*קנדל*
היה שקט ברכב במהלך הנסיעה הרגשתי רק את הרעד בתוכי מתגבר והדמעות שהתייבשו על לחיי.
ג׳מייס ניסה לדבר איתי כמה פעמים אבל לא הגבתי רציתי רק לטבוע בתוך מיטתי. ״הי את בסדר?״ שאל ג׳מייס כשחנה מול ביתי ״כ..כן״ עניתי רועדת ״תו..תודה״ אמרתי לעברו ויצאתי מהמכונית.
נכנסתי הביתה ורצתי לעבר חדרי. ובדרך קלטתי את אחי היה בסלון ״קן..מה..מה קרה״ הוא שאל אבל לא עניתי רצתי מהר לחדרי ולוק מאחוריי, נכנסתי לחדר ונעלתי את עצמי שמתי אוזניות ושמעתי מוזיקה לוק דפק כמה פעמים על החדר וצעק אבל לא שמעתי מה הוא אמר. עצמתי את עיני מדקלמת כל מילה ומילה בין שיר ושיר, עד שהתחלתי להרגיש את העייפות נוחתת עליי. ונרדמתי.
קמתי אם כאב ראש חד. זכרתי את כל מה שקרה היום ידי עדיין היתה אם סימן היד של לאונרדו, סובבתי את מנעול הדלת ופתחתי אותה. ראיתי את לוק יושב מול הדלת שלי על מעקה המדרגות מסתכל עליי. ״את מוכנה עכשיו בבקשה לספר לי מה קרה לך קן?״ שאל לוק התיישבתי לידו והנחתי את ראשי על כתפו ״זה כלום״ אמרתי והרגשתי אותו מסתכל עליי.ונושק לראשי ״את יכולה לספר לי כל דבר קן״ אמר לוק הסתכלתי עליו וחייכתי.
התחלתי לספר לו את כל מה שקרה והוא כמובן כמו כל אח מגונן אמר ״אני יהרוג אותו. אני נשבע לך שאני יהרוג אותו, את שניהם״
הסתכלתי עליו במבט הכל טוב וקמתי על רגליי ומשכתי את ידו להצטרף אליי ״אתה האח הכי טוב שאפשר לבקש״ אמרתי וחיבקתי אותו הוא נשק לראשי ועטף אותי בזרועתיו הגדולות ״כן אני יודע. אבל אני עדיין יכסח לו את הצורה״ אמר.
נתתי לו כאפה קטנה בלחי ״תודה אחותי הקטנה והקסימה״ אמר בחיוך כובש ״אתה גדול מימני רק בדקה״ אמרתי ״ואתה צודק אני באמת מקסימה״ לוק צחק ״לילה טוב קטנה״ אמר ובילגן את שערי ״לילה טוב לוקי״ עניתי וכל אחד הלך לחדרו.
~~~
״קנייי״ נשמעה צעקה מלמטה ״את בטוחה שאת לא רוצה שאני ישאר איתך?״ זאת הייתה אימי ״לא צריך אמא,תודה״ צעקתי בחזרה ״טוב מאמי תרגישי טוב ילדה יפה שלי״ אמרה ויצאה מהבית. נשארתי היום בבית לא רציתי לראות אף אחד לא היה לי כוח לזה. ירדתי למטה הכנתי לי שוקו חם וראיתי טלוויזיה.
במשך הזמן שראיתי טלוויזיה קיבלתי הודעות.
׳אוליביה:איפה אתתת׳
׳ניל:קן פליז תבואייי׳
׳ג׳מייס:קןןן בואיי׳
׳ג׳מייס:קן אני ישמור אלייך׳
׳ג׳מייס:בבקשהה׳
׳מספר לא מזוהה:קנדל אני מצטער׳
׳מספר לא מזוהה:קנדל תבואי אני חייב לדבר איתך׳
הסתכלתי על ההודעות וכיביתי את הטלפון.
נרדמתי שוב. השעה הייתה14:00 בצוהוריים קמתי מהספה ושמתי את כוס השוקו בכיור. בום שמעתי מאחוריי הסתובבתי ישר וראיתי את לאונרדו בפתח בייתי. ״תקשיבי לי רגע״ אמר והתקרב אליי ״לא תתרחק!!״ צעקתי והלכתי אחורה עד שהרגשתי שאני נתקעת בקיר ״אני מצטער. אני לא יודע מה עבר אליי באותו רגע״
אמר והתקרב יותר.
״למה אתה פה״ שאלתי אותו והסתכלתי לו בעיניים. הוא הוציא אנחה ואמר ״אני לא יודע, ואני גם לא יודע למה עשיתי את זה ואני גם לא יודע למה את חשובה לי כלכך״ נשארתי אם פה פתוח הוא אמר לי הרגע שאני חשובה לו?
הרגשתי את הבטן שלי מתכווצת לשמע דביריו ואז נזכרתי בבלה.
״גם בלה חשובה לך לא?״ שאלתי ודחפתי אותו מימני ״לא״ ענה וצחק ״היא סתם מישהי שאני מזיין״ אמר היסתכלתי עליו במבט מזלזל ״שיט קנד-״ ״לך תזדיין״ עניתי ישר. והרגשתי שמשהו מרים אותי, ״מה אתה עושהה!!״ צעקתי ״תוריד אותי מיידד״ הרבצתי לו בגב אבל לא נראה שהיה לו אכפת.
נכנסנו לתוך הרכב. או יותר נכון הוא הכניס אותי. נסענו חמש דקות בערך, ובסוף הגענו למסעדה. כולם הסתכלו אלינו כמו משוגעים לאונרדו עקף את כל האנשים ועלה למעלה זה היה נראה כאילו הוא סחר את כל הקומה הזאת לעצמו ולי ״מה אתה עושה״ שאלתי אותו כשהושיב אותי בכיסא ״דייט״ אמר ועייני נפערו ״תינשמי זה לא דייט״ אמר ונרגעתי ״כשאני יקח אותך לדייט זה יהיה יותר מושקע״ צחקתי מתגובותו והוא יסתכל אליי במבט לא מבין.
״מה תרצו להזמין״ קול של מלצר נשמע ״אממ אני יקח את הטלפון של המשטרה״ עניתי. המלצר לא הגיב והסתכל אל לאונרדו. לאונרדו בתגובה גלגל את עיניו ואמר למלצר ״היא תיקח סושי סלמון ונודלס ילדים״ אמר ועייני נפערו איך הוא פאקינג ידע מה אני מזמינה תמיד במסעדה אסייתית. אה בטח שהוא ידע כי הוא לאונרדו אוילר. ״ואני יקח נודלס חריף״ אמר לאותו מלצר, ״אתה לא אוהב סושי״ שאלתי אותו וקיבלתי הינהון קל ״איכ״ אמרתי לעברו.
האוכל הגיע לפני חצי שעה ובנתיים דיברנו על המשפחות של כל אחד חברים או יותר נכון ג׳מייס. השיחה בנינו זרמה ברמות ודווקא היה לי נעים להיות בחברת אותו אדם שעד לפני עשרים וארבע שעות היה נראה כאילו הוא רוצה לרצוח אותי. ״בואי אני יחזיר אותך הביתה״ אמר והנהנתי.
״תודה על הארוחה״ אמרתי כשחנה מול ביתי ״העונג כולו שלי נסיכה״ אמר והרגשתי את הסומק עולה ללחיי יצאתי מהמכונית והקדמתי אל ביתי.