Young memories (boy x boy)

Part 8

נ״מ - רפאל
״אני מצטערת! אני מצטערת!״ אמרה סופיה בצורה מוגזמת. התעצבנתי עליה בגלל שהיא מתעסקת עם סטון בכוונה. ״אבל לפי מה שסיפרת לי הוא היה כלכך מגעיל אליך הבוקר ולא יכולתי שלא-״

״מי היה מגעיל אליך הבוקר?״ שאלה אבני כשהתיישבה בשולחן הקבוע שלנו, זרועו של סביו כרוכה סביבה.
עדיין כעסתי עליו.

״אף אחד.״ נחפזתי להגיד. ״רק דיברנו על הנאגטס ׳הדוחים האלה׳, לפי ניסוחו של רפאל.״ סופיה מיהרה לחפות עליי, היא גם דיברה בצורה מתבדחת בשביל לקנות את אמונם של הזוג מולנו. הערכתי את זה מאוד, היא חברה טובה. כלומר, בת זוג טובה? השיט הזה מבלבל.

סביו הרים גבה, מטיל ספק. ״אנחנו מדברים פה על אותו הרפאל? כאילו, רפאל שערך לעצמו חתונה עם נאגטס?״

״סביו! כמה פעמים אני צריך להגיד לך שזה קרה כשהייתי בן שש?״

הוא צחק. ״אני לא אשחרר מזה לעולם. אני צריך לסגוד לגברת לאק על כך שסיפרה לי על זה.״ אבני חבטה בזרועו. ״או,״ היא אמרה והביטה בו עם ניצוץ שובב. ״שתסגוד לחברה שלך?״ סביו חייך בתגובה ונישק אותה. טוב, היה מעצבן להסתכל עליהם מפגינים את אהבתם אחד אל השניה מול הפרצוף שלי, אבל לפחות אבני הורידה ממני את סביו, גם אם היא לא התכוונה לעשות את זה.

״-רק לרגע אחד ואז נלך, נשבע.״ לחש מייסון לסטון - בטון לא כלכך חלש - בעודם מתקדמים אל השולחן שלנו ומתיישבים. מייסון התיישב מולי וסטון מול סופיה. סופיה נראתה כאילו היא רוצה לדקור את סטון, סטון רק חייך אליה בהתגרות. האדיוט הזה..

בעצם, למה מייסון הביא אותו לשולחן הזה בכלל? הוא יודע שזה השולחן של החבורה שלנו, ובפעם האחרונה שבדקתי, סטון לא נמצא בה ואין לו שום זכות לשבת כאן. ״מה?״ שאל מייסון כששם לה שאני בוהה בו ברוגז. אפילו אני לא שמתי לב שאני בוהה בו ברוגז. ״כלום.״

סטון גיחך, ״אני חושש שהשותף שלי לא כזה בעיניין שאני אשב איתכם.״ אה, אז עכשיו הוא כן מתייחס אליי? ״שטויות,״ הגיב מייסון ונפנף בידו. ״נכון, רפאל?״ נעצתי בברונטי מבט. ״תעשה מה שבראש שלך, לא אכפת לי.״
״אה, כן?״ סטון חייך מבלי להפר את קשר העין. ״כן.״ השבתי.

מישהו כחכך בגרונו והסטתי את מבטי מסטון. יכולתי ממש להרגיש את עיניו הכהות בוחנות אותי ובוהות בי והשתדלתי להתעלם מההרגשה ככל שיכולתי. דרייק ורן ישבו מצדי מבלי ששמתי לב אליהם. ״סליחה, לא שמתי לב ש.. התיישבתם,״ מלמלתי. רן חייכה ושתקה, דרייק רק הנהן ופנה אל תאומו. ״מייסון, מה עשינו שמגיעה לנו הנוכחות שלך?״ מייסון הטה את ראשו הצידה. ״על מה אתה מדבר, אני תמיד יושב איתכם.״

״לא תמיד..״ מלמלה אבני בשקט. סביו הסתכל עליה. ״מה אמרת?״ שאל. ״כלום.״ ענתה.

היא והבנות האחרות פתחו בשיחה משלהן בזמן שאנחנו דיברנו. לא ממש הבנתי על מה הן מדברות מפני שהן השתמשו במשפטים מוזרים ולא הגיוניים. למשל, ״ברור ששוקולד עדיף מאננס!״ או, ״יש לך טעם נוראי.״ ו, ״את טובה מידי בשביל כל האוכל הזה,״ כמו שאמרתי קודם, משפטים מוזרים לגמרי.