1724 מילים
★★★★★★★★★★★★★★★★★★
"היי טאה היונג אתה מוכן לצאת?" ג'אנגקוק קרא לטאהיונג, כבר מוכן לצאת ליד הדלת עם המפתחות לרכב של, מי אם לא, יונגי.
"אני בא עוד רגע! אני רק צריך לשים עגילים."
ואז הוא הופיע מול ג'אנגקוק והלסת שלו נשמטה כי-
וואו!
טאהיונג נראה פשוט מהמם בורוד-
סוודר ורוד בייבי עם מכנס מחוייט מבד נושם בורוד בהיר יותר ונעליים לבנות. "איך אני נראה?" הוא הסתובב כדי להראות לג'אנגקוק את כל התלבושת ואז התקרב בחיוך מתוק ולחיים סמוקות ואמר, "שנצא?"
הצעיר יותר בלע רוק והכריח את עצמו להסיב מבט, "א-אה... כן. אתה..." הוא היסס לרגע, פניו בוערות במבוכה, "אתה נראה יפה, היונג." ואז הוא מיהר לצאת לכיוון הרכב של יונגי ונכנס פנימה (לא לפני שפתח לטאהיונג את הדלת בצד של המושב ליד הנהג). טאהיונג, סמוק בערך באותה מידה, הודה לו בשקט ונכנס לרכב גם כן.
הנסיעה אומנם עברה בשקט מוזר וקצת לא רגיל, אבל ברגע שהם הגיעו טאהיונג מיד התלהב ונעשה עצמו הקופצני שוב. "שופינג!" הוא מחא כפיים בשמחה ואז משך את ג'אנגקוק פנימה יחד איתו, מסמיק מהצחוק המשועשע של הצעיר יותר.
"לאן תרצה להיכנס קודם, טאה בייבי?"
ראער.
סמוק אף יותר משם החיבה, טאהיונג הוביל אותו ללא מילים לחנות הראשונה ברשימת החנויות האהובות עליו. הם עברו בין המתלים ותצוגות הבגדים שפוזרו בחנות בטאקט, בוחנים בגדים ולוקחים כמה אליהם פה ושם. באיזשהו שלב, ג'אנגקוק הפך להיות המתלה של טאהיונג ופשוט נסחב אחריו עם כל הבגדים של טאה בזמן שכחול השיער בדק בגדים נוספים.
"מה אתה אומר על זה, קוקי? זה חמוד?"
זה היה סוודר גדול בצבע כחול בייבי עם ציור של כבשה צמרירית על הצד השמאלי של החזה.
ג'אנגקוק חשב שטאהיונג יראה פשוט מקסים בו.
הוא דמיין אותו בו, כל כך מתוק, עם כפפות מהשרוולים בגלל שהם יהיו ארוכים מידי בזמן שהסוודר עצמו יגיע לו עד לירכיים מרוב שהוא גדול.
אז הוא חייך ואמר בדיוק את מה שהוא חושב.
"אני חושב שאתה תראה מתוק בתוכו. בייבי רך."
נראה שהצעיר ביותר בחבורה, או במערכת יחסים, גרם לטאהיונג להסמיק יותר מכולם; סיפר לו כמה יפה הוא נראה בעיניו, קרא לו בשמות חיבה, והוא פאקינג קרא לו בייבי רך...
טאהיונג לא ידע אם זה מוזר שג'אנגקוק, שהיה צעיר ממנו, גרם לו להרגיש כל כך קטן ונאהב ומוגן.
זה היה הגיוני כשאחד מהאחרים גרם לו להרגיש ככה - אפילו ג'ימין שהיה כמעט בגילו ושבדרך כלל היה פיה עדינה ולא מלאך שומר - אבל טאהיונג דאג שג'אנגקוק היה מצפה ממנו לדאוג לו בתור המבוגר יותר, ולא להפך. זה תמיד היה ככה; ההיונג דואג לדונגסאנג שלו.
אז טאהיונג חשש שג'אנגקוק לא מרוצה, או אפילו מאוכזב ממנו בתור ההיונג שלו.
ג'אנגקוקי שם לב לשינוי במצב הרוח של טאהיונגי ולרגע הוא דאג שעשה או אמר משהו לא בסדר.
מה שאמר היה מוזר או לא במקום??
אבל הם סוג-של במערכת יחסים כזאת, אז למה הוא לא יכול להחמיא לבן זוג הפוטנציאלי שלו?
אולי יכול להיות שמשהו אחר מטריד את טאהיונג בכלל?
הוא לא נהנה?
לא אוהב את הסוודר?
לא אוהב את החנות?
אולי כל הרעיון של הדייט הזה היה לא מוצלח בכלל.
"קוקי. הכל טוב?" כחול השיער חייך אליו בדאגה רגעית, "כן, כן, פשוט- בדיוק עלה לי רעיון."
הוא שלח חיוך מקסים לטאהיונג ומשך אותו לקופה, "תביא לי את מה שאתה רוצה ואני אשלם. ואז נלך לסופר." הוא הסביר במבט זומם.
טאהיונג צחקק, כבר שוכח מהדאגות שלו לעת עתה.
ג'אנגקוק נראה לו בסדר כרגע.
---
"בסדר, אז מה הרעיון הגדול שלך?" טאהיונג שאל כשהם התקרבו אל חנות הנוחות. הם עברו לפני כן בחנות יצירות בה ג'אנגקוק קנה שקית של עיניים זזות בגדלים שונים, וטאה היה מבולבל. "מיד תראה." ג'אנגקוק הוביל אותם פנימה לאחד המדפים הפנימיים של חנות הנוחות, ואז פתח את השקית ושפך חופן לידו של טאה. "יש להן מדבקות מאחורה," הוא הסביר, ואז לקח עין אחת וקילף את המדבקה והדביק אותה לאחד המוצרים. הוא הוסיף עין שניה ליד הראשונה, ועכשיו למוצר היו עיניים.
טאהיונג צחקק והתלהב מהרעיון, "בוא נמצא מוצרים שיש עליהם פנים!"
הם הסתובבו בחנות, וכשאף אחד לא הסתכל הם הדביקו עיניים למוצרים.
עכשיו לסבון כלים ירוק זרחני היו שלוש עיניים חייזריות, ולכלבלבים על אריזות נייר הטואלט היו עיניים גדולות ומבולבלות. הם פתחו קרטון ביצים אחד והדביקו לכולן עיניים זזות, ואז הניחו את הקרטון בראש הערימה. לכמה פירות היו עיניים זזות, וגם לכמה מאכלים קפואים כמו כופתאות גיוזה, כופתאות באו, ועוגות אורז שפוקימונים היו מצויירים על האריזות שלהן. עכשיו העיניים שלהם היו בגדלים שונים וזזו.
טאהיונג לא יכל להפסיק לצחקק וג'אנגקוק לא יכל להפסיק לחייך למשמע הצחוק שלו. הם כמעט נתפסו פעם אחת, אבל מיד הסתירו את העיניים הזזות והעמידו פנים שהם בודקים מוצר (אלה היו טמפונים ופדים, אבל אולי הם קונים בשביל החברות שלהם??)
אחרי לפחות חצי שעה שהם השתעשעו בחנות, שניהם נעשו רעבים וקצת עייפים. אז ג'אנגקוק קנה לשניהם מנות חמות של נודלס וטוקקבוקי לצד גימבאפ וסו-טוק, והם התיישבו מחוץ למרכז הקניות על ספסל כדי לאכול בשקט.
"אתה נהנה בינתיים?"
ג'אנגקוק הופתע שטאהיונג הוא זה ששואל ולא הוא עצמו, כי בחודשים האחרונים נראה לו שהצעיר יותר הוא זה שדואג למבוגר יותר. הוא לא שנא את זה, ולמען האמת- הוא אפילו קצת אהב את זה.
בתור הצעיר ביותר בחבורה, כולם התנהגו אליו קצת כמו אל ילד קטן. כולם תמיד דאגו לו, האכילו אותו ושילמו עליו, ניקו אחריו ודאגו שישאר במצב רוח טוב כמעט תמיד. זה היה מרענן לדאוג למישהו אחר פתאום, לעשות עבור מישהו אחר את מה שתמיד עשו עבור ג'אנגקוק.
עכשיו הוא דאג שטאהיונג יאכל, הוא דאג שטאהיונג ישאר במצב רוח טוב, הוא הוציא את טאהיונג לדייט (!), והוא טיפל בטאהיונג כשהיה זקוק לעזרה.
זה גרם לו להרגיש עצמאי יותר, ולהאמין שהוא מסוגל להיות במערכת היחסים הזאת ולהביא לתוכה משהו באמת מבלי להיות תלוי באחרים כמו ילד קטן שלא מסוגל לדאוג לעצמו ולסובבים אותו.
ג'אנגקוק נהנה לטפל בטאהיונג.
"אני נהנה מכל רגע שאתה לידי, לא משנה איפה אנחנו ומה אנחנו עושים. אני אוהב להיות איתך. אני אהנה אפילו אם סתם נשב ולא נעשה כלום, פשוט כי זה איתך."
סומק צבע את לחייו של טאהיונג פעם נוספת, והוא השפיל את מבטו בחיוך סודי כדי לא להראות כמה המילים של ג'אנגקוק - כל מילה ומילה - השפיעו עליו. הצעיר יותר רק הביט בו בחיוך ועיניים מלאות חיבה לפני שהוא חזר לאכול את הסו-טוק שלו.
"אתה.. בסדר עם זה שאתה צריך לדאוג לי כל הזמן?" טאהיונג עדיין לא התאושש, והוא החליט שהוא רוצה לחקור קצת את ג'אנגקוקי בעניין. "כלומר, אני ההיונג אז אני אמור לשמור ולטפל ולדאוג לך. אתה יודע, כמו שכל האחרים דואגים לנו. כי אנחנו הדונגסאנגים שלהם." הוא הסביר, "אז... לא היית מצפה שאני גם אדאג לך, בתור ההיונג שלך?"
הוא שיחק בידיים שלו במבוכה ולחץ, מודאג מהתשובה. ג'אנגקוק הניח את האוכל שלו פעם נוספת ובחן בעיניו את דמותו של טאהיונג.
הוא היה יפהפה, כפי שהיה תמיד, בתוך הסוודר הורוד החמוד שלו והלחיים הסמוקות שהתאמץ להסתיר. אבל הוא נראה לחוץ, ולא בטוח בעצמו, ונראה כאילו הנושא הפריע לו מאוד. ג'אנגקוק ידע שהוא צריך להרגיע אותו.
"א- היונג." הוא נאנח ולקח את שתיי ידיו של כחול השיער בידיו שלו. הן היו רכות וחמימות, וג'אנגקוק חשב שאפילו הידיים של טאהיונג יפות.
"תקשיב לי, היונג." הוא רצה לנסח את המילים היטב, "אני אוהב לדאוג לך. באמת. אני אוהב לטפל בך ולוודא שאכלת מספיק, ואני אוהב לעזור לך להסתכל על עצמך באור טוב יותר. אני אוהב את זה שאתה מרגיש מספיק בנוח איתי כדי לשתף אותי בקושי שלך, ושאתה סומך עליי שאהיה חזק מספיק נפשית ופיזית כדי לעזור לך או אפילו רק להקשיב לך כשאתה מספר לי על הצרות שלך."
הוא שחרר אחת מהידיים של טאהיונג כדי שיוכל להרים את מבטו אליו. העיניים הלא בטוחות של המבוגר יותר נגלו לפניו כשג'אנגקוק הרים את סנטרו עם אצבעותיו, והוא הרגיש את הלב שלו נמחץ משום מה.
"היונג, אני אוהב אותך." ג'אנגקוק פשוט הרגיש את הצורך להגיד לו את זה. הוא רצה שטאהיונג ישמע את זה יוצא מהפה שלו. שטאהיונג ידע.
זה גרם לכחול השיער לעצור את נשימתו.
קוקי נשמע כל כך כנה ונואש שזה הוציא את לו את האוויר מהריאות, והוא חשש שהוא יתחיל לדמוע בקרוב.
"טאה היונגי, אני באמת אוהב אותך. ואני אוהב לדאוג לך בגלל שאני כל כך אוהב אותך. אתה מבין אותי, היונג?" הוא חיכה לראות הנהון מהאחר, "אתה היחיד שנותן לי לדאוג ולטפל בך. כל האחרים מתנהגים כאילו הם מבוגרים ואני רק ילד, ואיתך זה קצת מתהפך וזה גורם לי להרגיש שאני עושה משהו באמת. וזה נותן לי את ההרגשה שאתה סומך עליי, שאתה משאיר את עצמך בידיים שלי ונותן לי לטפל בך ולוודא שאתה שומר על עצמך. אני אוהב לטפל בך, טאהיונגי בייבי, אוקיי? אז אל תדאג לגביי, כי יש לי עוד חמישה היונגים שמטפלים בי, אוקיי?"
טאהיונג משך באף וג'אנגקוק ניגב לו את הדמעות בעדינות.
ואז הוא נישק אותו.
נשיקה רכה, עדינה ומתוקה, שנמשכה רק כמה שניות אבל הרגישה כמו נצח שלם. טאהיונג אהב את הנשיקות של ג'אנגקוק בגלל שהן תמיד היו כאלה מרפרפות ומתוקות והשפתיים שלו תמיד הרגישו כל כך רכות גם שעות אחר כך. ג'אנגקוק צחקק כשטאהיונג ניסה להישען קדימה כדי לא להפריד את הנשיקה אבל נכשל. "תוכל לקבל עוד נשיקות אחר כך, אוקיי? בוא נחזור פנימה לעוד סיבוב אחרון. יש משהו שאתה רוצה לעשות?"
"או, אני יודע!" המבוכה והרצון לנשיקות נשכחו (לכרגע!) כשטאהיונג משך את ג'אנגקוק פעם נוספת לחנות בגדים רנדומלית. "נוכל לבנות אחד לשני לוקים! תבחר את הבגדים הכי מטופשים שתמצא ואז אני אלבש אותם, ולהפך. אוקיי?"
והוא מיהר לכיוון אחר עוד לפני שקיבל תשובה.
הם נפגשו שוב כמה דקות אחר כך, טאהיונג כולו מתלהב עם ערימה של בגדים צבעוניים בידיו וג'אנגקוק עם כמה קולבים שנראו.. מעניינים.
"בוא נלך לתאי המדידה! קדימה, קדימה!" טאהיונג קפצץ וג'אנגקוק צחק.
טאהיונג היה פשוט מקסים.
"הנה הבגדים שלך, תלבש אותם ואז תחכה שאני אסיים גם. אוקיי? ואז נצא ביחד כדי לראות את התוצאה." טאהיונג הסביר ואז לקח את הערימה שלו מידיו של ג'אנגקוק ונכנס לתא שממול.
"אתה מוכן, ג'אנגקוקי?"
"עוד רגע... בסדר! אני מוכן!"
"בשלוש נפתח את הווילון, אוקיי? אחת... שתיים... שלוש!"
ברגע שהם הסיטו את הווילונות מהדרך והסתכלו זה על זה, הם התחילו להתפקע מצחוק.
ג'אנגקוק לבש מכנס בצבע ירוק זוהר שהיו מצויירים עליו חתולים ורודים, נעלי עקב שהיו קטנות מידי, חולצת בטן כחולה שהיה כתוב עליה "nobody's baby" שהייתה קטנה מידי כדי לעלות על הגוף השרירי שלו, וכובע דלי שנראה גדול מידי מכל בחינה והיה בצבע חום שהזכיר צואה.
טאהיונג, לעומתו, לבש גופיה בצבע כתום ניאון, ומעליה בגד גוף מבד רשת שניתן לראות דרכו שהיה מצוייר עליו מיקי מאוס צבעוני. הוא לבש ג'ינס שכל החלק הקדמי החל מאמצע הירכיים ועד לאמצע השוקיים היה פתוח, כפכפים מזוייפים של גוצ'י, חגורה ענקית בצבע סגול וכובע קאובוי ורוד עם פרנזים.
זה היה מחזה משעשע ביותר.
אחרי הרבה צחקוקים והתגרויות אחד בשני על הבגדים שלבשו, הם החליפו שוב לבגדים הרגילים שלהם וסוף סוף היו מוכנים לחזור הבייתה.
כשהגיעו, טאהיונג קיבל את הנשיקות המובטחות לו, ואת הלילה השניים הצעירים ביותר במערכת היחסים בילו בזרועותיהם זה של זה.