*חשוב מאוד! תקראו את הערות שלי למטה, הן ממש חשובות לסיפור!*
נ.מ- סטון
״אני נשבעת שלא אספר לאף אחד!״ התחננה גרייס בפעם המאה להיום, בקשותיה הנואשות כבר החלו להימאס עליי. לא מספיק שראשי כאב בטירוף, מהבוקר היא מנדנדת לי ומנסה להבין עם מי התמזמזתי ערב לפני כן. יותר נכון, אם מי התמזמזתי ולמה זאת לא הייתה היא. למען האמת, כשירדתי הבוקר אל המסדרון ושמעתי את כל הלחשושים והשמועות עליי, הייתי די בטוח שהבילוי הנחמד שלי היה גם שלה. אך כשהתחילה להציק לי הבנתי שזה לא המצב. וכשהבחנתי בהתנהגות המשונה של רפאל לאק הבנתי מה באמת קרה. ברור שהופתעתי, כלומר, רפאל לא הומו.זה בילבל אותי, אז בשביל להיות ממש בטוח, התגרתי בו באיזו כיתה. וכן, לפי התגובות שלו אליי, ויותר לפי איך שגופו מגיב אליי, לגמרי חלקנו איזה רגע. העובדה הזאת יצרה שתי בעיות. הראשונה- התמזמזתי עם רפאל לאק, דבר ממש לא מקובל עליי ושאין סיכוי שהייתי עושה אם הייתי פיכח. השניה- מישהו ראה אותי עושה את זה, שזה בכלל יוצר עוד מליוח סיבוכים. אה, וכמובן שיש לי עוד בעיה אחת קטנה, לונה. ברגע שתשאל אותי על זה ולא אגיד לה את האמת, היא תבין שאני משקר לה ומה קרה. אז בעצם הגעתי למצב בו יש לי שתי אופציות. הראשונה היא לשקר ללונה ולתת לה לעשות אחד ועוד אחד, והשניה היא לספר לה את האמת. בשניי המצבים יוצא שהיא תדע מה קרה, איזה יופי לי.
״בסדר. אני מבינה את הרמז, אני אפסיק להציק לך.״ רטנה גרייס כשהבינה שאני לא מפוקס וממש לא עומד לספק לה פרטים. היא הסיטה תלתל חום בודד מפניה. ״אבל תדע שאתה יכול לסמוך עליי במקרה שבכל זאת תחליט לשתף.״ לסמוך עליה? הילדה הזאת הזויה. אני מכיר אותה בקושי יומיים וכבר היא מכרכרת סביבי ומתנהגת כאילו היא החברה הכי טובה שלי או משהו. אולי אם הייתי מישהו אחר, הייתי אוהב את זה שבחורה נדבקת אליי מהשנייה שהכרתי אותה, אולי אפילו מומחמא. אבל אותי.. אותי זה מעצבן. זה כאילו היא מצפה שרק תעפעף בריסיה ו״תקסים״ אותי. חוץ מזה, היא בחיים לא תצליח להיות קרובה אליי מספיק בשביל שאני אגדיר אותה כ״החברה הכי טובה שלי״, רק לאדם אחד בחיי הגיע התואר הזה, וגם הוא איבד אותו כבר מזמן.
״תגידי,״ החלטתי שאני יכול להתעלם מההצקות הדביקות שלה ובו זמנית לדבר על דברים שבאמת מזיזים לי. ״את יודעת איפה לונה? לא ראיתי אותה היום.״ היא הרימה את מבטה ונראה שהיא שמחה שאני לפחות אומר משהו. ״אני חושבת שיש לה עכשיו שיעור ספרות.״ הנהנתי. ״אוקיי, תודה.״ לפני שהספיקה להוציא עוד מילה לא רלוונטית מפיה, הלכתי במהירות אל עבר חדר המנוחה. בסדר, אולי אני מניאק, אבל זה לא שביקשתי ממנה להידבק אליי או משהו! סרקתי את לוח המודעות במטרה למצוא את הדף שמסביר את סידור הכיתות. יד קטנה טפחה על כתפי. הסתובבתי אל נערה בת גילי בעלת שיער שטני ועיניים כעוסות שנעצה בי מבט. ״אל תסתכל עליי ככה, טמבל. שנינו יודעים טוב מאוד למה אני מדברת איתך.״ סופיה, החברה המתוקה והקטנה של רפאל הטיחה בי את מילותיה כשהבחינה במבטי המעט מבולבל ומעט משועמם. גלגלתי את עיניי כשלבסוף נפל לי האסימון. ״אין לי מושג מה הידיד שלך סיפר לך, אבל-״
״מצחיק, לי יש תחושה שאתה דווקא יודע טוב מאוד מה החבר שלי סיפר לי.״
חבר? כאילו, חבר. לא ידיד, אחרת היא היתה מציגה אותו ככה. מתי הם הפכו לזוג? לפי איך שאני מכיר את רפאל הוא לעולם לא היה בוגד בחברה שלו, בטח שלא עם בחור ששונא אותו. מה שאומר שהם ביחד מהיום. זו הדרך שלו להראות לי שמה שאני עושה לא משנה לו? יודעים מה? בסדר, שיהיו זוג בכיף שלהם. סופיה גיחכה, מחזירה אותי אל המציאות. ״ככה חשבתי. תקשיב, סטון. אני לא רוצה לריב איתך. פשוט תתרחק מהחבר שלי וממני.״ התנערתי מהמעט הלם שעוד היה בי והעלתי על פניי חיוך זחוח התכופפתי בשביל להיות בגובה העיניים שלה. ״תשמעי, אין לי בעיה להתרחק מכם, אבל אני לא יודע מה החבר שלך יחשוב על זה.. כלומר, את יודעת. אנחנו לא יכולים להיות בטוחים שהוא יחזיק מעמד..״ פניה החלו להאדים מעצבים. ״סופ! הבאת את ה-״ רפאל הצטרף אל השיחה שלנו וקפא במקומו כשהבין עם מי ה׳סופ׳ היקרה ומתוקה שלו מדברת. טוב, לפחות הוא הציל אותי מהתנפלות, כי מבטה של סופיה הפך רצחני עוד יותר מקודם. ״סופ..״ מלמל רפאל ואחז בידה. ״בואי נלך.״
גיחכתי. ״כן, סופ, תקשיבי לחבר שלך.״ עיניה התרוצצו בינינו ולמראה מבטו המתחנן של רפאל היא פלטה אנחה. הם הסתלקו משם והשאירו אותי לבדי.
חיכיתי לאחותי במסדרון מחוץ לכיתה שבה הייתה. בנתיים נשענתי על קיר וניסיתי לסדר לעצמי את המחשבות ולהבין מה בדיוק אני הולך להגיד לה. אבל לא היה לי הרבה זמן, מפני שלונה יצאה מהכיתה דקות ספורות לאחר שהגעתי אל המסדרון. היא פטפטה עם החברה שלה עד ששמה לב אליי ואל המבט הרציני בעיניי. לא הצלחתי לשמוע הרבה מהשיחה שלהן, רק, ״-רק רגע, פיי. אני הולכת לשירותים, ניפגש בחוץ, בסדר?״
לונה התנתקה מחברתה ורצה אליי. לפני שהספקתי להשחיל מילה היא סטרה לי. שפשפתי את לחי כשהתחילה לנזוף בי. ״אתה כזה אידיוט, סטון סארט! יש לך מושג בכלל כמה שאלות אני קיבלתי על הבחורה המסתורית שלך? כמה בנות התחנפו אליי היום והתחננו ממני לספר לכולן שהן הבחורה הזאת? למה היית חייב ללכת ולהתמזמז עם מישהי שאתה אפילו לא מכיר על הלילה הראשון שלך כאן? ברצינות, תלמד לשמור את הלשון בין השפתיים!״ בתוך תוכי הייתה לי תחושה שהיא עושה את כל הדרמה הזאת רק מפני שהיינו במסדרון וחשופים אל כל התלמידים והמורים שרק יעברו לידנו. ״הבחורות כאן כאלה דוחות ותלותיות, כולן רק רוצות להיות המטרה החדשה של אחי הקטן! כל תשומת הלב הזאת פוגעת לי במוניטין שעבדתי עליו כלכך קשה, אבל לא שאכפת לך, נכון? בלתי נסבל בשבילי רק ללכת את השירותים היום. אתה חושב שאתה היחיד שלא יכול לזוז מבלי שכל העיניים יהיו עליו? אתה ממש טועה, אני-״
״לונה, תשתקי!״ קטעתי אותה וחסמתי את פיה בכף ידי. ״אני מבין שאת נסערת, אבל אפשר לדון בזה במקום קצת יותר פרטי?״ הטתי את ראשי הצידה, מרמז לה להסתכל אל כיוון קבוצת תלמידים שלוטשים בנו מבטים ומתלחששים. ״בסדר.״ היא נאנחה ותפסה את ידי. ״אני מכירה מקום שקט, בוא.״
היא הובילה אותי אל פינה קטנה ומבודדת בחצר לאחר שבדקה בקפידה שאף אחד לא בא אחרינו, והתיישבה על סלע שטוח. ״מה המקום הזה?״ שאלתי. היא מעכה חבורת עלים בהיסח דעת. ״מצאתי אותו בשנה שעברה כשהייתי זקוקה למקום שקט ופרטי. אני באה לכאן לעיתים קרובות מאז בשביל להתבודד קצת.״ הנהנתי. לונה היא בחורה לחוצה. אנשים נוטים לחשוב שהיא כלבה אנוכית, אבל היא בסך הכל מפוזרת ואדישה. והיא משקיעה המון זמן בלימודים, אבל כמובן שהיא לא מראה את זה בפומבי. לפי מה שסיפרה לי פעם היא מעדיפה שהתדמית של הכלבה האנוכית תדבק אליה מאשר חנונית למדנית. בפעמים המעטות שפגשתי אותה ליד החברים שלה או ליד אנשים שהיא רוצה להרשים היא מתנהגת גם אליי בקרירות וקשיחות, אפילו כשאנחנו רק בספרייה או במסדרון בבית הספר, אך כשאנחנו לבד בבית, ביחד בחדר רק שנינו, היא נחמדה. התדמית שלה חשובה לה מאוד, אלוהים יודע למה. אישית, אני חושב שיש לה אישיות מדהימה ושחבל שהיא מסתירה אותה.
בנוסף, קשה לי להתייחס אליה בכבוד לאחר שהיא כזאת כלבה כלפיי, גם כשאני יודע שהיא לא באמת מתכוונת לזה. זה פשוט מרגיז אותי.
אחותי הגדולה כחכחה בגרונה. ״אז,״ היא טחבה קצוות שיער אל מאחורי אוזנה וחייכה. ״מי הבחורה בת המזל?״ גלגלתי את עיניי ואז השפלתי אותן מטה כשהבנתי שזה השלב שאני צריך לספר לה. גיחכתי כתגובה למצבי ומלמלתי, ״אני חושב שאת כבר יודעת. בעצם, בואי נשחק במשחק. מעניין אותי לראות אם תצליחי לנחש,״ היא שתקה לרגע, חושבת בקפידה, ואז עיניה נפערו. ״גרייס? ידעתי שהכלבה לא מוצאת חן בעיניי. אני לא מאמינה, איזו נחשה! מתמזמזת עם אחי הקטן ביום הראשון שלו פה! אני כלכך אהרוג אותה-״
צחקתי והיא הפסיקה לדבר. אז אולי אחותי הגדולה בכל זאת קצת כלבה. ״טעות, אחות. אבל נחמד לדעת שאת צבועה אל החברות שלך.״ זה זיכה אותי בגלגול עיניים. ״הבחורה הזאת היא לא חברה שלי. היא נדבקת אליי ואני נותנת לה לעשות את זה, זה הכל. בכל מקרה, אני צריכה עוד רגע לחשוב מי זאת הייתה.״ אוי לונה.. עצם העובדה שאמרת את המילה זאת מצביעה על כך שתפסידי שוב במשחק..
״אוי, לא. סטון,״ מלמלה לפתע. ״בבקשה, בבקשה תגיד לי שאני טועה.״ היא לקחה נשימה עמוקה. מתח שטף את גופי, למרות ניחושה הכושל, הייתי בטוח למדי שעכשיו היא מבינה. הרמתי את מבטי, התכוננתי אל מה שעומד לבוא. לונה פתחה את פיה בשביל להמשיך לדבר. ״זה לא היה היא, נכון?״ לא היה היא? למה היא מתכוונת ב-
אה. הרגשתי מעט הקלה אך הלחץ עדיין היה שם. הנהנתי. ״לא בדיוק..״ נענוע ראש מעט רוגז זה כל מה שקיבלתי. ״סטון-״
״אני יודע, אני יודע-״
״זה לא משנה שאתה יודע!״קטעה אותי. ״אתה מבין בכלל כמה זה לא בסדר?״ מה? לונה היא לא הומופובית או משהו, נכון? ״יש לו חבר!״ היא אמרה חבר? זה-״
״מה? לונה, על מי את מדברת?״ היא השתקה ורק בהתה בי.
״פיטר. על מי עוד אני יכולה לדבר?״ הפעם היה תורי לבהות בה. עמדנו ככה לכמה שניות, בוהים אחד בשני, ואז פרצתי בצחוק. ״ממש, ממש ל-״ ניסיתי לעצור את עצמי בשביל לדבר אבל כשלתי. ״ממש לא-״ לקחתי נשימה עמוקה והשתדלתי להתייחס לשיחה ברצינות. ״את רחוקה לגמרי מהאמת, לונה. אני בקושי מכיר את פיטר. אני רק יודע שהוא אירגן את המסיבה אתמול.״ היא מצמצה. ״אם זה לא הוא.. אז מי זה? אני מניחה שזה גם לא מייקל, במיוחד כי הוא בחיים לא היה בוגד בפיט, ואני גם לא מכירה עוד בנים שהיו עושים את זה.״ היא הטתה את ראשה הצידה. ״אולי פשוט תגלה לי?״ טוב, היא סבלה מספיק, זה היה הרגע לספר לה את האמת. זה היה עכשיו או לעולם לא. לקחתי נשימה עמוקה. התקשתי להוציא מילים מהפה, אך לבסוף הצלחתי. בערך. ״לאק.״ מילה אחת, שלוש אותיות. לאק. לונה התרוממה מהסלע שישבה עליו וחיבקה אותי. ״סטו..״ בהתחלה קפאתי. לונה נהגה לקרוא לי סטו רק כשהמצב היה גרוע. החלטתי לנצל את ההזדמנות כל עוד אני יכול וחיבקתי אותה בחזרה, מתנחם בתגובתה הרכה והמבינה.
✰✰✰
הלכתי במסדרון וחשבתי על השיחה שלי עם לונה. היא שאלה אותי איך זה קרה, שתקתי, והיא נתנה לי לשתוק. עצרתי את הליכתי כששמעתי קול מוכר.
״אני עדיין לא מבינה למה הוא לא מדבר איתך,״
אבני..? החברה הזאת של רפאל?
״אמרתי לך כבר, הוא כועס עליי.״ את הקול הזה זיהיתי יותר טוב. סביו, החבר ׳הכי טוב׳ של רפאל. התואר מעניק לי זעם. התנערתי ממחשבותיי וחזרתי להאזין להם.
״מה אתה אומר, גאון? הבנתי שהוא כועס, עדיין לא הבנתי למה.״
טוב, שיחה רגילה ומשעממת. בטח על מישהו שסביו שכב עם חברה שלו או משהו כזה. כבר התחלתי להמשיך ללכת כששמעתי את המשפט הבא. ״סתם, רפאל והדרמות שלו.״ הצמדתי את אוזני אל הדלת שממנה הגיעו הקולות. אה.. אז יש בעיות בחברות המופלאה? כשאני הייתי החבר הכי טוב של רפאל, לא רבנו כמעט אף פעם, ובטח שלא דיברתי עליו עם מישהו מאחורי גבו. חייכתי, האפס הזה בחיים לא יצליח לעקוף אותי. אמנם החיוך שלי התהפך לגמרי כששמעתי את הדבר הבא שאמר. ״ בסך הכל שאלתי אותו איזו שאלה על הבחור החדש.״
הוא שאל אותו עליי? ״מה הייתה השאלה?״ שאלה אבני.
״אם הוא במקרה.. את יודעת, התמזמז איתו. אני-״
״אתה שאלת מה?״ קטעה אותו אבני. ליבי פעם. איך הוא גילה? יכול להיות שאלוהים החליט להתעלל בי ושהוא זה שראה אותנו? ״למה שתשאל דבר כזה?״
״לא יודע.. הייתה לי תחושה כזאת.. לא משנה.״
״טוב.. התנצלת?״
״כן, ברור.״
״אז פשוט תחכה, תתן לו קצת זמן, הוא ירגע.״
״כן, אני מניח שאת צודקת.״ חברתו של רפאל צחקה במשמע לחברה. ״כמו תמיד. אז, תזכיר לי איפה היינו..?״ שמעתי משהו מוטח על קיר והחלטתי שזה זמני להסתלק משם.
✰✰✰
הערב ירד. היום הזה עבר בסדר, יחסית. אם נתעלם מכל המבטים ששלחו לעברי ומכל הבנות שנמרחו עליי וניחשו את זהותה של הבחורה המסתורית. כשנכנסתי אל החדר שלי בשעה מאוחרת לאחר שהשלמתי מטלות בחדר המנוחה, מבטי נמשך אל הבלונדיני ששכב על מיטתו וישן. בהיתי בו, באותו אחד שנראה כמו מלאך אך הביא אליי את השטן . ניתקתי את מבטי ממנו. באמת בהיתי בו הרגע, בזמן שישן? קריפי. הורדתי את בגדיי ונשארתי רק עם תחתוניי בוקסר. התוכנית שלי לפני כשעה הייתה לחזור אל החדר ולהיכנס למקלחת בשביל לשטוף את כל היום הזה מעצמי, אך הייתי עייף מידי וממילא התקלחתי כבר בבוקר. נכנסתי ישירות אל המיטה שלי ומיד הותקפתי בריחו של רפאל שנדבק אל המצעים. נאנחתי. השתדלתי לנשום בעיקר מהפה. לא שהריח הפריע לי, אבל לא רציתי לייסר את עצמי עוד יותר. עצמתי את עיניי, מנסה להרחיק את כל המחשבות ולהיסחף אל השינה המתוקה.
✰✰✰
פרק שישי עם אלפיים מילים!! מה חשבתם עליו? לקח לי קצת יותר זמן לכתוב אותו מבדרך כלל, אני מקווה שהתוצאה לא מאכזבת! אני רוצה לבקש משהו, אני מודה לכם ברמות אם אתם קוראים את הסיפור שלי ושמחה שאתם אוהבים אותו, אבל בבקשהה תצביעו! לוקח לי זמן ואני משקיעה בפרקים האלה, אז אם אהבתם, תראו את זה ותצביעו! זה גם נותן לי מוטיבציה להמשיך לכתוב, וזה די מבאס שאין כמעט בכלל הצבעות ומוריד את החשק. אז החלטתי להציב מטרה. הפרק הבא יעלה כשיהיו חמש הצבעות לפחות. אני יודעת שזה יחסית נמוך אבל אני לא רוצה להתחיל מגבוה. הפרק לא יעלה מיד אבל הוא גם לי יעלה עד אז. בקיצור, אני שמחה שאתם אוהבים את הסיפור שלי וקוראים אותו אז ת צ ב י ע ו ! אה וגם תגיבו! אני לא אחפור לכם יותר, תודה אם קראתם את זה! ביי לבנתיים ♥︎