נקודת מבט קאי
הדבר הראשון שעשיתי כשהתעוררתי בבוקר זה ללכת לחדר של ניקולאס, האח הבכור והכי ״האחראי״ בעולם.
אני בחיים שלי לא הייתי מאוכזב ממנו כמו שאני מאוכזב עכשיו.
הוא היה צריך להשגיח שהבן זונה, רון, (שכבר ידוע לנו כסרסור ואנס) לא יגע בסקיילר.
הייתי בטוח שאיבדתי את הרגשות לחלוטין מאז המוות של אליס, חברתי הטובה ביותר.
ולכן הייתי מאוד מופתע כשנוזל לא מוכר ירד לי מהעיניים אתמול.
הרגשתי צורך להגן על סקיילר כי הרגשתי שאליס היא זאת שעומדת מולי, עם הדמעות שלה והכעס כלפיי.
הרגשתי כאילו אותה אני מציל.
ואני מאוד מקווה שסקיילר שכחה ממה שסיפרתי לה ושבכיתי כמו ילדה קטנה וגם אם לא, אני אדאג להוכיח לה שוב שאני עדיין האדם הכי אכזרי וחסר הרגשות שהיא הכירה בחיים שלה ושלא כדאי לה להתעסק איתי.
״יש ישיבת אחים, תתעורר על עצמך בבקשה.״ התפרצתי אל חדרו והרמתי את גבותיי בהתפעלות כשקלטתי שניקולאס שוכב באמצע המיטה כשמשני צדדיו נמצאות שתי בחורות בלונדיניות ועירומות.
אם יש משהו שאני שונא בניקולאס זה את הצד הסטוציונר שלו. אני לא סובל גברים כאלו שתלויים במין, אני מעדיף לא לבזבז את הזמן שלי בזיונים חסרי כל חשיבות ותענוג של רגע. אני אעדיף לעשות בזמן הזה כסף, לתכנן רציחות, פיגועים ונקמות. כל דבר שיתן לי תועלת בחיים.
שלושתם נבהלו מהקול שלי והתעוררו, ניקולאס הביט בי עם עיניים חצי עצומות, ״הו. קאי, בוקר טוב גם לך, אתה לא רואה שאני קצת עסוק? אלא אם בא לך להנות עם אחת הבחורות.״ ניקולאס חייך בזחיחות בעודו מתמתח.
שתי הזונות שלו בהו בי עם מבטים פלרטטניים שגרמו לי לגלגל את עיניי בכבדות, ״תיפטר משתיהן ותגיע מהר לחדר הישיבות.״ קבעתי ועזבתי את החדר.
-
כמו תמיד, ניקולאס התיישב בראש השולחן, תופס את מקומו של אבא. אני התחלתי להטיל ספק במנהיגות של ניקולאס אחרי מה שקרה אתמול. הוא היה צריך לטפל ברון בשנייה שהוא יצא עם סקיילר מהמועדון, במקום זה הוא נטש את המקום והשאיר את החיילים המטופשים שלנו להשגיח, החיילים כמובן לא טרחו לעצור את ההטרדה המינית ואני מאשים בזה אך ורק את ניקולאס.
״אז הגיע הזמן שנחליט על תאריך הנקמה במאפיה הברזילאית.״ ניקולאס אמר ברשמיות בעודו מסדר את העניבה, מצחיק לחשוב שרק לפני דקה הוא היה שפוך במיטה עם שתי זונות.
ג׳ניפר הנהנה, ״אני אומרת שנעשה את זה כמה שיותר מהר! הרי כבר יש לנו הרבה חיילים, ציוד, מגנים ונשקים. בנוסף, יש לנו הסכם עם המאפיה של רוסיה, עם המאפיה של קנדה בזכות קאי שלנו.״ היא קרצה לי רגע לפני שהמשיכה, ״והרשימה עוד ארוכה, אנחנו יכולים לבקש מהם כל עזרה שנרצה, במיוחד כשהמאפיה של ברזיל לא הכי אהובה.״ היא דיברה וכולנו הסכמנו איתה.
״אולי נעשה את זה בעוד חודש?״ ג׳ונתן הציע.
״אני מסכים.״ השבתי בשביעות רצון, ״ותקשיבו, אני רוצה שלא תנוחו אפילו לרגע, אנחנו הולכים לקרוע את עצמנו-״ התחלתי לדבר בנחישות.
״חברים.״ ניקולאס התפרץ לדבריי ונעמד על רגליו עם ראש מורם, ״המתחם של הרובים נמצא ממש בקומה מינוס אחד אז תלכו להתאמן הרבה, תאכלו הרבה ותשתו, אל תשכחו להאכיל גם את החיילים שלנו ובמיוחד לשמור על קשרים טובים עם המאפיות האחרות. והכי חשוב, תצברו כוחות ואל תצאו לעיירה, אני לא רוצה להסתכן בכך ששוטרים יראו אותנו ויתפסו אותנו רגע לפני השלמת הנקמה הגדולה ביותר!״ הוא הרים את שוט הוודקה שהייתה על השולחן והניף אותה באוויר, ״לחיי אמא ואבא!״ הוא הכריז.
ג׳ניפר וג׳ונתן הרימו גם את השוטים ואמרו בפה אחד, ״לחיי אמא ואבא!״
הרגשתי את הזעם מחלחל בי והייתי שנייה מלשפוך את כל המשקה שלי על פרצופו היהיר של ניקולאס, איך הוא מעז לזקוף לזכותו את ההצלחה המסחררת שלנו?
״לחייהם.״ אמרתי ביובש בעודי מרים את השוט.
הם שתו בלגימה אחת מהוודקה ואני רכנתי אל כיוונה של ג׳ניפר, ״הסתרת טוב את הגופה של אוליבר? אסור שימצאו אותו.״ אמרתי בטון חלוש.
ג׳ניפר הנהנה בעודה מעווה את פניה מהחמיצות של הוודקה, ״כמובן שכן. אתה יודע שאתה יכול לסמוך עליי, אין מצב שאני אהרוס את הנקמה שלנו רגע לפני הסוף.״ היא טפחה על גבי בחיבה.
ליטפתי את שיערה ואז שתיתי את שוט הוודקה שלי.
-
את השעתיים הבאות העברתי באימון קשוח, חבטתי בשק אגרוף, עשיתי כמה מאות שכיבות סמיכה, מתח וריצה של 20 קילומטר באזור ההרים. כשחזרתי מים נטפו מכל אזור בגופי, הלכתי אל כיוון החדר שלי עד שקלטתי בזווית העין את ג׳ניפר וסקיילר, הן התאמנו באולם.
שילבתי את ידיי בעודי נעמד בפתח הדלת, ״סקיילר, בואי לפה.״ ציוויתי וסקיילר הסתובבה אליי בחדות, החיוך שהיה על פניה התפוגג ובחוסר חשק היא התקדמה אל כיווני, לבושה בסט ספורטיבי וצמוד בצבע אפור.
״מה אתה רוצה ממני?״ היא ירקה.
״בדרך כלל כשעושים לי טובה, אני נוהג להחזיר באותו מטבע.״ אמרתי בעודי מנגב עם המגבת את הזיעה ממצחי, ״אז אם כך, מה תרצי?״ שאלתי עם גבה מורמת.
סקיילר הרהרה לרגע ולבסוף, הפנתה אליי את עיני הדבש שלה, ״יש שני דברים שאני ארצה והראשון הוא לראות את אוליבר.״ היא אמרה בנחישות וניצוץ של תקווה חלף בעיניה.
אויש, מתוקה. את בטוחה שאת רוצה לראות מישהו מת?
גיחכתי במרירות, ״אה כן, שכחתי לומר לך אבל את יכולה לבחור בכל דבר חוץ מזה.״ אמרתי באדישות.
סקיילר השפילה את מבטה באכזבה אל הרצפה, ״אז מה זה שווה אם אתה לא מקיים את ההבטחה שלך?״ היא שאלה בכעס מתון, לפחות היא יודעת שעליי אסור להרים את הקול יותר.
״take it or leave it, מתוקה. אני לא כאן בשביל להתחנן בפניך. אני כבר קיבלתי את מה שרציתי, רון בידנו עכשיו בזכותך.״ אמרתי במשיכת כתפיים.
ברגע שאמרתי את השם ׳רון׳ היא נהפכה להיות אדומה והתחילה לשחק עם אצבעותיה בלחץ, ״א- אוקיי, אז אני רוצה ללכת לקניון והדבר השני שאני ארצה זה שתתן לי להיות בחדר אחר, אני לא רוצה לישון יותר במחסן.״ היא קבעה בטון חלוש.
״אין בעיה.״ משכתי בראשי, ״זה יקרה מחר, בינתיים תמשיכי להתאמן.״ הוריתי עליה.
היא הסתובבה והתחילה להתקדם בחזרה אל ג׳ניפר, ״חכי רגע.״ החזקתי בידה והעמדתי אותה שוב מולי, ״את זוכרת משהו מאתמול אחרי כל האלכוהול שדחפת לגוף שלך?״ שאלתי באגביות. מנסה לברר אם היא זוכרת את הזלת הדמעות האדיוטית שלי והסיפור שחשפתי בפניה.
סקיילר נאנחה בכבדות ובלעה את רוקה, ״א- אפשר לא לדבר על זה בבקשה?״ היא שאלה ואני הסקתי מכך שהיא עדיין בשלב ההכחשה.
״אוקיי.״ שיחררתי מידה והיא הלכה, היא סובבה את ראשה אליי והעיפה אליי מבט חטוף ואחרון לפני שחזרה להתאמן עם ג׳ניפר.
-
״אייזק מתקשר, הוא זועם.״ ג׳ונתן התפרץ אל חדרי בדיוק כשהייתי עסוק בשיחה עם אחד המהנדסים הגדולים שהציע לחפש בשבילי את ביתו של ראש המאפיה של ברזיל, הבן אדם שרצח את ההורים שלי.
״אני אחזור אליך אחר כך, בינתיים תמשיך עם החקירה.״ ציוויתי על האדם שבטלפון. ניתקתי את השיחה והתקדמתי בחוסר רצון אחרי ג׳ונתן שהושיט לי את טלפון הבית.
״תשאיר אותי לבד בבקשה.״ אמרתי לג׳ונתן שהנהן בציות והתקדם אל כיוון המעלית.
הצמדתי את הטלפון אל אוזני, ״מה?״ שאלתי בחוסר סבלנות.
״קאי, אתה חתיכת נבלה וזה הדבר היחיד שיש לי לומר לך.״ קולו הכעוס של אייזק נשמע בצד השני ועוד כמה רעשים ברקע של אנשים.
״מצטער על זה, פשוט אתה רק הקשת עלינו כאן.״ אמרתי בכעס, ״כולנו הרגשנו כאילו אנחנו משגיחים על תינוק בן חמש. אתה הפרת יותר מידי דברים, יצאת ללימודים שלך כמעט בכל יום למרות שידעת שזה מסכן אותנו ושהמשטרה יכולים לעלות על המיקום שלנו בגללך, התנהגת בחוסר כבוד אלינו, נישקת אזרחית, רוצה שאני אמשיך? כי הרשימה היא אינסופית. אבל אל תדאג אחי, ברגע שנסיים עם הנקמה אתה תחזור אלינו, פשוט כרגע אנחנו די מפחדים שתהרוס לנו את התוכנית ולכן החלטנו ביחד שאתה תישאר בבקתה בזמן הקרוב.״ חייכתי לעצמי בגאווה.
״אתה אמיתי איתי, קאי? אני מרגיש כאילו אני שבוי, לא נותנים לי אפילו לאכול לבד. אני אח שלך! איך אתה יכול לעשות לי דבר כזה? חתיכת חלאה! תמיד חשבתי שאתה חולה נפש, אבל עכשיו אני בטוח בזה.״ הוא סינן ברוגז מבין שיניו. אני די בטוח שהוא רוצה לחנוק אותי דרך הטלפון.
צחקקתי בלעגנות בעודי מניד בראשי, ״חולה נפש אומנם, אבל בכל זאת אותך כולם שונאים פה, אפילו אמא ואבא לא אהבו אותך.״ ירקתי ובאתי לנתק לו את השיחה בפנים.
אייזק גיחך בבוז, ״פשוט תודה שאתה מקנא בי! אתה מקנא בחוכמה שלי, מקנא באינטילגנטיות שלי, מקנא בעובדה שאני אכיר מישהי שתאהב אותי ואקים איתה משפחה, אתה מקנא בכך שאני אביא ילדים לעולם. בזמן שאתה- אתה תישאר לבד כי אף בחורה לא תתאהב במפלצת כמוך, אפילו החתולים שיהיו לך ישנאו אותך. בסוף, כל אחד במשפחה הזאת יתחתן וישכח שאתה קיים, גם ג׳ניפר שאתה כל כך אוהב תכיר מישהו בזמן שאתה תישאר ותמות לבד.״
הרגשתי את גופי מתקשח ופעימות ליבי מואצות מרוב העצבים, ״אוי, אתה צודק לגמרי, אני כל כך מקנא שיש לך רגשות ולי אין, אני ממש מקנא בזה שישבר לך הלב ושכל מי שאתה תאהב ימות ואתה תרגיש את הצער הזה לנצח, אתה לא מבין עד כמה אני עצוב.״ אמרתי בציניות מזלזלת.
״זה עדיף מאשר להיות חיה דפוקה וחסרת רגשות. אתה יודע משהו קאי? בוא נעשה את זה הוגן, בוא נילחם זה מול זה במלחמת דם, רק אחד מאיתנו ישרוד.״ אייזק אמר בנחישות.
הרמתי את גבותיי בפליאה, ידעתי שאייזק שונא אותי, אבל מעולם לא חשבתי שהוא רוצה לרצוח אותי.
״על מה לעזאזל אתה מדבר?״ שאלתי כלא מאמין.
״מה שאתה שומע, אפס. אתה לא מבין אפילו מה מתחשק לי לעשות עכשיו, אני כל כך משתוקק לנעוץ לך סכין בלב ולעקור לך אותו מהמקום, לתקוע אותו בגופך שוב ושוב עד שלא ישאר ממך שום דבר.״ הוא אמר בארס ובתיעוב.
כיווצתי את גבותיי בבלבול, אפילו לא הצלחתי לדבר מרוב ההלם. אייזק היה האח שהראה תמיד שהוא נפש טהורה ומתוקה, אבל עכשיו הוא חשף את פרצופו האמיתי, אני מעולם לא חשבתי לרצוח אותו ולמען האמת, גם אחרי מה שהוא אומר לי עכשיו אני לא שוקל את האופציה הזאת.
שמעתי את צחוקו הרם, ״פתאום אתה שותק, קאי? אני מתפלל שתמות במלחמה הזאת. ויודע משהו? גם אם המאפיה הברזילאית לא תצליח לרצוח אותך, אני אדאג לעשות את זה-״
ניתקתי את השיחה והצמדתי את ראשי לקיר, מנסה לנשום עמוק ולהירגע, מה לעזאזל קרה כאן כרגע? אני שונא את אייזק ואכן הייתי מציק לו הרבה, אני לא יכול להכחיש את זה. אבל מעולם לא רציתי להרוג אותו, מעולם לא רציתי להילחם בו.
ואז הגיעה לי מחשבה אפילו יותר מעיקה, מה אם הוא צודק ואני אשאר בסוף לבד?
הרי מי תוכל להתאהב בי כשאני בעצמי לא יכול לאהוב?
———————————-
היוש אהובות!! אל תשכחו להצביע לפרק💗💗
שאלת הפרק: קאי או אייזק?
תשובה שלי- שניהם😍😍