נשארתי ער כל הלילה בניסיון למצוא דרך לצאת מפה. אני חושב שעליתי על משהו, אני צריך לעשות בלגן, גדול מספיק בשביל להעביר אותי לכלוב גדול יותר, קטן מספיק כדי שלא יהרגו אותי. הם עושים ניסויים על הדכאונים, הדכאונים הם אלה שקיבלו את השריטה הטובה ביותר בשביל המדענים, הם שקטים, עושים מה שאומרים להם וסותמים את הפה. לא מתנגדים, לא צועקים. אסירים טובים. הבעיה היחידה היא שהם לא יודעים מי הדכאונים ומי לא, אף אחד לא באמת יודע מה עושים לדכאונים, חוץ ממני, וגם לידיה ידעה. ההורים שלי סיפרו לנו שאת הדכאונים מעבירים לתאים גדולים יותר, ללא כלובים, רק תא, אמנם קטן לעשרה אנשים אבל תא. את הדכאונים בדרך כלל מעבידים או עושים עליהם ניסויים. אני לא באמת יודע למה הם עושים ניסויים עליהם או מה הם רוצים למצוא. הדרך היחידה שאני אוכל לצאת זה אם אעמיד פנים שאני דכאוני. אני זוכר שאמא שלי סיפרה לי שהם מביאים לנו סכינים עם הלחם בשביל לראות אם ניקח את הסכין וננסה לחתוך את עצמינו. בגלל זה הם בודקים "אם הצמידים שלנו עלינו" כל בוקר. אין לנו מה לעשות עם הסכין חוץ מלהתאבד. להרוג שומר זו לא אפשרות ו"לחתוך" את הכלוב לא עובד. אני אקח את הסכין, אצור לעצמי שריטות בדיוק איפה שהצמיד והם יקחו אותי. אני רק מקווה שהם יעבידו אותי, בחוץ, בשדות. שם הסיכויי שלי לברוח הוא קטן יותר. אמא שלי הזהירה אותי, לא לחתוך ולא לנסות להתאבד. כי הסיכויים שיקחו אותי לניסויים גדול יותר מהסיכוי שלי להיות עבד. וזה נוראי, הם פותחים לך את הראש נותנים לך טשטוש קל שמספיק בדיוק כדי שלא תאבד הכרה מכאב, אבל הכאב נוראי, ככה היא מספרת. קושרים אותך ומחטטים לך במוח, משייפים , חותכים, גוזרים. בודדים יוצאים מזה בחיים, אם המוח שלך לא מיוחד, או לא "דכאוני" מספיק, הם יעבידו אותך. ולי, כלא דכאוני, יש סיכוי גדול מאוד לצאת מזה חי. אני אעשה את זה. ועל הדרך, אני אגלה בדיוק מה הם זוממים. אני אגלה מה הם רוצים להשיג. ואני אעשה כל שביכולתי כדי שהם יסבלו בדיוק כמו שכל אחד מהאנשים שבכלובים האלו סובל. ואפילו יותר גרוע. אבל קודם כל, אני אצא.
DU LIEST GERADE
משחק של אלוהים
Mystery / Thrillerאימה עתידנית השנה היא 2078 העולם קרב לסופו, נדמה כי בני האדם עומדים להיכחד. מדענים רשעים כולאים אנשים תמימים ואין תקווה. אתם תצרפו לליאו סמית, נער שגדל בבית הכלא, שנמאס לו מהסוהרים המתעללים.
