תא קטן, מזרון אחד על הרצפה עם קערת מים לידו, שלושה קירות אבן אפורות הקיפו את המזרון והקערה והקיר הרביעי היה סורגיי כלא, נמצאתי עכשיו בתוך כלא, אבל הכלא של מי?
"שלום אסטריד" שמעתי מאחוריי ולשום שינוי לא נבהלתי, יכולתי להרגיש בנוכחות שלה שניות ספורות לפני שדיברה אליי, האימונים באמת משתלמים לי, הסתובבתי והתקדמתי לעבר המנהיגה שבשבועות האחרונים למדתי לחבב ולאהוב,
"שלום אסטרה" עניתי לה וחייכתי עם הנהון קטן שהיא החזירה לי אחד בעצמה, "מה זה המקום הזה?" שאלתי,
"התא שאת עומדת לבלות בו" היא ענתה וגרמה לעיניי להיפער,
"מה זאת אומרת?" כמעט צעקתי עליה,
"החרב השחורה עלתה עלייך אסטריד"
"את מתכוונת למייקל? עצרנו את מייקל עוד שהיינו על הסיפון" אמרתי לה כלא מבינה,
"אני מתכוונת לאחד ששלח אותו אלייך, אני מתכוונת לשניים ששלחו אותך מהם" ענתה לי, מה זאת אומרת ששלחו אותי מהם? מה זאת אומרת לאחד ששלח את מייקל? המלך? לא הפסקתי לחשוב ולשאול שאלות ומבלי ששמתי לב כל התא התחיל לרעוד כמו ברעידת אדמה,
"מה קורה כאן?" שאלתי,
"אסון עתיד להכות את הממלכה, את האי כולו" היא אמרה והוסיפה, "האי חיי מאות שנים, הגיע זמנו לרדת למעמקים ולנוח" האי עומד לשקוע, הממלכה כולה בנויה על האי שעומד לשקוע?! הראש שלי התחיל לפעום ולכאוב מרוב כל המידה החדש והקשה שזה עתה נגלה לי, "הצלת החיים תלויה הך אסטריד, תובילי אותם למקום טוב יותר, תובילו אותם יחדיו" היא אמרה ולרגע ממולי יכולתי לראות תא נוסף שלא היה שמה לפני כן, תא זהה לשלי רק שבמקום מזרון וקערת מים היו שלשאלות תלויות מהתקרה. ובתוך התא ראיתי את, גבריאל? היא מתכוונת שהצלת כולם תלויה בי ובגבריאל,
"גבריאל!?" צעקתי ולרגע חשבתי שזה בסך הכל המוח שלי, שזה בסך הכל חלום ואין סיכוי שגם הוא וגם אני ביחד, באותו חלום, או אותו יקום חלומי או משהו בסגנון אבל הרגע הזה עבר בשנייה שבה הוא הרים את עיניו לשלי וכיווץ את גבותיו וצעק אליי,
"אסטריד!" חייכתי בלי שליטה למראהו מזה יומיים ויכולתי לראות חיוך מבצבץ מבין שפתיו, הרעידה המשיכה והתחזקה וקולה של אסטרה המשיך והתחזק,
"שניכם יחדיו תצילו מאות, שניכם יחדיו תשלטו על אלפים, החרב השחורה קרובה אל שניכם והיא לא תנוח עד שלא תיפלו מרגליכם" אמרה ופעם ראשונה שמעתי דאגה בקולה, "כוחו כוחך אסטריד וחוכמתי חוכמתך" אמרה ויכולתי להרגיש משב רוח נעים שמלטף את שיערי, יכולתי לראות אורות זוהרים שעוטפים את גופי ויכולתי לשלוט בהם, "יש לך מגן, תשתמשי בו היטב" אמרה לי והסתובבה לכיוון גבריאל ובשנייה הזו תמונתם נעלמה וכך גם התא,
בשנייה הזו פקחתי את עיניי בבת אחת והתעוררתי במיטתי, הרגשתי את ליבי הולם בחזי והנחתי יד עליו בכדי להרגיעו ונשמתי לאט וברוגע, קמתי לכדי ישיבה ובדקתי מה השעה שבשעון, שתיים-עשרה בצהריים, ישנתי מספיק שעות והגיעה הזמן להתארגן, התלבשתי בבגדי העבודה הנוספים שיש לי וירדתי למטה למאפייה, לכיוון הרעשים, היו המון אנשים במטבח שהעלו את כל הקופסאות בעלות המאפיים אל עבר הארמון, חיפשתי את הוריי בין כולם ומצאתי אותם מדברים עם האדם שהנחתי שהוא אחראי לכל ההובלה והלכתי להיות לידם, כשראו אותי מתקרבת הם לחצו את ידו של הבן אדם והתקרבו אליי בחיוך גדול וחיבקו אותי ונישקו,
"הכל טוב?" שאלתי,
"הכל מצוין, הם לוקחים מכאן את כל האוכל הטעים שהכנת אתמול וכל מה שנשאר לנו זה להתארגן ולבוא אחריהם לארמון" אמי אמרה ואבי המשיך אותה בזמן שהחזיק שקית בידו ומעטפה לבנה,
"הוא הביא לנו אישורי כניסה של עובדים וגם בגדים של מלצרים במידה שלך" סיים את דבריו והביא לי את השקית שהחזיק והוציא מהמעטפה אישור כניסה,
"לכי להתארגן, עוד שעה יוצאים" אמי אמרה לי ונתנה לי נשיקה על המצח לפני שעלי חזרה למעלה, נכנסתי למקלחת לעשות שטיפה קצרה וקלעתי את שיערי הרטוב לצמה ארוכה, איפרתי את פניי בקצת איליינר שחור ומסקרה שחורה גם כן ולבשתי את הבגדים המיועדים למלצריות, טייץ שחור וחולצה לבנה מכופתרת, עם פפיון שחור כדי לעטוף את הצוואר וג'קט שחור מעל, הכנסתי את רוב החולצה לתוך המכנס ואת הפפיון שחררתי מעט שיהיה רופף וככה אני אוכל לנשום כמו שצריך, אני לא מבינה למה אני צריכה ללכת למלצר, זה לא שחסר להם מלצרים כמו שאיתן אמר, אבל מצד שני גם לא חסר להם אוכל, עובדי מטבח, ומשרתים ומשרתות שיעשו הכל ובכל זאת הם הזמינו מאיתנו את הקייטרינג והעוגה ואותי כמלצרית, לבשתי לבסוף את הנעלי מגף השחורות והגבוהות שלי שמוסיפות לגובה שלי כמה סנטימטרים, ירדתי בחזרה למטבח למטה וראיתי שכל הארגזים וקופסאות הקייטרינג כבר נעלמו והכל חזר לסידורו, אבי ואימי ירדו אחריי מהמדרגות מסודרים גם כן ואיך שאמא שלי ראתה אותי עיניה נפערו בעוד אבי חייך וניסה לעצור את עצמו מלצחוק ללא הצלחה,
"זה לא מצחיק, אסטריד" אמי נזפה באבי על שצחק ועליי מסיבה לא מובנת, היא התקרבה אליי יותר ויותר והורידה ממני את הפפיון ואת הג'קט, היא התחילה לסדר את החולצה יותר ויותר בתוך מכנסיי ומתחה אותה כמה שרק אפשר, לאחר מכן היא לקחה את הפפיון והחזירה לצווארי רק שלעומת קודם הוא עמד על צווארי בדיוק מרבי ולאחר מכן הג'קט שאמי סגרה את הכפתורים שלו והשאירה רק שלושה פתוחים, "זהו, הרבה יותר טוב" אמרה בחיוך, היא צוחקת עליי?
"אמא זה לא נוח ככה" התלוננתי,
"ככה זה צריך להיראות אסטריד, שלא תעזי לשנות את זה" נזפה עוד פעם,
"לך קל לדבר, את ואבא לבושים בבגדי מטבח נוחים" אמרתי ומבטה לא הקל עליי בכלל ולבסוף נכנעתי.
הגענו לארמון והראנו לשומרים את אישורי הכניסה שלנו והם פתחו לנו את השער, נכנסנו לאולם בסביבות שתיים בצהוריים ועזרנו לכולם לערוך את השולחנו ובסביבות שש חיממנו את האוכל והוצאנו לשולחנות, פתחנו את המשקאות והקרח וסידרנו גם כן, ובשבע אנשים כבר התחילו להגיע ולהיכנס לאולם, כולם בעלי עיניים כחולות, כולם מלוכה וכולם מעמד גבוהה, התחלנו, המלצרים להסתובב בין האנשי ולחלק משקאות ומאפים כאילו הם לא מסוגלים לעשות שתי צעדים לשולחנות מלאי האוכל, הלהקה ניגנה מנגינה קלאסית ונעימה באוזניים וכולם זזו לפי הקצב, לאחר כחצי שעה מתחילת הנשף ושכל האורחים הגיעו הלהקה הפסיקה לנגן ובמעלה המדרגות השמעה תרועת חצוצרה,
"נא לקבל בכבוד רב את הוד מעלתם, המלך מיכאל והמלכה אמנדה סינקלייר, ואת הוד מלכותם, נסיך הכתר מיכאל והנסיכה והכלה שלנו סיינה סינקלייר" הקריין אמר ואנשים מחאו כפיים והרימו את ראשם למלעלה אל עבר המדרגות שמהם יצאו הוד מעלתם, לבושים בבגדים לבנים וזהובים כאילו הם החתן והכלה, ואחריהם יצאו מחזיקים ידיים תאומי הממלכה, הנסיך והנסיכה, וגם הם לבשו לבן,
"תודה רבה לכולכם שבאתם ובאתן מרחוק ומקרוב בשביל להיות שותפים ברגע השמח שלנו, חתונתה של ביתנו הקטנה, סיינה שלנו" המלך אמר והמלכה חיבקה את ביתה לחיקה, הם ירדו בגרם המדרגות והקריין חזר לראש ועוד תרועת חצוצרה נשמע,
"ועכשיו נא תקבלו בכבוד רב את הוד מעלתם ממלכת נוורדור, המלך אלכסנדר והמלכה רוזלי מייסון..." הקריין אמר ובזה הרגע הרגשתי שליבי מחסיר פעימה, מייסון? כמו גבריאל מייסון? העליתי את ראשי גבוה כמה שאפשר רק בכדי להביט בדלת שאמורה להיפתח בכל רגע וממנה התשובה שלי תצא גם כן, והקריין ממשיך, "ואת נסיך הכתר והחתן הוד מלכותו גבריאל מייסון..." בזה הרגע הדלתות נפתחו ולא יכולתי לשמוע שום דבר יותר, עם כל צעד שמשפחת המלוכה מייסון עשו גרם לליבי לדמם ולעוד סכין להינעץ בגבי, זה הוא, גבריאל הוא נסיך הכתר של נוורדור, הוא אמר זאת בעצמו, וזה הוא שמוחזק בין שתי הוריו ומחייך אל הקהל, הסכר של הדמעות שלי עמד להיפתח בכל רגע ומבטי לא זז ממנו אפילו לא לשנייה אחת, הוא והוריו ירדו במדרגות ועיניו הביטו לכל עבר, וכאילו הרגיש את מבטי שנח עליו ככה מבטו גם נח עליי והסכר נפתח והדמעות זלגו מעיניי מהר יותר ויותר, המגש נפל מידי ורגליי מצאו את כוחן מחדש ורצו משמה כמה שיותר מהר והוא לא בא אחריי....
YOU ARE READING
Royal Blood/דם מלכותי
Romantika!גמור! !פנטזיה רומנטית לנוער בוגר-כתוב בעברית! "In a world like ours, there are two types of blood: royal blue blood and expensive. And the red blood, simple and dirty, is designed to serve the blue blood and say "yes" to every word. Unfortunately...
