Little Tommo 1:one direction

Little Tommo / 38 פרק

פרק 38:

§אחרי הטמטום של הפרק הקודם חשבתי שמגיע לכם פרק רציני. אני ינסה לעשות אותו מצחיק כשצריך אבל הפעם אני לא ישתמש במשפט ׳נשבע לך לא בוגד בחייאת עיוני לא בוגד׳. אגב, כתבתי את הפרק בשתים עשרה וחצי בלילה (את ההתחלה שלו, בכל מקרה. את ההמשך באחד וחצי בלילה שביום למחרת אבל לאף אחד לא אכפת) אז זו הסיבה אם יש אותיות מבולבלות או קטעים מפגרים. בתודה וסליחה מראש- מור§

•נקודת מבט של הארי•

אחרי הארוחה וכל השירים וזה לקחתי את אמה הביתה. התכנון המקורי היה שאני אקח אותה באחת בצהרים אבל לקחתי אותה מוקדם יותר כי לג׳מה היו ׳חדשות דחופות׳ וזה ׳לא יכול לחכות׳.

באוטו עם אמה היה שקט יחסית. מדיי פעם דיברנו קצת וכשהגענו לרמזורים אדומים פשוט הסתכלתי עליה ולפעמים נישקתי אותה.

~כעבור פרק זמן לא ידוע ולא מעניין של כמה דקות~

הגענו הביתה, נכנסנו לסלון ואמא שלי אמרה לנו ״לג׳ם יש חדשות דחופות. לכו לחדר שלה״.

הלכנו לחדר של ג׳מה, נכנסנו והתיישבנו על המיטה; אמה ישבה עם הגב לקיר, אני שכבתי והנחתי את הראש על אחת מהכריות וג׳מה שכבה על הבטן באמצע המיטה.

היא התחילה לספר לנו-

״אתמול אשטון

**הערה מאת מורוש׳קה- בסיפור, לחבר של ג׳מה קוראים אשטון. סבבה? סבבה**

״אתמול אשטון ואני הלכנו לפארק קרוב. היה כיף וזה ואז הוא היה כזה מבואס. שאלתי אותו מה קרה והוא אמר לי, ואני מצטטת ׳אני לא יכול להמשיך בזה, אני לא יכול להסתיר את הרגשות שלי יותר ואני צריך להקשיב ללב שלי. כבר הרבה זמן שאני רוצה להגיד לך משהו חשוב. התייעצתי עם כולם איך לפתוח את הנושא ואני מניח שישירות תעזור לי כרגע׳ ואז הוא-״

אמה קטעה את ג׳מה ושאלה במהירות ״הוא נפרד ממך? ללכת להרביץ לו? למה הוא נפרד ממך?! אני ירביץ לו! הוא ימות! את חושבת שזה צריך להיות מוות אכזרי או שנרחם עלי-״ ג׳מה קטעה את גל השאלות ואמרה ״תני לי לסיים את הסיפור!״.

נתתי לג׳מה מכה בכתף ואמרתי לה ״אל תקטעי אותה! היא צודקת! ולדעתי מגיע לו מוות אכזרי וכואב. מה נראה לפוץ הזה שהוא נפרד ממך?!״

ג׳מה צחקה ואמרה ״ואז הוא כרע ברך ואמר ׳ג'מה, התינשאי לי?״.

אמה צרחה וחיבקה אותה ואז שאלה אותה ״זה ברצינות או שאת צוחקת עלינו?. חאלס, ג׳מה, את יודעת שיש לי לב רגיש״. ג׳מה צחקה, פרעה את השיער של אמה באצבעותיה ואמרה ״אני לא צוחקת. יש לי אפילו הוכחה!״ והיא הראתה לנו טבעת עם יהלום במרכז. שתיהן צרחו כמו מפגרות ואני צעקתי להן ״אתן צורחות כמו שתי בנות, תסתמו את הפה שלכן״.

הן השתתקו בבת אחת ואמה אמרה לי ״אנחנו באמת שתי בנות. וגם אתה צריך לשמוח איתנו!״.

גלגלתי עיניים ומלמלתי ׳בסדר׳ והן צרחו ומשכו אותי לחיבוק.

״אני. לא. יכול. לנשום!!״ לחשתי להן והן עזבו אותי ואמרתי ״היי, למה עזבתן אותי? זה היה כיף!״.

משכתי אותן לחיבוק ומלמלתי להן ״אני אוהב אותכן, מאוד. ומזל טוב מכוערת״.

~~~~~~~~~~~~~~~
סליחה שהפרק קצר פרק הבא יהיה יותר ארוך.
ולמרות שהפרק קצר הוא מאוד חשוב להמשך הפאנפיק.
נשמח לתגובות והצבעות.