נ״מ - רפאל
נכנסתי אל החדר החשוך שלי. לפני שהספקתי לסגור את הדלת במלואה, משהו חזק דחף אותי אל הקיר. גבי הוטח בקיר ועצמתי את עיניי בגלל הצריבה הכואבת, אך הכאב התחלף במהרה בעונג כששפתיים חמימות תקפו את צווארי וידיים גדולות החלו לשחק בשיערי. ידעתי שאני אמור להדוף את מי שזה לא יהיה, אבל... עיניי נשארו עצומות, צמרמורות נעימות עברו בגופי. ריח נעים ומשכר משך את תשומת ליבי. פתחתי את עיניי וחיכיתי שיתרגלו אל החושך. לבסוף, מצאתי את עצמי בוהה בהלם בצללית שלאט לאט התחילה להתבהר ונגלתה כ.. סטון. הוא בכלל לא שם לב שעיניי כבר לא עצומות והמשיך לחקור את צווארי. לאחר שהתנערתי מההלם ניסיתי להדוף אותו ממני, לא כי רציתי, אלא כי יכולתי להריח את האלכוהול שהוא כנראה שתה במסיבה וידעתי ששנינו נתחרט על זה בבוקר.
״סטון..״ מלמלתי כשהוא התנגד אליי ונצמד אליי אפילו יותר. אחת מידיו ירדה אל לחי. הוא נאחז בי בחוזקה בעוד ששפתיו מתנתקות מצווארי. הוא הניח אותן בעדינות קצת מתחת לאוזני, התרומם שוב, והטיח אותן על שפתיי. הוא נישק אותי בתובענות ותוקפנות. נכנעתי, נתתי לו לנשק אותי והחזרתי לו נשיקה. ידיי התחפרו בשיערו הכהה והנעים, גניחה קטנה נמלטה מגרוני. סטון המשיך לנשק אותי בפראות, אם אפשר בכלל לקרוא לזה נשיקה. הוא התנתק ממני לרגע. התנשף ומלמל, ״אני שונא אותך.״ ואז חזר לנשק אותי לפני שהספקתי להגיב. נישקתי אותו בחזרה אך רק לרגע, ועצרתי כשקלטתי מה אמר. הדפתי אותו בחוזקה, הפעם מצליח. נשמתי בכבדות, ניסיתי להסדיר את נשימתי. והייתי בטוח למדי שפניי סמוקות ואדומות בטירוף.
הבטתי הצידה וגיליתי שהדלת הייתה פתוחה כל הזמן הזה. מה שאומר שכל אחד היה יכול לעבור במסדרון ולראות אותי ואת סטון סארט.. מתמזמזים. אוי, פאק. פאק. פאק. פאק. זין על החיים שלי. סגרתי את הדלת במהירות והדלקתי את האור. סטון נגלה לפניי והביט בי במבט מוזר. בהיתי בעיניו, בשיערו הכהה הפרוע, בשפתיו הנפוחות, בחזהו העולה יורד. ו.. מבטי ירד לשם. הו. סטון אולי שונא אותי כפי שהוא טוען, אבל אי אפשר להגיד שהוא לא נמשך אליי. לא ידעתי איך אני מרגיש בנוגע לידיעה שאני עשיתי לו את זה. או בנוגע לזה שמצבי לא היה שונה במיוחד. עצמתי את עיניי בחוזקה וכיסיתי את פרצופי בידיי. מה עשיתי? פתחתי את עיניי הסתכלתי לרגע אחד אחרון על שפתיו העדיין נפוחות, רצתי לחדר האמבטיה ונעלתי את עצמי שם. הבטתי במראה, שיערי היה מבולגן אפילו יותר משל סטון, שפתיי נפוחות, וכולי אדום וסמוק. נאנחתי, עצמתי את עיניי בחוזקה. אני אידיוט. אידיוט שנמשך ל.. אוח, אני אפילו למסוגל לחשוב את זה. אולי אני בכלל לא נמשך אליו? כאילו, יש סיכוי שאני בסך הכל עובר דרך תמים שנקלע לסיטואציה ו- על מי אני עובד? רציתי את זה. מה שכן, לא הייתי צריך לזרום את מה שלא עשינו, הייתי צריך לעצור את זה. סטון לא היה מפוקס והוא בטח חשב שאני גרייס או איזו בת אחרת מהפנימייה שפגש במסיבה. האם זה נחשב לניצול? אני ניצלתי אותו? אוי, אלוהים, אני נוראי.
יצאתי מחדר האמבטיה, כמובן רק לאחר ששטפתי את פניי, והדבר בראשון שראיתי הוא את סטון המרוסק והישן על מיטתי.
נאנחתי. היססתי לרגע, מתלבט האם כדאי לי פשוט ללכת לישון במיטתו. נכנעתי לעצמי בידיעה שזה בעצם הלילה הראשון שלו כאן ואף אחד לא ישן על המיטה הזאת עדיין.
נשכבתי במיטה ועצמתי את עיניי, נרדם כמעט מייד.
✰✰✰
״-שמעתי שזו הייתה איזו ברונטית. אולי לורי..?״
״-בטירוף! אני כלכך מקנאה ב..״
״-אומרת לך, זה היה הבחור החדש. לפי מה שהבנתי הלך לו טוב מאוד אתמול בלילה..״
השתדלתי להתעלם מלחשושים כאלה, שאישרו את חשדותיי שמישהו ראה אותי ואת סטון, במשך כל היום. התחמקתי מחבריי בכל פעם שהעלו את הנושא, והתחמקתי מסטון עצמו. התעוררתי מוקדם וכשיצאתי מהחדר סטון עוד ישן, אז זו לא הייתה הבעיה. הבעיה היא לנסות לא להיתקל בו היום, או בשנה האחרונה. מה שיסתדר. התכנון המקורי שלי היה להימנע מכל דיבור או דבר אחר שקשור אליו, אבל זה היה בלתי אפשרי, מפני שכל השכבה הבוגרת דיברה על ׳הבחור החדש שהשיג לעצמו מזמוז לוהט על היום הראשון שלו׳. לפי מה שאני הבנתי, ה׳בחורה׳ המסתורית שאיתה בילה סטון אתמול בלילה היא ברונטית נמוכה, עם עיניים שחורות. כן, בטח. גירדתי את צווארון החולצה שלי. יד תפסה את ידי ומשכה אותי אל כיתה ריקה. ״איפה היית אתמול בלילה?״ הבטתי בסביו בבלבול. ״אתמול בלילה, איפה היית?״ שאל שוב. ״אני..״ השתדלתי להסוות את חרדתי, איך הוא יודע..? ״אני הייתי אצל סופיה.״ סביו הרפה מידי והתנשף בהקלה. ״חשבתי ש.. אתה יודע. ש-״
״שהיה לי חלק בהתמזמזות ה׳לוהטת׳ שכולם מדברים עליה?״ גלגלתי את עיניי. ״ברצינות, סביו? קצת אמון.״
הוא משך בכתפיו. ״מצטער, אחי. נעלמת אתמול וחשבתי שאולי...״ נעצתי בו מבט. ״אבל לא משנה. אז..״ פתחתי את הדלת בשביל לצאת מהכיתה והוא אחריי. ״סופיה, הא?״
✰✰✰
יצאתי מכיתת צרפתית ביחד עם רן. היא דיברה על משהו, סיפרה לי איזה סיפור, אבל לא הקשבתי לה. התרכזתי בלהקשיב לשמועות והליחשושים. כרגע השמועה אומרת שמי שבילתה עם הבחור החדש היא בעלת קעקוע של שלד על הכתף. היה משעשע לשמוע את כל התאוריות המוזרות והניסיונות הנואשים לנחש את זהותה של הבחורה המסתורית. אם כולם ידעו את האמת.. ״סביו עוזב את הפנימייה ורוצה לנתק איתנו קשר. אתה בטח מאושר, נכון?״ הנהנתי בהיסח דעת. ״א-הא.״ רן חבטה בזרועי קלות. ״רפאל, אתה מקשיב לי בכלל?״ חייכתי אליה, משפשף את הזרועי. ״כמובן.״ היא הרימה גבה ספקנית. ״באמת? קשה לי להאמין שאתה מאושר מכך שסביו עוזב את הפנימייה.״
״רגע, סביו עוזב את הפנימייה?״
״לא, אידיוט!״ היא צבטה את גשר אפה. ״דרך אגב, שמעתי ממייקל ששמע מפיטר ששמע ממייסון שהבחור החדש מחפש אותך.״ סטון מחפש אותי? קיוויתי שהוא היה כזה מטושטש אתמול שלא יזכור מה קרה, אבל כנראה שתפילותיי לא נענו. ״רפאל! אני מדברת אליך.״ היא נאנחה. ״אני הולכת לפגוש את דרייק. נתראה בכימיה,״
״נתראה,״ מלמלתי כשהיא התרחקה ממני. הלכתי בהליכה מהירה אל הלוקר שלי. כשהגעתי אליו, מישהו משך את ידי, ומצאתי את עצמי בכיתה ריקה בפעם השניה רק להיום. אולי זה הקטע שלי השנה, להידחף לכיתות ריקות.
״אז..״ סטון דחף אותי אל הקיר והצמיד אליו יד אחת, מעט מעל ראשי. ״שמעתי שהיה לי מאוד מהנה אתמול בלילה.״ הבטתי בו בקצת פחד והרבה חשש ולחץ. סטון נעץ בי מבט עם עיניו הסוערות וחייך חיוך קטן ומתגרה. בלעתי את רוקי וניסיתי להיראות כמה שיותר אדיש לפני שעניתי לו. ״גם אני שמעתי משהו כזה.״ חיוכו המעצבן של סטון התרחב. ״גם שמעתי שההתמזמזות הלוהטת שלי התרחשה ביחד עם איזו מישהי עם שיער בצבע חום.״ השפלתי את מבטי, נשמתי עמוק וניסיתי להרגיע את עצמי ואת גופי הרועד מעט. ״חבל..״ המשיך סטון. ״אני יותר בקטע של בלונד.״ לבי דפק בחוזקה, סטון התקרב אליי ושפתיו היו ממש מול שלי. רק צעד אחד קטן ו.. ״טוב נו,״ סטון שחרר את ידו מהקיר והתרחק ממני. ״אני מניח שגם ברונטיות הן בסדר.״ הוא התקדם אל עבר הדלת ועזב אותי שם. וכך מצאתי את עצמי עומד לבדי באמצע כיתה ריקה בהלם מוחלט. מה קרה פה הרגע? במה לעזאזל סיבכתי את עצמי? למה זרמתי איתו? סטון סארט היה ילד נחמד, נער חמוד. אבל הוא גבר.. קצת מפחיד.
✰✰✰
״סופיה,״ לחשתי לה כשהבאתי לה חיבוק במסדרון. ״אני זקוק לעזרתך. זה ממש דחוף. יש עכשיו חלון, תפגשי אותי בחדר שלך, בבקשה.״ סופיה התנתקה ממני וחייכה, מאשרת לי שהיא תעשה את מה שביקשתי ממנה. ידעתי שאני יכול לסמוך עליה. ״לוחש דברים לחברה שלך?״ סביו הקניט אותי. ״ספרי לי סופ, האם הצד המלוכלך של רפאל מספק אותך? או שאין לו צד כזה בכלל?״ אני ואבני חבטנו שנינו בראשו בו זמנית בזמן שסופיה זייפה הסמקה ומבוכה. ״רפאל הוא לא החבר שלי.״ אבני הרימה גבה. ״באמת? סביו אמר לי שביליתם אתמול ביחד לאחר המסיבה.״ סופיה שלחה אליי מבט מהיר, ולאחר שראתה את המבט הנואש בעיניי אמרה, ״כן.. בילינו קצת אתמול, אבל אנחנו לא זוג או משהו.״ כמעט שחררתי אנחת הקלה. הסתכלתי על סופיה במבט שמביע תודה והיא הנהנה אליי הנהון קטן.
״אני חייב ללכת לשירותים, אחזור עוד מעט.״ אמרתי והתרחקתי מהם. הספקתי לשמוע את סופיה מתרצת גם היא איזה משהו על כך שהיא שחכה משהו בחדרה, ואת סביו המגחך ואומר לה שאנחנו צריכים להיות פחות שקופים.
נכנסתי אל המעלית, עליתי את הקומה השניה וחיכיתי בתמימות ליד המעלית. היא נפתחה וסופיה יצאה ממנה. ״בוא,״ היא משכה את ידי (למה כולם מושכים לי את היד היום?) כל הדרך לחדרה. נכנסו אל החדר והיא נעלה את הדלת. ״אתה רוצה להסביר לי למה אבני וסביו חושבים שבילינו אתמול?״ ישירות אל הנושא? בסדר. ״תקשיבי, סופיה.״ התחלתי. ״פישלתי. פשלה ענקית. עשיתי משהו ממש, ממש רע. אני באמת מקווה שלא תשנאי אותי, אבל אני אבין אם כן. אני רק מבקש שלא תספרי לאף אחד.״ לקחתי נשימה עמוקה, משפיל את מבטי. ״אני-״
״התמזמזת עם השותף החתיך שלך לחדר?״ הרמתי מבט מופתע אל סופיה. ניצוץ שעשוע הופיע בעיניה. פתחתי את פי בשביל לדבר וסגרתי אותו שוב. ״האמת? זה די ברור,״ המשיכה. ״אני לא מאמינה שלא הבנתי את זה עד עכשיו. אלא אם כן אני טועה. תגיד לי רפאל, האם אני טועה?״ זה די ברור? פאק. אם היא ניחשה את זה גם אבני יכולה. בסביו אני מטיל ספק, אבל אבני.. אבני תגלה, אולי יקח לה קצת זמן, אבל היא תגלה. ״אני.. לא. את לא טועה, אני מתכוון.״ מלמלתי. ״את שונאת אותי?״ היא הטתה את ראשה הצידה וחייכה. ״אני לא שונאת אותך רפאל, נשבעת. אני בסך הכל קצת מופתעת. אם לומר את האמת, הייתי בטוחה שאתה בעניין של גרייס.״ למה כולם חושבים שאני בעניין של גרייס? אולי בגלל שנעצתי בסטון מבט רצחני כשדיבר איתה במסיבה. אה, כן. זה בטח זה.
״אבל עכשיו הכל ברור.״ סופיה המשיכה לדבר כאילו שלא ידעתי את כל הדברים האלה. ״באמת נעצת בו כזה מבט בגלל שהוא בא עם גרייס, אבל לא מהסיבה שחשבתי. ורגע, אתה כבר מכיר אותו, נכון? אבני סיפרה לי שהתנהגת מוזר מהרגע בו שמעת מי הוא השותף שלך לחדר. היא חשבה שזה בגלל שהתבאסת שאתה לא תהיה עם סביו, דרך אגב.״ אז הבנות מרכלות עליי ועל סביו. נחמד לדעת. השפלתי את מבטי מטה. ״אני מצטער שאני נופל עם זה עלייך. אבל אני באמת חייב את העזרה שלך.״ הצצתי בה לרגע, היה לה בעניים דאגה. ״הוא לא.. הכריח אותך או משהו, נכון..?״ מיהרתי לשלול את האופציה הזאת ולהרגיע אותה. ״יופי, אחרת הייתי מכסחת לבן זונה את הצורה. במה אתה צריך את עזרתי?״
לקחתי נשימה עמוקה נוספת. ״את לא חייבת להסכים, כמובן. אבל אני ממש אשמח לעזרתך. את תוכלי להמשיך לחפות עליי? בבקשה? סביו כבר חשד בזה, הורדתי אותן מזה אבל אני חושב שהוא עוד חושד. אז כאילו.. את תוכלי להגיד לאחרים שהיינו ביחד?״ סופיה שקלה את הבקשה שלי. ציפיתי לדיחוי, ידעתי שאני יכול לסמוך עליה ושגם אם לסרב לפחות תהיה לי מישהי לדבר איתה על זה. סופיה פתחה את פיה בשביל לענות לי.
״אני.. אני לא מהבנות האלה של סטוצים, או שירדפו אחרי מישהו שלא מעוניין בהן. והחברים שלנו יודעים את זה.״ היא הרהרה. למען האמת, רק שמחתי שהיא לא פסלה ישירות את ההצעה שלי. ״יש לי רעיון,״ אמרה לבסוף. ״הוא קצת משוגע, אבל תקשיב עד הסוף. מה אם אני ואתה נעמיד פנים שאנחנו זוג? אנחנו לא חייבים באמת לבלות ביחד וכאלה, רק להעמיד פנים. וככה אם יהיו לך עוד.. פשלות, ככה קראת לזה? אני אוכל לחפות עליך באופן קבוע. ולפני שתשאל, אני מרוויחה מזה קצת מרחב. טוב, רק בהנחה שקבוצת הפוטבול מכבדים את זה שיש לי חבר.״ מצמצתי כמה פעמים. שמעתי נכון? היא באמת הציעה עכשיו שנזייף זוגיות? ואני עוד חשבתי שהרעיון שלי פסיכי. ״רק לפני שנסכים על משהו..״ המשיכה סופיה שמתברר שעוד לא סיימה לדבר. ״אני מבקשת שתספר לי מה.. מה אתה בדיוק. כלומר, הומו, ביסקסואל, אתה יודע..״
הנדתי בראשי לשלילה. ״זה מסובך. אף פעם לא נמשכתי לזכר, אבל סטון הוא.. סטון הוא שונה.״ ניסיתי להסביר כמיטב יכולתי. ״יש לנו עבר משותף משונה. היינו חברים טובים, ואז יום אחד הוא עבר לארץ אחרת. הוא די התעלם ממני מאז שחזר, ולפתע, כשחזרתי לחדר שלנו מהמסיבה, הוא פשוט דחף אותי אל הקיר והתחיל לנשק אותי. אני לא יודע מה חשבתי לעצמי, אבל.. לא התנתקתי ממנו. אני חושב שפשוט הייתי עייף ומותש מכל היום שהיה לי.״ היא הנהנה בהבנה, מעודדת אותי להמשיך לדבר. ״היום באחת ההפסקות, הוא דחף אותי אל כיתה ריקה ואמר משהו על כך שהוא גילה שלקח חלק בהתמזמזות שכולם מדברים עליה, ושהוא.. מעדיף שיער בלונדיני מחום.״
סופיה צחקקה. ״אוי, הוא טוב.״ חייכתי אליה חיוך מובך. ״אז.. את תעזרי לי..?״ היא חייכה. היא נישקה את לחי ופתחה את הדלת. ״מי אני שלא אעזור לחבר שלי?״
✰✰✰
פרק חמש!! מלאא דברים קרו בפרק הזה. לקח לי המוןן הזמן לכתוב אותו (כמעט 2000 מילים!!), ואני די מרוצה מהתוצאה שלו! בבקשהה תצביעו ★ זה לא דורש הרבה ואני ממשש משקיעה בספר הזה!! וחודש הגאווה שמח אנשים! ביי לבנתיים ♥︎