•נקודת מבט של אדיר•
״זו מלכודת!!!״ לירן צעק ושמעתי אותו משתעל הסתובבתי במהירות תופס אותו ומצמיד אליי מנסה לשמור על החמצן שעוד נותר בריאותיו. לפני שהספקתי להגיב פתאום אחלו ליפול פצצות למים. ואותם רעולי פנים חייכו חיוך מנצח. לא זה עוד לא נגמר בני זונות אני לא מוותר בקלות. הסתכלתי סביבי לא חושב הרבה וחייכתי חיוך קר אם אנחנו נמות גם אתם תמותו ביחד איתנו! לירן תחזיק מעמד כי אני לא הולך לתת לך למות לפני לפחות. אם אני לא אשרוד אתה זה שתשרוד ותספר את הסיפור שלנו כשתבוא העת לכך. אני לא אתן לך למות עד שלא תשיב את גופה שלי הביתה ואני אשוב אל חצר המלך כשאתה ויקירייי מלווים אותי בשמחה ולא בצער, זה לפחות מה שאני רוצה שיהיה אם אמות היום. כי אחרי הכל החיים רק מתחילים רק כששבים לחצר המלך, אני אהיה עוד פרח שנקטף בגן הפרחים של המלך, אהיה כציפור חופשייה לשוב אל המלך. אבל דבר אחד בעולם הזה יכאב לי לאבד אותך ישראל אלייך לא אוכל לשוב אם אמות, ולכן אליי להילחם עד כמה שאוכל בשבילך אדמתי אני מוכן למות כל יום מחדש גם אם זה אומר לאבד אותה, את אותה האחת אשר נולדה בשבילי אבל כנראה תהיה מיועדת לאחר.
שחיתי צולל לכיוונם שהפגזות אלינו ממשיכות חייכתי חיוך ערמומי, מה שטוב בי שהמים הם המרחב שלי ואתם הולכים לשלם על זה. לירן תחזיר אותי אל אדמתי האהובה ישראל אם אמות ונשמתי תעזוב כציפור חופשייה אל חצר המלך.
•נקודת מבט של לינוי•
הרוח התחזקה והעיפה את עלי השלכת ישבתי בחוץ מביטה בשמיים האפורים והקרירים אשר היו לי כל כך זרים. דמעה אחת זלגה לה מהעין והכאב בחזה רק הפך להיות חזק, הרגשתי איך האוויר עוזב אותי לא יכולתי לנשום ליבי צרב רציתי לצרוח הכל כאב יותר. הזיכרונות אחלו לשוב מפילות אותי לתהום שהייתי אסירה בו, אותו הכאב רק עוצמתי יותר ממה שהיה מלפני שבועיים. הרגשתי איך ראשי מסתחרר ואני מאבדת את עצמי בגעגועים לשפיות.
״היי את בסדר?״ שמעתי קול שואל אותי בשפה הזרה ואני לא ידעתי איך לענות כאילו השפה נמחקה משפתיי ורק שפת האם שלי נותרה למרות שההבנה עדיין היתה אך התשובה משפתיי לא יצאה.
״היי מטורפת מה יש לך?״ שמעתי עוד קול התכווצתי בתוכי מנסה להקל על הכאב רציתי לצרוח ולא יכולתי קולי עזב ממני.
״אני לא יכולה לנשום.״ אמרתי בקול שבקושי נשמע .
״היי תצאי מזה מטורפת? מה לקחת עכשיו?״ הקול אמר מנער אותי ידיו עטפו אותי חזק הרגשתי שאני מאבדת את הצלילות שלי עיניי ראו כפול. ״תנשמי!״ הקול לחש בשקט מנסה להרגיע. ״תעשי זאת כמוני.״ הוא אמר נושם ניסיתי גם לחקות את הנשימות שלו. השתדלתי בכל כוחי להתנתק ממנו להתנתק מן הזיכרונות לשכוח ניסיתי רק לנשום בזמן שאני תופסת בידו של אותו אדם בכוח, ומנסה להתרומם מעל פני התהום בשביל לראות את האור. הרגשתי שזו המלחמה שלי לשרוד עד שהוא ישוב הביתה.
״יופי, מטורפת את הצלחת.״ הוא מלמל זאת לתוך אוזני כשהוא מחבק אותי התאוששתי מהר מתרחקת ממנו אבל ידיו החזיקו בכתפיי פגשתי בעיניו הכחולות הצלולות בצבע תכלת, עורו היה בצבע ברונזה ועל גופו חולצת תלבושת וג׳ינס קרעים. שיערו שתני ארוך שתני בהיר ושני שריטות כיסה מעט פניו. ידיו היו מקועקעות זה היה הבחור מהאוטובוס. ״אז מה אנחנו נשתוק מטורפת?״ הוא שאל אותי בחיוך זחוח שרציתי להכות אותו.
״מה אתה רוצה שהגיד?״ גיחכתי בקרירות.
״תודה לך הצלת את חיי,״ הוא אמר בגיחוך.
״תודה לך הצלת את חיי.״ אמרתי בציניות. ״מרוצה?״ שאלתי בחיוך ציני משתחררת מאחיזתו אבל ידו התהדקה.
״אז מה את נפגעת חרדה?״ הוא שאל אותי.
״זה לא עניינך.״ אמרתי באדישות.
״אני יודע שיש אצלכם מלחמה ושתי חיילים נעלמו.״ הוא אמר בחיוך קר . ״הם בטח מזמן כבר מתים החיילים העלובים האלה—״ הוא אמר ליבי שרף לא עמדתי בזה והורדתי לו סטירה עוצמתית עד כדי כך שנשמע רעש.
״יא בן זונה אני ארצח אותך, עוד פעם אחת אתה תדבר על הגיבורים האלה אני ישרוף אותך. הם בחיים אלה צה״ל הצבא הכי חזק בעולם מי יכול אליהם? לצה״ל יש כמה משמעויות גדולות לעולם הזה צה״ל צבא ההגנה לישראל צה״ל צבא ההגנה לה׳ . אלה לוחמים שלא זורקים לעולם מאחוריהם אף חייל הם נלחמים כאחים. הם הסמל לאחדות העם הם הכוח שלנו והתקווה צה״ל הוא צבא התקווה לישראל. אני יהרוג אותך וכל מי שיעז לדבר על הצבא הכי חזק שבעולם הצבא היחידי בעולם שעומד בהתגרים שאף צבא לא עמד.״ אמרתי לו בזעם גופי רועד מעצבים וכאב הוא הביט בי מגחך.
״איפה הלוחמים שלך אה?״ הוא שאל בגיחוך.
״הלוחמים שלי ישובו הם חזקים הם אמיצים הם לא מפחדים מאף אחד כי גם בתוך החושך הם תמיד יביאו את האור.״ אמרתי בקול בטוח אני יודעת שהם יחזרו ישבו הלוחמים אל אדמתם הקדושה.
״אתה רוצה לבדוק מה זה צה״ל?״ שמעתי את קולו של מתנאל הוא היה חד וחזק. ״אני יראה לך בתור לוחם צה״ל.״ מתנאל אמר בחדות.
״אתה חושב שאתה מפחיד אותי בוא נראה אם אחותך צודקת? האם צה״ל הוא הצבא הכי חזק או שהוא צבא של אפסים.״ אמר בחיוך ממזרי.
הוא התחיל לתקוף את מתנאל אבל מתנאל התחמק בקלילות תוך שנייה מפיל אותו בלי הרבה מאמץ מצמיד את מגפיו הצבאיות אל צווארו של אותו הבחור מהאוטובוס.
״עכשיו התשובה לנגד עיניך אידיוט בפעם הבאה שתעז לדבר על לוחמים שלנו תחשוב שוב בשביל שלא תמצא את עצמך בסופו של יום קבור חמש עשרה מטר מתחת לאדמה.״ מתנאל אמר בחדות ועזב אותו כשהוא אוחז בידי.
•נקודת מבט של לירן•
התעוררתי כשאני מרגיש משקל כבד אליי הרגשתי שאני לא יכול לנשום התקרה היתה בפחם כאילו המקום נשרף. ראיתי את הגופה שהיתה אליי זה היה אדיר אבל מה שהיה הכי מפחיד שגופו היה קריר ונשימותיו לא הורגשו. האם הפסדנו? האם באמת הפסדתי את אח שלי ואני בשבי עכשיו ביחד עם אותו אדם שנלחם עליי לא מותיר לרגע מאחור.
״אדיר! אחי אדיר!!״ אמרתי מנסה לנהר אותו גופו היה פצוע. ״לא אל תמות אחי אסור לך לעזוב אותנו אסור לך ללכת היא מחכה לך אתה הכוח שלי!״ אמרתי בדמעות נלחם בשביל לדעת שזה רק סיוט מחר הוא יחזור ויגיד לי את אותם המילים. ״אל תיכנע לירן אחרי שנצא מהגיהינום הזה שנינו נצחק על זה.״ אותם המילים שהותירו בי כוח אותו האחד שתמיד ציין שאנחנו אחים.
המשך יבוא...
סורי על פרקים קצרים יש לי בעיות האפליקציה באייפון.