לאסוף את שברי הזכוכית | ספר קטעים

אף אחת

בכל בוקר כשאני קמה לשטוף פנים, קשה לי להביט במראה.

מי זאת? אני שואלת את עצמי. אבל, כמובן, אין תשובה.

היא מי שציפו ממני להיות, ילדה חכמה וצייתנית?

או אולי מי שציפיתי להיות מעצמי, נערה שהגיעה לגדולה.

אבל אין גדולה במצב בו אני נמצאת, סגורה מכל הכיוונים.

אין גדולה במי שלא הצליחה להגשים את חלומותיה הגדולים.

אני בוחנת את הפנים במראה. מי היא, אם כן?

אולי היא סתם קיימת.

אחת שלא באמת חיה, אבל לא נמנית בין המתים.

אחת שחיה בין הגדרות, אבל לעולם לא מקבלת תווית.

אף אחת. זו המילה הנכונה.

האם הייתה זו טעות, הוא שמה ההחלטה הנבונה?