אם אלוהים טהור וטוב,
למה השליך אותי אל הרחוב?
למה נתן לי לאהוב,
ולא לימד אותי לחשוב?
אני יושבת לי לרוב,
היד מוכנה לכתוב,
על כל הסיבות שגרמו לי לעזוב.
אני אצא קצת לסיבוב,
אתרחק קצת מהכלוב,
אחרי הכל,
הזמן שלנו כאן קצוב.
היית לי לאבא,
נתתי בך אמון.
כל הזמן הזה,
לקחתי סיכון.
יש לך טיעון,
או אולי עוד ניגון,
אפילו רק סימן,
שהוא לא שלט על עישון?
שלחתי לך תפילות,
וניסיתי מנגינות,
אז למה כל העניין הזה מרגיש לי אבוד?
אם אתה טהור וטוב,
למה השלכת אותי אל לרחוב?
למה נתת לי לאהוב,
ולא לימדת אותי לחשוב?