"מהי המלוכה בשבילך?" שאלתי את גבריאל בעודנו מתאמנים בחרבות על ספינת המשמר ביום השני,
"המשפחה שלי, היעוד שלי והתכלית שלי, הסיבה לכל מעשיי" אמר ובזאת סובב את חרבו והניח אותה מתחת לצווארי, "ואף אחד לא יוכל לקחת לי אותה" נשימותיי נעשו מהירות יותר וכך גם פעימות ליבי,
"עם הגישה הזאתי אני גם לא חושבת שמישהו ינסה" עניתי והכיתי בחרבו עם שלי והקרב ממשיך...
הריעו והצדיעו אל מלככם הנוכחי, יחי המלך!"
"יחי המלך!"
"יחי המלך!"
"יחי המלך!"
"יחי המלך!"
חייליו של גבריאל ממשיכים להריע לו עד שכולם משתתקים בהרמת ידו,
"תודה רבה לכולכם שהייתם נוכחי ברגע הזה, אני מודע לכך שההכתרה שלי לא הייתה אמורה להיות ביום הזה ובטח שלא ברגע הזה ואני מודע שלכולכם בטוח יש שאלות רבות שאני רוצה לענות לכם עליהם ואני אשמח לענות עליהם" עצר בכדי לנשום ואמשיך את דבריו, "אבל כרגע אנחנו נמצאים לפני אסון, אסטן שלא נראה המון שנים בשום מקום והממלכה הזו זקוקה לעזרה שלנו, ואנחנו נעזור להם בכל מחיר!" כל חייליו הריעו בשנית וחיוכי התרחב, הוא הבטיח שיעזור לביתי, הוא הבטיח שיציל את האנשים הללו ועכשיו הוא מקיים, הוא לקח על עצמו את תפקיד המלך רק בשביל זה, רק בשבילי...
"אסטריד את מאמינה לזה?" ג'ורג' שאל מלידי חסר אמונה לגבי מעשיו של גבריאל,
"אני לא מאמין שהוא עשה את זה, ההכתרה שלו אמורה להתקיים בעוד חודשיים, הוא לא באמת יעשה..." שמעתי את מיכאל אומר והסתובבתי אליו בזמן שגבריאל התחיל לעבור בין אנשי הספינה וללחוץ ידיים,
"יעשה מה?" שאלתי והוא הרים את עיניו אליי,
"יקרא תיגר על אבי" זה הספיק לי בשביל להבין את המצב כמו שצריך, אם המלך היה שומע שאנחנו מוציאים את כל האנשים מהאי ובנוסף לזה מבקשים ממנו ומכל אנשי הארמון לעלות לספינות ולשוט אל עבר נוורדור, הוא לעולם לא היה מסכים אבל כשגבריאל הוא המלך כל המצב משתנה, אני רק מקווה שהשינוי הוא לטובתנו, גבריאל הגיעה לכיווני והעיר אותי ממחשובתיי בכך שהניח יד על מותני ונישק את שפתיי ברכות,
"את בסדר?" הרים את ידי וליטף את לחי,
"למה עכשיו? למה כאן?" שאלתי ופניו אמרו לי שהוא לא מעוניין להגיד אבל עיניו אמרו שהוא יודע שהוא מחויב,
"בואי נלך למפקדה, אני אספר לך הכל שמה" אמר ולקח את ידי בשלו, ירדנו במדרגות ונכנסנו אל הדלת הגדולה שעמדה בצד השני של המבואה,
"תשבו" גבריאל אמר, ישבתי לידו ולידי איתן, וג'ורג', ולידו תומאס ואז סיימון, סיינה ולבסוף, מצידו השני של גבריאל מיכאל, השולחן היה עגול ובזמנים כאלה שמחתי על כך מפני שאז משחקי אגו על ראש השולחן הן דבר מיותר,
"סיינה צדקה במה שהיא אמרה בפגישה הקודמת שלנו, המלך והמלכה סינקלייר לא יתנו לנו להוציא מהאי אותם ואת האנשים בשביל לבוא לממלכה שלי" הודיע גבריאל את המצב הידוע לכולנו, "אבל בעזרת ספר הזהב עמוד מספר 200 סעיף ג'32 אומר שאם יש מלך שמסכן את ממלכתו, מיכאל סינקלייר, אז יש למלך אחר את האפשרות לקחת את השליטה מידיו ולעשות את הטוב לממלכה"
"זאת אומרת להדיח את המלך הנוכחי" סיינה שאלה,
"כן, חוץ מזה שאחר כך השליטה תעבור לאי המשפט להמשך החלטה" גבריאל ענה, אי המשפט, האי שממנו כל החוקים וכל בתי המשפט ברחבי העולם מגיעים ואליו הם חוזרים, שמעתי על האי הזה כשהייתי יותר קטנה ולמדדתי בכיתה עם חבריי, את האי בנו חמשת המייסדים שגם כתבו והקימו מאפס את כל החוקים של כל הממלכות וכיום אותם חוקים מכונים, 'ספר הזהב', לכל ממלכה יש אותו וכל ממלכה מחויבת ללכת בעקבותו, לכל ממלכה יש בית משפט משלה אבל בסוף כל חודש יש דוחות שמגיעים לאי הזה מכל ממלכה והם לומדים על מהקום, מי עשה מלחמה עם מי, איפה יש שלום ואיך הממלכה נפלה, אם יש יריבות בין ממלכה לממלכה ואחת מהן עשתה פשע מלחה קשה אז לפי ספר הזהב מחויבים לפנות לאי ולקבל את דעתו ואת גזר דינו בעניין, ממלכות קמו ונפלו רק במילה אחת שלהם וכיום צאצאים שולטים באי, חמישה שופטים חזקים וחכמים שלמדו מהוריהם שלמדו מהורים וככה זה ימשיך להתקיים,
"מתי הספקת לשלוח לאי המשפט את הבקשה לשליטה?" מיכאל שאל, דבר נוסף לגבי אי המשפט הוא שאי אפשר שמלך יעשה צעד בממלכה שלא שלו מבלי רשותם,
"לא שלחתי ואין גם זמן לשלוח, עוד פחות מעשרים שעות האי יפול, אין זמן להתעכב על קטנות" מיכאל היה נראה מופתע מדבריו וכך גם סיינה, מה אני מפספסת?
"קטנות? אתה קורא ללקיחת זכותך להיות מלך קטנות?" מיכאל שאל לאחר שיתעורר מההלם,
"מה זאת אומרת לקיחת הזכות להיות מלך?" שאלתי והסתכלתי על מיכאל שהמשיך להסתכל על גבריאל במבט לא מאמין, "גבריאל?" הסתכלתי עליו וקמתי ממקומי,
"זה כלום, הכל טוב, זה מה שצריך להיעשות בשביל להציל את האי" אמר אבל לא הסתפקתי בזה,
אתה לא יכול לוותר על הזכות להיות מלך ככה" התקרבתי אליו ונעמדתי מולו, מכריחה אותו להרים את הראש בשביל להסתכל עליי,
"אבל לא בטוח שזה מה שיהיה, אחרי שנציל את כולם וניקח לממלכה שלי המלך לא בטוח שיגיש תלונה למשפט אם ידע שהצלנו אותו" אמר בניסיון טוב מאוד לשיכנוע,
"אם היית יודע שבוודאות הוא לא יגיש תלונה אתה לא היית עושה הכתרה עכשיו אלא היית משאיר את אביך המלך" תומאס אמר את מה שעבר בראשי, משפחתו של גבריאל חשובה לו יותר מהאוויר שהוא נושם ואם אביו ייקח את מלכותו של מלך אחר בניגוד לספר הזהב ולאחר מכן יקחו את מלכותו אז שמו יהיה עם כתם לנצח ולא משנה כל מעשיו הטובים,
"זה היה בשביל אביך נכון?" שאלתי חסרת נשימה, "אתה לא יכול לעשות את זה..."
"אסטריד" הוא קם מכיסאו והניח יד על הלחי שלי ויד שנייה על המותן, מקרב אותי אליו יותר, "תוכלו להשאיר אותנו לבד בבקשה" הוא ביקש מבלי להזיז את עיניו משלי,
"אני חושב שאני לא מעוניין להשאיר אותך עם אחותי" מיכאל אמר, לא יכולתי אפילו לשמוח מזה שקרה לי 'אחותי' בגלל שמחשבותיי התעסקו במילים שנאמרו מקודם,
"אני לא ביקשתי" גבריאל ענה וקולו היה רציני יותר מהסערה שנמצאת בחוץ, שמעתי כיסאות זזים וצעדים הולכים, הם קמו ממקומותיהם לעבר הדלת, שמעתי את הדלת נפתחת ולאחר כמה שניות נסגרת,
"נכון, עשיתי זאת למען אבי" הוא שבר את השתיקה הרועשת, "אבל את היא הסיבה העיקרית לכל מעשיי" הרמתי את ראשי ופגשתי בעיניו שהיו מקובעות עליי ולא זזו בדיוק כמוהו, אף אחד מאיתנו לא העז לדבר לאחר המילים שאמר שמשמעותם הייתה ענקית, הוא עשה זאת בשבילי, בעבר הוא אמר לי שלהיות מלך זה כל יעודו, זה כל מה שהוא וכל מה שחשוב לו מאז שהיה קטן אבל עכשיו זו אני? השאלה הזו לא הפסיקה לרוץ בראשי והרגשתי מסוחררת כלכך,
"אני הסיבה שלך?" שאלתי בעוד דמעותיי נעצרו בגרוני, חנקו אותי מלהוציא עוד מילה נוספת,
"יותר מזה אסטריד" ענה והמשיך, "את היא התכלית שלי" ובזאת הוריד את ראשו לנשיקה עדינה שמעבירה את כל רגשותינו ובו זמנית אינטנסיבית שלוקחת את נשימתינו.
"מאז גיל שבע לא הלכתי ברחובות האלה" סיינ אמרה בעודנו הולכים בין הבתים, ברחובות הממלכה, חושבים על דרך טובה יותר לגרום לאנשים ללכת למעגן ומבלי לעורר חשד, הספינות ששלחנו לקרוא למשמר חזרו ביחד עם ספינות המשמר שעכשיו מחכות במעגן למילה שלנו, אנשים התחילו להתאסף שמה ולפגוש ביקיריהם שחזרו מוקדם מהרגיל וזה יכול לעורר את החשדות של אנשי הארמון ביניהם המלך והמלכה, כשהודיעו לנו על הספינות החלטנו להתפצל, כל הספינות ילכו למעגן בזמן שסיינה, סיימון, ג'ורג', איתן, תומאס ואני נרד לעבר האנשים ונודיע לכולם על העתיד שיבוא ןנבקש מהם לארוז רק את הדברים החשובים להם באמת כגון בגדים וקצת כסף, אבל שלא יהיה כבד מדי כי יש גבול לכמה הספינה מסוגלת לסחוב, גבריאל, מיכאל ועוד שישה שומרים מהספינה ילכו איתם לארמון ושמה הם יבקשו מהמלך, המלכה והעובדים לעלות על הספינות גם כן ולאחר מכן ניפגש במעגן ונשוט מכאן למקום טוב יותר ובטוח יותר,
"זה נראה כמו כולם" ג'ורג' אמר והוא גם צדק, הדבר הטוב בממלכה שהיא קטנה יחסית זה שאנחנו מכירים את כולל ויודעים לזהות את הפנים שלהם ולדעת מי חסר לנו ועכשיו כולם הגיעו, כולל הוריי, הוריי המאמצים ששיקרו לי מתחילת חיי ועד עכשיו, מעניין לדעת אם הם חשבו שאני לעולם לא יגלו או שפשוט חשבו שעדיף לתת לי לגלות לבד, עיניה של אמי היו עייפות ואדומות ועיניו של אבי עצובות, מה קרה להם? זה בגלל שנעלמת מאז הנשף?
"איך נגרום לכולם לעלות לספינות ולהקשיב לנו?" סיימון שאל, התחלנו להסתכל מסביב ולמצוא דרך כשלבסוף מצאתי את הבימה הקטנה של הקריין שמודיע על החדשות של הממלכה בדרך כלל, הלכתי לשמה וכולם באו אחריי ןעליתי לבימה מבלי לחשוב הרבה,
"היי, כולכם מכירים אותי, אסטריד לאפאייט" אקתי חכל העיניים של כולם נישאו אליי, "בזמן האחרון נימצאתי עם חבריי לדרך בתעלומה אחת גדולה וגילינו סודות שהסתירו מכם, מאיתנו, סודות שהמלך והמלכה לא רצו ששנגלה, הסוד על הנסיכה הבכורה שמתה בלידה של השלישייה, הנסיכה הזו היא אני" אמרתי, ידעתי שזה הכל או כלום כרגע ואין שום דבר להפסיד אז כדאי ללכת על האמת, התחלתי לשמוע לחשושים מהקהל ולבסוף קולות צחוק רבים,
"בדיחה טובה אסטריד, אני לא חושב שעם עינייך תוכלי להיות איזשהי נסיכה כאן" זד אמר, הוא היה בין גילי ואיתי ועם ג'ורג' ותומאס בבית ספר ותמיד צחק על עיניי ואמר שהם נחותות אפילו לעיניים אדומות,
"היא אומרת את האמת" שמעתי קול מתוך הקהל והסתכלתי לעברו, זו הייתה אמי שאמרה והיא הסתכלה ישירות לתוך עיניי כשדיברה, "לא יכולנו להביא ילדים לעולם ולכן כשאסטריד נולדה הוריה, המלך והמלכה הביאו לנו אותה בגלל פגם עיניה, הם אמרו לנו לא לספר לאף אחד ולא לה אחרת..."אמי סיימה בהשתנקות בכי, אז זו האמת, הליחשושים בקהל לא פסקו לרגע עד שעוד מישהי התצטרפה אליי לבימה,
"זה נכון, א,טריד היא אחותי הגדולה בכמה דקות" סיינה אמרה ואם פניה לא אמרו להם שהיא הנסיכה אז בטח הכתר אמר זאת,
"הוד מלכותך, מה מעשייך כאן?" שמענו מישהו שואל מתוך הקהל ואישורים של כל השאר לשאלתו,
"באתי לכאן יחד עם אחותי וחבירינו, הבאנו את הספינות ננה בשביל להודיע על אסון שעומד להכות את האי, ממש בעוד פחות משלוש שעות עומד לפגוע באי..." וכאילו השמיים שמעו את מילותיה ברק ורעם עצום נישמעו ורעידת אדמה התחילה, כולם היו בפאניקה וניסו להישאר עומדים לדקות הבאות ואז... שקט שרק טיפות הגשם נישמעו בתוכו, אף אחד לא העז לדבר בשביל לא להפר את הדממה אבל לא היה זמן לזה, עליתי לבימה מחדש ופתחתי את כל הקלפים שהיו סגורים במשך שנים,
"שלוש שעות, שלוש שעות זה הזמן שיש לנו בשביל לקחת את כל מה שחשוב לכם, עדיף כסף ובגדים, לא משקל כבד, ולעלות לספינות, האי עומד להתפרק ולשקוע לתוך עצמו" אמרתי,
"אם האי עומד ליפול, אם עומדת להיות סערה אז מי יכול להבטיח שלא נעטבע בים?" שמעתי את מישהי שואלת מהקהל ולא היה לי זמן לחפש אותה בעיני אז פשוט עניתי,
"אני, אני אגן עלינו" אמרתי
"את? איך את תגני על כולנו?" זד שאל שוב פעם,
"ככה" אמרתי והרמתי מד אחת שענן ורוד כבר התחיל להתעופף מסביבה, אמרתי שפותחים את כל הקלפים, אז פותחים, לאחר כמה שניות כולם השתתקו ורק התרכזו בידי, ותוך שנייה אחת הגשם נעצר במקומו, כולם היו בהלם ועיניהם פתוחות לרווחה, "ככה אני אגן עליכם" סיימתי את דברי, הורדתי את ידי והגשם חזר לרדת מחדש, "יש לי את כוחות הטבע זורמות בדמי, הים יקשיב לבקשתי כל מה שצריך עכשיו הוא שאתם תעשו מה שאמרתי לכם" כולם עמדו בשקט והרימו את ידיהם הימינית למעל הלב וקדו קידה קטנה, סמל כבוד היועד למלוכה בלבד, ולאחר מכן כולם התחילו לרוץ לעבר בתיהם בכדי לעשות כדברי, עכשיו זהו תורך גבריאל, בבקשה אל תאחר לי...