תגיבו אנשים
אה ויהיו חלקים של פלאשבקים בפרק, הם יהיו בכתב נטוי
נקודת מבט לואי:
"לואי קום יש בית ספר! אעאעעאעא מי זה?!" צעקה נשמעה ומיד זיהיתי את קולה של פיבי "פיבי לכי" מלמלתי בעייפות, ישנתי כולה שעתיים לעזאזל.
"מי זה?" שאלה ושפשפתי את עיניי "מישהו, עכשיו לכי אני לא הולך היום לבית ספר" אמרתי והיא גלגלה את עינייה ויצאה מהחדר.
נאנחתי ונשכבתי בחזרה, מנסה למצוא תנוחה נוחה "הכל בסדר?" הארי שאל בקולו הצרוד של הבוקר, הסתובבתי אליו והנהנתי "תחזור לישון, לא נלך לבית ספר היום" אמרתי וליטפתי את פניו הוא הנהן ופתח את ידיו לחיבוק, נכנסתי אל בין זרועותיו וכך נרדמנו...
-------
אחרי כמה זמן התעוררתי, הרגשתי זרועות גדולות מחבקות אותי ומיד נזכרתי בכל מה קרה בלילה.
נאנחתי והנחתי את ראשי על חזהו, "התעוררת?" הארי שאל והנהנתי. הוא עטף את גופי בידו האחת ונשארנו כך מחובקים לכמה דקות עד שלבסוף קמנו מהמיטה.
"מה השעה?" שאלתי והתקדמתי לשירותים, שומע את צעדיו של הארי אחריי.
"11 וחצי" אמר והנהנתי "איך אתה?" שאלתי והושטתי לו מברשת שיניים חדשה.
"יותר טוב" השיב וחיוך קטן עלה על שפתיי, "מה אתה מתכוון לעשות היום?" הוא משך בכתפיו ונשכתי שפתי התחתונה "אני אראה, אולי אני אלך לזאין או משהו... מספיק נפלתי עליך" אמר והנדתי בראשי "אתה יכל להשאר גם היום אם אתה רוצה, זה בסדר. " אמרתי והוא נאנח.
כרכתי את ידיי סביב מותניו וחיבקתי אותו הוא חיבק אותי בחזרה ומשיכה באפו גרמה ללבי להחסיר פעימה.
צחצחנו שיניים והלכנו למטבח להכין ארוחת בוקר, הארי הכין חביתות ואני התחלתי לחתוך סלט. יש בנינו שקט מביך שאני כל כך רוצה לשבור אבל אני לא רוצה להחליץ אותו בשאלות או משהו.
"לעזאזל אני לא יכול יותר" מלמל הארי לעצמו אך שמעתי "לואי אני כבר בא" הארי אמר והנהנתי.
הוא עלה למעלה ונאנחתי, ממשיך לחתוך את הסלט.
זה כל כך מתסכל אותי...
אתמול בלילה כשהוא בא הרגשתי שאני עומד להשתגע מרוב לחץ, כל כך כאב לי לראות אותו בוכה כך ונשבר.
אכפת לי ממנו, הוא חשוב לי.
לאחר כמה דקות הארי ירד בחזרה למטה רק שהפעם הוא לבש חולצה ארוכה, מוזר.
מקודם הוא אמר שחם לו אז הוא החליף לקצרה אז למה עכשיו הוא עם ארוכה?
טוב לואי תרגע, אתה סתם דואג לכלום.
"מוכן" לחשתי הוא הנהן וסידר שולחן לשנינו, מילאתי שתי כוסות מים והתיישבנו אחד מול השני. אף אחד מאיתנו לא דיבר ורק רעשי המזלגות נשמעו בחדר.
"אז"
"אז"
אמרנו יחד וגיחוך נפלט מפינו, "מצטער שהפסדת בגללי בית ספר, אני יודע שזה חשוב לך" אמר וחיוך קטן עלה על שפתיי "הכל בסדר הארי... אני אשלים את החומר אחר כך" הוא הנהן ונשך את שפתו התחתונה "אתה יכול לספר לי הכל... אתה באמת חשוב לי ואני דואג לך" אמרתי וחצי חיוך עלה על שפתיו, חושף גומה אחת.
הוא השפיל מעט את ראשו, חצי החיוך עדיין על שפתיו והוא משחק עם המזלג.
"רוצה לראות סרט?" הוא הרים את ראשו בחזרה אליי והנהן "תבחר סרט אני כבר בא" אמרתי והוא הנהן שוב והלך לסלון.
עליתי לחדר שלי וחיפשתי את הפוטר האהוב עליי, כיף להתרבכל איתו, איפה שמתי אותו נו.
"נראה לי שהשארתי אותו בשירותים" מלמלתי לעצמי ונכנסתי לחדר השירותים והמקלחת הקטן שיש לי בחדר.
"הנה הוא" הרמתי אותו מהרצפה והחלקתי אותו על גופי, ראיתי טיפת דם על הכיור וכיווצתי את גבותיי בבלבול, גם סכין הגילוח לא במקום שהשארתי אותה...
"הארי!" קראתי וירדתי בחזרה למטה, הוא הפנה את מבטו אליי ונאנחתי, מתיישב לידו.
"חתכת?" שאלתי והוא השפיל את ראשו, מרים אותו בחזרה לאחר כמה שניות, דמעות עומדות בעיניו והוא מהנהן.
משכתי אותו לחיבוק וליטפתי את שיערו ברכות "הארי..." מלמלתי והרגשתי את הדמעות עולות לעיניי, הייתי יכול לאבד אותו. כמו פיזי.
ניתקתי את החיבוק וברגע ששם לב לדמעות בעיניי הוא זקר את גבותיו "לואי למה אתה-
"למה עשית את זה?!" קטעתי אותו, קולי יצא מעט חזק והרגשתי את המחנק בגרוני, מונע ממני מלדבר.
"אתה פאקינג אידיוט הארי!" צווחתי ודמעה זלגה מעיניי "דפוק! דפוק! דפוק" בכיתי והטחתי אגרופים לחזהו הוא מיד משך אותי לחיבוק והמשכתי להרביץ לו עד שלבסוף נכנעתי ובכיתי על חזהו.
"אני יודע שאני דפוק לואי... תאמין לי שאני יודע" אמר ומשכתי באפי, מרים את מבטי אליו.
"למה עשית את זה?" שאלתי בקול חנוק, אני לא מסוגל לאבד עוד מישהו, נמאס לי שאנשים שאני אוהב עוזבים אותי! פשוט נמאס לי כבר!
הוא לא מבין שזה לא צחוק! הוא פשוט לא מבין!
הוא הסתכל לעיניי ונאנח "לואי אני כל כך דפוק בבקשה דיי פשוט אל תתייחס אליי אתה לא צריך דפוק כמוני בחיים שלך" אמר בבכי והנדתי בראשי.
"למה עשית את זה?" שאלתי שוב והוא השפיל את ראשו, מרים אותו בחזרה לאחר כמה שניות.
"ניסיתי להעביר את הכאב הנפשי שלי לפיזי" אמר והנדתי בראשי "בבקשה אל תעשה את זה יותר" התחננתי ומחיתי דמעה שזלגה מלחיי.
"לואי..."
"תבטיח לי! תבטיח לי שלא תעשה את זה יותר!" צווחתי והוא נשך את שפתו התחתונה, מהנהן.
"אני לא יכול לאבד עוד מישהו..." מלמלתי בשקט לעצמי, אני פשוט לא יכול...
"את מי איבדת?" לחש, הרמתי את ראשי אליו והוא מחה דמעה שזלגה במורד לחיי.
"א-אחותי..." לחשתי והשפלתי את ראשי,
"אף אחד לא יודע את זה חוץ מליאם ואש" המשכתי וליטף את כף ידי ברכות "אני לא ידעתי-
"היא התאבדה" קטעתי אותו והרמתי את מבטי אליו, הבעת פנים לא ברורה הייתה על פניו
שפשפתי את עיניי והמשכתי,
"היא הייתה יותר קטנה ממני ומלוטי אך יותר גדולה מהתאומות, היא תמיד הייתה שמחה כזאת היא אהבה לעזור לנו והיא הייתה מדהימה.
היה לי קשר כל כך טוב איתה...
היא הייתה אחראית כזאת, מהילדות האלה שהיית מסתכל עליהם ואומר איך יש להן כוח לזה" אמרתי וגיחכתי גיחוך עצוב, מרגיש את ידו של הארי משתלבת בשלי.
"חחחח לואי דיי" פיזי צחקקה וחיוך עלה על פניי "תודי שאת מאוהבת בו!" הטחתי בה אך היא הנידה בראשה, חיוך פרוס על שפתיה.
"אני לא מאוהבת בו! הוא סתם נחמד!" קראה אך הנדתי בראשי, ממשיך לדגדג אותה
"דייי לולו!!" צחקקה "לא" צעקתי, היא התרוממה ועשתה לי אצבע מאשימה "קדימה יש לי מבחן וחסר לך אם אתה והחברים שלך תעשו רעש" הנהנתי בראשי "כן המפקדת"
"לפני שנה... מצאנו אותה בשירותים אבל זה היה מאוחר מידי, חתכים עמוקים היו על ידיה והיא לא הייתה בהכרה, ישר הזמנו אמבלונס אבל לא הצליחו להציל אותה..." אמרתי ונשכתי את שפתי התחתונה, משפיל את ראשי.
"מה זה לואי מה קורה?!" פיבי צווחה ומיהרתי לעטוף אותה בזרועותיי. איך אני אמור להסביר לילדה בת 12 שאחותה הגדולה ניסתה להתאבד? אמבולנס הגיע ופדמדיקים נכנסו במהירות לחדר השירותים שאמי כיוונה אותם.
לאחר כמה דקות אחד החובשים בא ונאנח,
"לא הצלחנו להציל אותה"
"מאז שקעתי לדיכאון, ממש עמוק. בקושי יצאתי מהבית לא הייתי בקשר עם אף אחד, הרגשתי כל כך ריק... אלה היו השלושה חודשים הכי נוראיים בחיים שלי" אמרתי והידקתי את אחיזתי בידו.
"לואי צא כבר מהחדר" אמי קראה וגלגלתי את עיניי, לא אכלתי כבר יומיים, אין לי תיאבון.
אני לא מסוגל לחיות עם המחשבה שאיבדתי את אחותי, לנצח.
פרצתי בבכי והתייפוחויות יצאו מפי, פלטתי ויבבה והרגשתי זרועות מחבקות אותי.
"לואי יהיה בסדר" ליאם לחש אך הנדתי בראשי
"לא ליאם לא יהיה בסדר"
"לואי, תסכל עליי" לחש והסתכלתי לעיניו.
הוא הושיט את ידו לפניי וליטף את לחיי ברכות "אני מעריץ אותך" אמר ומחה דמעה שברחה מעיניי "אתה פאקינג מדהים לואי, אתה מדהים אותי כל פעם מחדש. אתה הבן אדם הכי חזק שאני מכיר ואני כל כך מעריך אותך על זה" אמר וחיבק אותי.
נשארתי בין זרועותיו השריריות למשך כמה דקות ונרגעתי אל תוך מגעו הרך.
כשאני איתו אני מוגן, רק איתו.
סורי על הפרק העצוב אבל מקווה שאהבתם :)
אל תשכחו להצביע ולהגיב
בייייי