עיניי עמדו לצאת מחוריהן, וזה היה כאילו ריאותיי החליטו שלא לתפקד יותר.
"ת-תרד ממני!" צעקתי, מנגבת במרץ את שפתיי כאילו היו נגועות. הארי קם באטיות מתנוחת שכיבת השמיכה שהיה בה, ומיהר אל מאחורי הקופה.
הבעתו הייתה ריקה, ושפתיו הוורודות היו פתוחות מעט. הוא העביר את לשונו על שפתיו, גורם לפניי להתחמם.
"א-אל תעשה את זה שוב אף פעם, בסדר?" פלטתי, קמה על רגלי גם כן.
לא ידעתי אם פניי מגיבים למגע השפתיים או לליקוקם. ניקיתי כל סוג של לכלוך אפשרי על מכנסיי, ולקחתי את שקית הפלסטיק שהייתה תלויה.
"אני הולכת לקחת את אלה, אני אחזיר לך כסף."
ניסיתי לקבל סוג של מסר מרגיע מעיניו, אבל הן עדיין היו ריקות. ניערתי את ידי אל מול פניו, וכשלא קיבלתי איזשהו מענה, אני פשוט יצאתי במהירות מהחנות לפני שהכרתו תגיע אליו.
שמתי את השקית על פרק כף-ידי, ואת השמיכה אל מעל לראשי.
למרות שעדיין ירד גשם, היה עדיך להירטב מאשר להישאר שם במצב המביך הזה. עקבתי אחריי השביל אל המגורים שלי.
כשנכנסתי לבפנים, שרה הברישה את שיערה. היא הייתה לבושה בחצאית שחורה קצרה וצמודה, מנצנצת כזאת, והיא שלחה לי חיוך קטן.
"אני הולכת למסיבה," היא הסתכלה עליי במבט מתנצל. "את רוצה לבוא?"
"לא."
"את בטוחה? אני חושבת שתהני." התעלמתי מטיעונה, וקפצתי לתוך המיטה. "ואני מצטערת על מקודם." היא הוסיפה.
"זה בסדר." אמרתי בתנועת ביטול. לא הייתה לי האנרגיה להישאר כועסת עליה.
כשהתחפרתי במיטה ונהיה לי נוח, לא יכלתי להוציא את המחשבה עד כמה הוא היה קרוב אליי מראשי.
עיניו היו כל כך מורחבות עד שראיתי עיגול שחור ממלא את האישון שלו. והדרך בה אפו הבריש כנגד שלי, והדרך שבה שפתיו...
לעזאזל. אני צריכה להוציא את זה מראשי.
אבל ככל שניסיתי יותר לא לחשוב על זה, חשבתי על זה. אוח, והחלק הכי גרוע בכל העניין הזה זה שהוא היה חייב ללקק את שפתיו לאחר מכן.
בסדר, אני ממש צריכה להרוס את הזיכרון הזה. אולי מסיבה תוציא את זה מראשי. כן. זהו זה. אני אהיה כל כך שיכורה עד שאני אתעלף, מעולה.
"שרה," קראתי, צופה בה מסתובבת לכיווני בעודה מורחת מסקרה. "אני בעצם רוצה ללכת."
"באמת?" הבעתה הטבעית השתנתה לתוך חיוך. "זה מעולה! אני כל כך מתרגשת!"
"כן" הכרחתי את עצמי לצחוק צחוק קטן ומביך. "אמ, הארי הולך להיות שם?"
"אולי, אני לא יודעת. תסמסי לו ותשאלי."
הנהנתי ותפסתי את הפלאפון של שרה משולחן הצד שלה. הייתה לה סיסמא, אבל אני בקלות עליתי עליה. זה היה היום הולדת שלה.
שרה: 'היי הארי, אתה הולך להיות במסיבה היום?'
לא קיבלתי תשובה.
"הוא לא מסמס בחזרה." אמרתי לה, זועפת. רציתי לדעת אם הוא בא או לא בוודאות.
"אני לא חושבת שהוא בא, שמעתי שהוא עובד." היא נזכרה, מסיימת להתארגן. "את הולכת להחליף?"
הסתכלתי על בגדיי, שבעצם היו חולצה שחורה ומכנס טרנינג.
"הו, כן, אני הולכת." צחקתי לעצמי. הייתי כל כך עצלנית לפעמים.
אחרי שהחלפתי לג'ינס וחולצה שהצווארון שלה הוא בגזרה גבוהה, שרה ואני עזבנו את המגורים, לכיוון בית האחווה.
הייתי מעט לחוצה בגלל כל האנשים שהולכים להיות שם, אבל זה היה יותר טוב מאשר לחשוב על השפתיים... האלה.
הגענו למדרגות, וקיבל את פנינו נער בלונדיני, שמו היה נייל.
"מה קורה בנות! תכנסו, תכנסו!" הוא היה מאוד אנרגטי, מבטא אירי יוצא מבין שפתיו.
שפתיים. שיט. לא יכולתי לעצור את עצמי מלחשוב על של הארי. אוח.
נייל הגיש לי משקה, ובל לחשוב אפילו, שתיתי הכל בלגימה אחת. לעולם אני לא אתרגל לאלכוהול המריר הזה.
"וואו, את בסדר?" הוא צחקק. האלכוהול עוד לא נכנס לפעולה, אבל הרגשתי טוב. "אני צריכה עוד."
"לכי על זה. הכל במטבח." הוא אמר לי, יוצא מהחדר.
ליקקתי את שפתיי, והלכתי אל עבר המטבח הלא מוכר. הייתי מרוצה למצוא אותו עם אי שמלא במשקאות. התיישבתי ליד האי, והתחלתי לערבב דברים ביחד.
אני חושבת שניסיתי משהו כמו שש כוסות, ושתיתי את כולן לאחר הניסוי.
הזמן עבר ואני הרגשתי את עצמי לאט לאט יורדת לכיוון הרצפה. רציתי להפוך לצפרדע.
"רביט!" פלטתי לעבר חבורת בנות שנכנסה למטבח. הן צווחו וברחו החוצה.
ישבתי שם מצחקקת. זה היה כל כך מצחיק.
"מיאו." פלטתי לעבר הקבוצה הבאה של אנשים. אלה היו בחורים, אבל זה לא שינה לי. המשכתי ואמרתי "מיאו" פעם נוספת.
"את בסדר בייב?" זה היה ליאם פיין.
"ל-ליאם." היו לי כל כך הרבה שאלות לשאול אותו. "ליאם! איךהככחעיאתהכגכרןאמא"
"אני חושב שהיא עומדת להתעלף." הוא אמר לחבריו. מרים אותי בעזרת ידו. "תעזרו לי לקחת אותה למעונות או משהו."
"היי!" צעקתי כאשר כל אחד מהם החזיק אותי באיזור שונה של הגוף. "אלתתגעובבי."
"כן, היא שיכורה ." הוא אמר, וזה היה הדבר האחרון ששמעתי לפני שנסחפתי משם.
-
הרעש של השעון המעורר הדפוק שלי העיר אותי מנמנומיי. הייתי כמעט ובטוחה שנרדמתי אתמול בשש, ועכשיו היה שמונה.
"בוקר." שרה הייתה כבר ערה, לבושה במכנסון קצר עם תחרה, גופייה, וקרדיגן. "מתי חזרת אתמול?"
"אמ," הייתי עדיין מעט מטושטשת מהשינה, אבל אז נזכרתי. שיט. אתמול. "אני לא יודעת."
"למה את מסמיקה, משהו קרה אתמול?" גבותייה רקדו מעל לעינייה, גורמת לי לנחור.
"אני לא יודעת, אני לא יודעת אפילו איך הגעתי לפה." אני חושבת ששרה חשבה שהסמקתי בגלל שאני עדיין שיכורה.
עמדתי על רגליי, והלכתי לכיוון השירותים. כמעט צרחתי כשראיתי את פניי המראה. נראיתי כמו בלגן אחד גדול.
אחרי שעשיתי את ענייני והתקלחתי, התלבשתי במהירות בג'ינס צמוד וחולצה לבנה ופשוטה. שמתי טיפה קונסילר כדי להאיר את פניי.
שרה ואני עזבנו את המעונות ביחד, תיק בית הספר בידינו. היא הלכה אל כיתת המתמטיקה שלה, ואני הלכתי אל כיתת האנגלית שלי.
"בוקר טוב, ארין." מר מאליק בירך אותי כשנכנסתי דרך הדלתות. הקול שלי כמעט סירב לדבר מהמחשבה על המורה הלוהט לאנגלית שלי לבוש בסקיני ג'ינס שחור וחולצת להקה. "נחמד לראות אותך הבוקר."
"ה-היי." עניתי עם חיוך, מתעבת את העיניים השורפות שלי מהזוהר שלו.
"איך היה היום שלך, אתמול?" בלעתי את הגוש בגרוני. למה הוא היה חייב להזכיר את זה? הארי והמסיבה... זה היה יותר מידי.
"זה היה..." חיפשתי את המילה המתאימה. החלטתי לשקר במקום. "טוב. מה איתך?"
"ובכן, גיליתי שאין כאן למורים קוד לבוש, ושגררתי את המכנסיים שלי סתם." הוא צחקק, מראה את הקמטים הדקים החמודים ביותר של העין. הוא צחק עם הלשון בין שיניו.
"אני חושבת שאתה נראה מאוד-" אני בטח אגרום לו להרגיש לא בנוח אם אגיד לוהט, נכון? "נחמד."
"תודה," הוא חייך, מצביע לחולצה השחורה שלו, של בוב מארלי. "אני אוהב להראות את האהבה שלי לאנשים דרך חולצות."
"גם אני." חייכתי, מראה את החולצה הלבנה החלקה שלי. הוא צחק.
"יש לך אישיות מאוד הומוריסטית, ארין." הוא שלח אליי חיוך לבן שוב, והתחיל את השיעור כשכל הכיסאות התמלאו.
הוא התחיל את השיעור בזה שהראה לנו סרט על סמליות. אני זוכרת שלמדתי כל החרא הזה בחטיבת הביניים, אז סוג של נמנמתי.
החזרתי את הצומת לב שלי כששמעתי קול ששייך למר מאליק שדפק קלות על השולחן שלי.
"אני אוהב להראות את האהבה שלי לאנשים דרך חולצות." הוא דיבר לכיתה, אבל נתן לי קריצה קטנה בזמן שהוא עבר לידי.
אלוהים, הוא מורה שהייתי שמחה לזיין אותו.
לפני שידעתי את זה, השיעור נגמר. לא אהבתי איך שהוא נתן לנו מאמר לכתוב על היום הראשון, אבל ההרצאות שלו היו טובות מספיק בשביל לחיות איתן.
אחרי שארזתי את הדברים שלי, נתתי למר מאליק נפנוף מהיר, ומיהרתי אל המזנון. הייתי ממש רעבה.
דחפתי את ידיי לכיסים כדי לחפש כסף, הייתי מרוצה כשמצאתי שטר מקומט של חמישה דולר. אני הולכת לקנות בוריטו. אני אוהבת בוריטו.
חיכיתי בסבלנות בתור, מקווה שהתור יעבור מהר יותר. בדרך כלל הייתי רצה אל לואי עכשיו, אבל לא מצאתי אותו.
הרגשתי טפיחה על כתפי.
"ה-היי." זה היה הארי. ידיו היו בכיסים שלו.
"ה-הו, היי!" בירכתי אותו עם נפנוף, אולי ביותר מידי התלהבות. השיער שלו עף מפניו עם ידו במופרז. אני בטח נראיתי כמו טחנת רוח אנושית.
"שמעתי שהשתגעת במסיבה לילה שעבר?" הוא צחקק מעט.
"באמת?" גירדתי את בטני במובכות. זה היה הכל באשמתך.
"אמ, תקשיבי-" קטעתי אותו.
"הו, לעזאזל! הייתי צריכה להחזיר לך נכון?" צחקקתי בלחץ, מחפשת לכסף בכיסים שלי. "אין לי! אני אתן לך את זה אולי מאוחר יותר."
"זה בסדר, את לא צריכה להחזיר לי," הוא נראה כאילו יש לו משהו להגיד. "רק, בואי רק נשכח לגבי אתמול, בסדר?"
"הו, בסדר." ההרגשה הלא רגילה שלי של לחץ נרגעה לגמרי. אני לא יודעת, אני מניחה שציפיתי למשהו אחר?
"אל תגידי לשרה. אני לא רוצה שהיא תקנא או משהו." לעגתי.
"אל תדאג." הכרחתי חיוך על שפתיי, מודעת לכך ששרה בטח תתלהב כשהיא תגלה.
"א-אני לא יודע למה השתגעתי." הוא הניד בראשו, מוציא את הזמן הנכון לצחקק. "אני מניח, אני רק, אני לא יודע."
"אני יודעת," פתאום הרגשתי את הדחף להשפיל אותו. "בטח חשבתי שחיבבת אותי או משהו." צחקתי בקול. פניו נהפכו לאדומות.
"ל-לא! זה לא ככה!" הוא צחק במופרז, גרם לאנשים לבהות.
"אתה בטוח?" חייכתי.
"כ-כן! אני נשבע! אני-" הוא נאנח, "אני הולך עכשיו."
צחקתי כשהוא הלך חזרה לאיפה שהוא היה צריך ללכת עם ראשו מושפל. השיער הארוך, המתולתל שלו גרם למהלך שלו להיראות מצחיק.
"אני יכולה לעזור לך?" הייתי הבאה בתור, והקופאי לקח את ההזמנה שלי שהיא קפה אקסטרה לארג' עם בוריטו.