התפללתי עם שאר אנשי הכנסייה , כל רגע הסתכלתי מסביב והכל נראה כרגיל , רק שלוטי לא הגיעה היום. זה מאוד מאכזב אותי. לפתע האייפון שלי השמיע עוד צפצוף ולפי המבטים כולם הבחינו , אבל המשיכו להתפלל. אלוהים אדירים זו הפעם המיליון... בלעתי רוק והתפללתי כשאני עוצם את עיניי , רק מנסה להעמיד פנים שהצפצופים שנשמעים כל רגע הם לא ממני.
לאחר מספר דקות שהתפילה הסתיימה הרגשתי סוג של הקלה , התכוונתי לצאת אך אבא עצר אותי כשהניח את ידו בכתפי וסימן לי לבוא בעקבותיו , ידעתי שזה לא טוב. הלכתי איתו לצד מעט לחוץ
״תתבייש לואי״ הוא אמר ולבי נחת
״מדוע ?!״ שאלתי במהירות ובטעות הגבהתי את קולי , לא רציתי להיראות כמו חוצפן שצועק על אביו.
״אתה אף פעם לא מביא טלפון לכנסייה , מה זה צריך להיות ?!״ הוא שאל בכעס , בלעתי רוק והשפלתי את מבטי
״שכחתי אותו בכיס״ אמרתי בשקט ״אני מצטער״
״שזה לא יקרה שוב״ הוא אמר עם אצבע נוזפת , הנהנתי רק בשביל שישחרר אותי ואצא , אני באמת הרגשתי מעט רע ששמעו את הטלפון שלי באמצע התפילה , אבל אני לא יכול לחזור בזמן ולתקן את זה. יצאתי מהכנסייה ושלפתי את האייפון מכיסי , המון הודעות מהארי. חייכתי לעצמי ונכנסתי לקרוא.
׳בוקר טוב !׳
׳זין ! מייקל השאיר גרב אדומה בכביסה וכל הבגדים שלי פאקינג וורודים ! האח שלך אידיוט !׳
׳הוא גם לא השאיר חלב... שוב.׳
׳אני מקווה שאני לא מפריע במשהו׳
׳אתה פשוט לא עונה. אל תגיד לי שהתמלאת בחרטה בגלל ישו הזה׳
׳יש לשתות רק קולה... אני שונא קולה. ידעת שפעם קולה הייתה ירוקה ?׳
׳למה אתה לא עונה ?!׳
׳בכל אופן ממש משעמם לי , אני רואה חברים בטלוויזיה , רייצ׳ל ורוס יחד בפרקים האלה ?׳
׳תענה׳
׳לואי אני אזיין אותך אני נשבע׳
׳אני צוחק , תענה׳
׳תענה תענה תענה תענה׳
׳נגמר שתי פרקים ! מה לעזעזל אתה עושה ?! אם אתה ישן אני פשוט אהרוג אותך׳
׳אתה כלכך סקסי׳
׳לואי אני נשבע שאם אתה לא עונה להודעות המסריחות שלי אני בא לביתך ומזיין לך את הצורה׳
׳אני צוחק. אני רושם שאני צוחק כי אתה לא תבין שאני צוחק אז אל תיבהל׳
׳אתה בטח חושב שאני משוגע׳
׳לא התכוונתי לשלוח כלכך הרבה הודעות לעזעזל...׳
׳תענה.׳
שפתיי נפערו כשקראתי את כל ההודעות שהשאיר. אלוהים אדירים הוא גס רוח ! מגוחך בעיקר... חייכתי לעצמי ונשכתי את שפתיי , חשתי את לבי הולם בחוזקה. ביקשתי ממנו אתמול שנבלה את היום יחד , אני יודע שאני לא נוהג לצאת לעיתים קרובות או בכלל , אבל זה שונה כרגע. החלטתי לשלוח לו הודעה בחזרה לאחר כל מה ששלח
׳הייתי בכנסייה , בגללך הטלפון שלי צלצל ללא סוף׳
שלחתי , העברתי את האצבע שלי על שפתיי , בהיתי במסך בציפייה להודעה הבאה שלו. התרגשות התמלאה בכל חלקיק בגופי , אני מאבד את הסבלנות. נשכתי את שפתיי חזק , אני לא מתכוון להתרחק מהדת. אבל ההתנזרות אני... אני מרגיש מבולבל , ושאני עם הארי אני מרגיש שהוא מפקס אותי. הוא מסוג האנשים שלעולם לא הייתי מתקרב אליהם , אני לא בטוח מה גורם לי להתקרב אליו ולרצות בזה. לפתע הודעה נשלחה ולבי החסיר פעימה , מיהרתי לקרוא אותה.
׳שאבוא לאסוף אותך ?׳
ידעתי שהוא לא יכול. אם אבא יראה אותו אכנס לצרות , כרגע אני מעדיף לבלות איתו בלי שאף אחד ידע. אני שונא להסתיר , אבל אני מפחד יותר להיחשף. זה מרגיש טוב להיחשף בפני הארי , הוא נותן לי להרגיש שאין בזה שום דבר רע , אבל לא משנה כמה ינסה , אני תמיד ארגיש רע. אני לא מרגיש שזה בסדר ואני תוהה לעצמי אם אי פעם ארגיש. לפתע הטלפון שלי צלצל ולבי דפק חזק בלחץ , הוא מתקשר ! אלוהים אדירים בכנסייה הקדושה הזו אדבר עם מישהו שאיתו חטאתי בנשיקה על השפתיים. נשמתי עמוק ואחזתי לשנייה קצרה בשיערי , עניתי.
״היי״ לחשתי וצעדתי לספסל שממול הכנסייה , רק שם יש לי שקט
״אתה מתעלם מההודעות שלי ?״ הוא שאל ובטני התהפכה כשהקשבתי לקולו , חייכתי והשפלתי את מבטי
״לא עברה דקה , התכוונתי לענות״ אמרתי להגנתי.
״אז לבוא לאסוף אותך ?״ שאל , בלעתי רוק ונשכתי את שפתיי מבפנים , מה אענה לו ? אלוהים אדירים אני חושש ״אל תגיד לי שיש לך חרטות...״
״לא״ מיהרתי לומר ״אין לי חרטה״ לחשתי.
״אז בוא איתי״ הוא אמר , נשמתי עמוק ועצמתי את עיניי ״בחייך לואי זה לא שאתה צריך להתפלל כל היום״
״כמובן שלא אבל...״ עצרתי ״לאן אנחנו הולכים ?״
״אמרת לאן אנחנו הולכים הכוונה שאתה בא נכון ?״
״כן״ השבתי בחיוך
״אין חרטה ?״ שאל וכמעט צחקתי
״אין חרטה״ הקול שלי היה חלש
״טוב , אנחנו צריכים לעבור בבית שלי״ התחיל להגיד , מיד שללתי את זה בראשי
״אני לא יכול לפגוש את מייקל...״ אמרתי , פחדתי שמייקל יצחק על הנטייה המינית הזו , או שיפגע בי. פחדתי לקבל תגובות , פחדתי שייראו אותי בצורה שונה.
״לא בבית הזה , בבית של המשפחה שלי״ אמר. הרגשתי שלשנייה בלעתי את הלשון ״אולי זה נשמע מלחיץ... להכיר את המשפחה שלי אבל אנחנו רק לוקחים משם את בעלה של אחותי בשביל לעשות קניות״
״זה נשמע מסובך״ אמרתי מבולבל
״אבל זה לא. מאיפה לאסוף אותך ?״ הוא שאל , חיפשתי לעצמי על מקום שאף אחד לא מכיר , מה אם ישפטו אותי ? זה לא שכל בן אדם שיראה אותי ידע שהתנשקתי עם הארי. אבל- ״לואי ?״
״הו מצטער חלמתי לרגע״ מלמלתי , איזו צליבה מוחית. ״אחכה לך מחוץ לביתי״
״מחוץ לביתך ?״ הוא שאל ונשמע מתגרה ״לא תיכנס לצרות כשיראו אותך איתי ?״
״הארי...״ פלטתי ״אחכה לך בחוץ. אל תביא איתך כלב״
״מה ?״
״אני אלרגי לכלבים״ הסברתי.
״אמ... אני אשתדל לא לאסוף כלב רחוב למושב האופנוע לואי״ הוא אמר בציניות וזה גרם לי לצחוק ״חוץ מזה איך אתה מרגיש ?״
״מה הכוונה ?״ שאלתי , אף אחד לא שואל איך אני מרגיש. אולי סתם לנימוס כשלוחצים לי את היד בכנסייה , אבל הארי נשמע כאילו דואג לי כרגע , וזה גרם לי לחייך
״אתמול בכית , היית ממש... לא טוב״ אמר בזהירות. חשתי מובך כשנזכרתי באיך בכיתי מולו , אני לא נוטה לבכות , בדרך כלל אני שקט ולא משמיע קול , אבל נשברתי. הייתי עצוב עד שלא יכולתי להחזיק את זה יותר. הרגשתי כלכך הרבה...
״אני בסדר״ אמרתי
״בטוח ?״
חייכתי והנהנתי עד שנזכרתי שהוא לא רואה ״בטוח. אני בסדר גמור , תמהר״ אמרתי.
״חמש דקות ואני אצלך״ הוא אמר , חייכתי ותוך כדי נשכתי את שפתיי
״בסדר אני אחכה״ לחשתי. ניתקתי את השיחה והתחלתי ללכת. ידעתי שלא ימצא חן בפני הוריי שאצא , הם אוהבים שאני בבית , מתפלל ודואג לכולם , אבל עכשיו אני מרגיש שאני צריך את הריחוק הקטן הזה , רק עד שלא אהיה מבולבל יותר ואבין מה קורה לי , כי אני עדיין לא בטוח שאני בסדר...
אבל אין לי חרטות.