לאסוף את שברי הזכוכית | ספר קטעים

ההרגשה הזאת

ההרגשה הזאת, זו שאי אפשר להסביר במילים.
זו שבגללה הדף שלי מלא קישקושים,
זו שבגללה אני נשארת ערה בלילות,
אני לא בטוחה שככה אני רוצה לחיות.

ההרגשה הזאת, זו שלוקחת את הנשימה.
אם הייתי צינור, זו כנראה הייתה סתימה.
זו שגורמת לי לרצות לצרוח, להרוס את הכל,
אבל בכל מקרה לשבת ובשקט לסבול.

ההרגשה הזאת,
לשנוא את כולם ובעיקר את עצמך.
להתפתל מכאבים רק מתחת לשמיכה.

ההרגשה הזאת, לדעת שזה לא מספיק.
זו שגורמת לי להתחרט על מה שניסיתי להדחיק.
מנסה יום וליל את עצמי להעסיק,
לא לשמוע את המחשבות שאני מנסה להשתיק.

ההרגשה הזאת, להאשים רק אחרים,
אבל לדעת עמוק בלב שמלבדך אין אשמים.
לחיות בידיעה שמוחך הוא בעצמו האזיקים.

ההרגשה הזאת, לטבוע בתוך הדמעות.
כבר אי אפשר לנשום, נשברו כמה צלעות.
כל התקוות שאולי היו קיימות,
כעת משתתקות, הפכו כולן אילמות.

ההרגשה הזאת, להתעורר ליום חדש,
להעלות את החיוך, בכל הכוח נדרש.
לנסות בכל מקרה גם כשלא נגמרות הנפילות,
ולהתכונן בכל מקרה לעוד ניסיון שוב לעלות.