששונה, או רק אומר משהו שונה, והרלף הפרטי שלנו, שנבחר להוביל אותנו באומץ, רואה מפלצות מפחידות וחיות פרא אפילו מתחת למיטה.

בבעל זבוב אחד הנערים גילה שהמפלצת היא בתוכו, אך זה כבר מאוחר מידי. ועצוב מאד שתגלית זאת עלתה לו בחייו. גם אצלנו תובנות באות באיחור, ורבים מאיתנו פסימיים בקשר לעתידה של ישראל.

בסוף הרומן מבוגר שמגיע לאי מבטא את אכזבתו מההתנהגות הגרועה של נערים בריטיים. להם לפחות היה תרוץ של הגיל: לא היו להם בגרות ונסיון,

אבל המנהיגים שלנו היו אמורים להיות בוגרים.


דחוף: אנחנו מחפשים מבוגר אחראי

Ipagpatuloy ang Pagbabasa

Magugustuhan mo rin

364 46 16
יאיי פנארטים של פרוזן!
752 35 11
פנארטים של פרסי ג׳קסון!
4.4K 250 29
זה לא סיפור, זה בעצם אוסף של מחשבות, קטעים ושירים שכתבתי. בדרך כלל כשעובר עליי משהו אני כותבת שירים, והחלטתי לפרסם חלק מהם. מקווה שתתחברו ותאהבו.
1.2K 9 18
ובתי אמרה: ״יום אחד נחזור להיות שמחות,״ מאמרים אישיים בנושאים הקשורים לאלמנות ולחיים: על המחלה, האובדן, האבל, השנה הראשונה, ההתמודדות, המשפחה, ההסתג...