נקודת מבט קאי
עברו שלושה ימים, בימים האלו רצחתי כל אדם שאי פעם עשה משהו שלא אהבתי, בין אם הוא חייב לי 10 דולר לבין אם הוא בגד באמוני או במאפיה שלי.
ואהבתי את זה, אהבתי את הדם שהיה לי על הידיים, אהבתי לראות איך האנשים התמימים האלו מאבדים כל סימן חיים.
אבל החלק האהוב עליי היה לראות איך הם מתחננים לרחמים ממני ואיך אני צוחק מול העיניים שלהם רגע לפני שאני תוקע להם את הסכין בלב ומסובב אותה עוד ועוד.
לא חזרתי לבית מלון בימים האלו, לא היה לי כוח שג׳ניפר שוב תעשה לי שיחות נפש ותנסה לחקור אותי ובטח שלא היה לי כוח לסקיילר הבכיינית שדלוקה עליי.
הסתדרתי יותר טוב לבד, מצאתי מקומות לישון בהם ואוכל טוב.
אהבתי את החיים החדשים שלי, את העובדה שאני פאקינג יכול לעשות כל מה שבא לי בלי כל מיני אנשים מעצבנים שיעיקו עליי.
״המבורגר אחד, בלי חסה וגם בירה.״ ביקשתי מהמוכר שהנהן.
״קאי!״ שמעתי את קולה של ג׳ניפר מאחוריי ונאנחתי ביאוש. זה היה ברור שהמעצבנת הזו בסופו של דבר תמצא אותי ותידבק לי לווריד, ״חיפשנו אותך כבר כמה ימים! לפני שאתה בורח שוב כדאי שתדע משהו, דבר ראשון, אתה צריך להתחיל להוריד פרופיל עם הבלאגן שאתה עושה ודבר שני, סקיילר נחטפה!״ היא נתנה לי מכה בכתף בכדי שהסתכל עליה.
הבטתי בה במבט דורסני וחסר סבלנות, ״דבר ראשון.״ חיקיתי את קולה, ״המשטרה לא חושדת בי כי אני רוצח מקצוען, אני יכול להיפטר ממישהו ואף אחד לא יגלה אפילו שהבן אדם הזה בכלל מת. ודבר שני.״ צקצקתי בלשוני, ״למה את מספרת לי על החברה המפגרת שלך?״
ג׳ניפר פערה את עיניה, פניה נאדמו והיא נראתה עצבנית, ״אתה היחיד שיכול להציל אותה, קאי!״ היא ניערה את כתפי.
העפתי את ידיה ממני, ״למה שאני אציל אותה?״ הרמתי גבה בעודי מצחקק בצחוק משועשע.
״אתה לא זוכר מה הרגשת אליה? אתה לא זוכר שהיה ביניכם חיבור חזק?״ היא שאלה בתסכול.
גלגלתי את עיניי באדישות, ״והנה שוב עם ההמצאות המטורפות שלכן, תכניסו שתיכן למוח האידיוטי שלכן שבחיים לא הייתה לי כוונה רומנטית לגבי הבחורה העלובה הזאת. היא לא מעניינת אותי והיא גם לא תעניין אותי, הבן אדם היחידי שמעניין אותי בעולם הזה זה אני, הבנת?״ שאלתי בטון שקט וחד, עיניי זעמו.
ג׳ניפר נראתה כאילו היא עומדת להרביץ לי, ״קאי, אני רוצה להראות לך משהו.״ היא אמרה ושלפה מכיס הג׳ינס שלה תמונה, היא הושיטה אליי את התמונה ואני סרקתי אותה באדישות.
זאת הייתה תמונה שלי ושל ג׳ניפר כשהיינו קטנים, אני בערך בן תשע והיא בת שלוש, בתמונה אנחנו מחבקים זה את זה ומחייכים למצלמה. השבתי את מבטי הריקני אל ג׳ניפר, ״היה לי שיער יפה.״ אמרתי לה.
דמעות עלו בעיניה של ג׳ניפר, ״אתה לא זוכר? אתה לא זוכר כמה היית מגן עליי כשהיינו קטנים? כשניקולאס ואייזק היו מציקים לי אתה זה שהיית רב מכות איתם, כל פעם שהייתה לי בעיה אתה היית נמצא שם בשבילי, גם כשגדלנו! ואתה זוכר את דין?״ היא הזכירה את האקס שלה, ״זוכר מה עשית לו כשגילית שהוא השפיל אותי? אתה זה שהכרחת אותי לאכול וניסיתי להצחיק אותי כשבכיתי כל היום.״ דמעות זלגו מעיניה.
היה שקט למשך כמה שניות עד שמשכתי בכתפיי, ״אני זוכר הכל אבל אני לא מבין בדיוק מה הפואנטה של כל זה.״ אמרתי לה באדישות.
״הנה ההמבורגר שלך אדוני והבירה שלך.״ המוכר אמר.
ג׳ניפר חטפה את בקבוק הבירה ממני ושפכה את כל תכולתו עליי, גורמת לי להיות ספוג בבירה ולהרגיש קור והלם מהמקרה הבלתי צפוי. ״מה לעזאזל?!״ שאלתי כלא מאמין.
״אם סקיילר תמות, הדם הזה יהיה בידיים שלך.״ היא סיננה לקראתי בשנאה רגע לפני שהלכה מהמקום.
-
נקודת מבט סקיילר
הייתי בתא המטען למשך כמה שעות, אולי אפילו ימים, איבדתי תחושת זמן. בהתחלה בכיתי וצעקתי, אבל הבנתי שזה לא יעזור לי בשום דבר, החלטתי שאני מעדיפה לחשוב איך לצאת מזה.
באופן די מוזר, החוטפים השאירו לי הרבה אוכל ומים, כאילו הם לא רוצים שאני אמות.
המכונית נעצרה ושקט נשמע רגע לפני שתא הבגאז נפתח ומולי נחשף אדם עם מסיכה בצבע לבן.
ליבי פעם בחוזקה ופחד תקף את כל גופי, ״מה- מה אתה רוצה?״ שאלתי בחשש אך הבן אדם לא אמר שום מילה.
הוא החזיק בזרוע שלי בחוזקה והתחיל לגרור אותי אל עבר בית קרקע ישן. דמעות זלגו מעיניי, מי ימצא אותי במקום הזה עכשיו? הבן אדם הזה נסע למשך הרבה שעות, אולי אפילו ימים.
סרקתי את האזור, זאת הייתה שכונה ישנה ושקטה מה שגרם לפחד שלי להתחזק אפילו יותר.
הוא הכניס אותי אל תוך הבית ועיניי נפערו כשקלטתי תמונות רבות תלויות בכל הבית, תמונות שלי ושל קאי, בעיקר תמונות ישנות יותר מהתקופה ששיחקנו כאילו אנחנו זוג מול אדמס. סרקתי את התמונות, מרגישה בחילה, מה קורה כאן? היו שם גם כמה תמונות שלי לבד, אך עיניי נעצרו על תמונה שבה אני וקאי התנשקנו בפעם הראשונה, במסעדה.
״נו!״ האיש צעק עליי ולאחר מכן דחף אותי אל עבר אחד מהחדרים, נועל אותי שם.
התיישבתי על הרצפה בחוסר אונים ובכיתי בשקט.
התגעגעתי לימים האלו שהצרות הכי גדולות שלי היו שחבל שלארי לא ביחד, ששכחתי להכין שיעורי בית ושהקראש לא הגיע לבית ספר אחרי שהשקעתי שעתיים.
איך החיים שלי הסתבכו ככה? איך הגעתי למצב שחטפו אותי, שכמעט אנסו אותי, שהגעתי במטוס איכשהו לברזיל, שהתאהבתי ברוצח אגואיסט ושעכשיו נחטפתי שוב?
שמעתי קולות מחוץ לחדר שלי, קולות שדיברו בשפה שלא זיהיתי. הצמדתי את ראשי לדלת וניסיתי להמשיך להקשיב, אבל זה היה חסר סיכוי, לא הבנתי על מה הם מדברים בכלל.
שמעתי את הדלת נפתחת והלכתי מהר אחורה, מולי התגלה האדם שכנראה היה הכי מפחיד שראיתי בחיים שלי, הוא היה בסביבות גיל החמישים, הוא נעץ בי מבט עם עיניו הקודרות וסיגר הייתה בפיו, צלקות על כל פניו. ליבי פעם בחוזקה ונצמדתי לקיר כשהוא התקרב אל כיווני, אומר משהו בשפה שלא זיהיתי.
״אה שכחתי שאת לא מדברת פורטוגזית.״ הוא אמר בגיחוך בעודו סורק אותי מכף רגל ועד ראש, ״קאי סביאנו יודע לבחור בנות שוות במיוחד, לא?״ הוא נגע ברפרוף בצווארי החשוף ופניי התלהטו מרוב זעם, מבלי לחשוב פעמיים נתתי לו אגרוף לאמצע הפרצוף. ״זונה!״ הוא צעק ואני ניסיתי לברוח דרך הדלת אך זה היה מאוחר מידי כי הוא תפס אותי והפיל אותי על הרצפה בחוזקה, גורם לי לכאבים.
״פעם אחרונה שאת נוגעת בי, אתה מבינה?!״ הוא שאל בכעס ואז בעט בבטני בחוזקה, ״את מבינה?!״ הוא חזר על עצמו.
״כן!״ החזרתי בבכי עמוק בעודי אוחזת בבטני.
הוא יצא מהחדר לאחר כמה שניות ואני הרשיתי לעצמי להתפרק. בחיים שלי לא הרגשתי ככה, חשתי שאני לא רוצה לחיות יותר, לא רוצה לחיות את החיים האלו, בעולם האכזר הזה.
אני לא עשיתי מעולם שום דבר לאף אחד, על מה אני נענשת?
-
עברה שעה, הם זרקו לעברי אוכל ואז שוב נעלו את הדלת. אני נשארתי בקצה החדר מבלי לזוז, לא התחשק לי לאכול.
שמעתי יריות מחוץ לחדרי ועיניי נפערו מרוב בהלה ופחד, ליבי פעם במהירות ובחוזקה, בחיים לא הייתי מפוחדת כל כך כמו עכשיו.
הדלת שלי נפתחה ואני חטפתי את המזלג שהיה בצלחת, העיקר שיהיה לי נשק להגן על עצמי.
לא האמנתי כשראיתי את אייזק.
״סקיילר, אני לא מאמין שאת בסדר!״ הוא אמר בהקלה והתקדם לעברי, עוזר לי לקום.
״אייזק.״ אמרתי וחיבקתי אותו בחוזקה, מפחדת שאם אשחרר ממנו הוא יעלם.
״את בסדר עכשיו, את מוגנת. הצלחתי לגרום להסחת דעת קצרה לאידיוטים האלו אבל אנחנו חייבים לצאת מהר.״ הוא התנתק מהחיבוק ואז כרך יד אחת סביב גבי ויד אחת סביב רגליי, מרים אותי ומוציא אותי מהחדר במהירות.
״אייזק, אני לא מאמינה שאתה כאן.״ אמרתי לו בטון חלש. מרגישה הרבה יותר רגועה כשאני בזרועותיו, מרגישה מוגנת ובטוחה.
ויכול להיות שאייזק הוא בכלל זה שהייתי צריכה להיות איתו מההתחלה.
————————
דיי! בא לי לרשום ולעלות עוד פרק היום כי יש לי רעיון מטורף!!! ואין לי סבלנות בשביל לחכות!!
אבל נראה לי שחפרתי לכן היום יותר מידי😂
אל תשכחו להצביע לפרק🫶❤️🔥