העיניים הן ראי הנפש

פרק 20 - עיניים רושפות

"אני חושב שמישהו, מישהו שאתה לא מוכן לבטא את שמו, גורם לך לעשות את מה שאתה עושה. אני חושב שאתה מנסה להגן על המשפחה שלך ממנו."

הטחב נראה יותר אפרפר מירוק ככה. תעלול של אור השרביט החיוור, או אולי הצמח כבר מת? הגישוש חסר-ההצלחה של פרסי אחר תחושה של מים גרם לו להרגיש מעוור.

"היי, תישאר ממוקד בי," הארי אמר, קולו כאילו מאופק, חיפוי דק על התרגשותו. "אני צודק? אני צודק. אתה לא כאן מתוך בחירה."

בחירה לא רצויה היא עדיין בחירה, חשב פרסי במעומעם, אבל השאיר את עצמו מרוכז בטחב. אם עוד היו בו מים הם לא הגיבו למחשבותיו הכמהות של פרסי, כמו גם המים שבקערה שחיכתה לו בקצה תאו.

"תפסיק - תפסיק להתעלם מזה. אני יודע שאני צודק. תסתכל עליי, פרסי."

האיפוק בקולו של הארי החל להיסדק. הוא יתרגז אם השתיקה תימשך, פרסי הבין פתאום. אז הוא משך קלות בכתפיו והציע, "ה-הכל ברור יותר בח-חלומות."

"לא," ענה הארי במהירות, כל הלהט יוצא החוצה פתאום. "אני לא עומד לחכות לחלומות כל הזמן, כי הסירוב שלך לדבר קשור לעכשיו, ואני חושב שאתה יודע בדיוק כמוני שהמצב השתנה לחלוטין מאז החלומות. אני אפילו לא יודע אם אתה אתה."

זה - זה היה לא צפוי. פרסי הניח לפניו להסתובב שוב אל הארי, לעיניו להיפער ולמצמץ כמה פעמים. הניח לעצמו לקרוא ללא קול, מה בשם האלים?

הארי בחן אותו בעיניים חשדניות אך מהוססות. ההפתעה הגלויה של פרסי תפסה אותו לא מוכן. "אתה בעצמך הובלת אותי למחשבה הזאת," אמר בהתרסה מזויפת.

זה היה נכון, כנראה. פרסי ידע שהוא התנהג בצורה שונה בתכלית מאיך שהוא נהג בעבר, וכך גם חבריו. מהצד זה וודאי נראה כאילו מישהו אחר מניע את גופו. אבל על אף תערו של אוקאם, ההסבר הפשוט ביותר הוא לא תמיד ההסבר הנכון. הארי היה צריך לדעת שזה מורכב יותר מזה.

"אני אני," היה כל מה שפרסי אמר, בפשטות, עדיין מופתע מכך שהוא היה צריך בכלל להגן על העובדה הזאת. אולי זה היה חוסר זהירות מצידו, אבל הוא באמת לא ראה את זה בא.

הארי לא היה משוכנע כלל. "אולי אתה פרסי, אבל אתה לא אתה," הכריז ונשען קדימה, מגלה את האש היוקדת בעיניו. "אתה לא היית מרשה לעצמך לעשות את הדברים שעשית, לפגוע באנשים שפגעת. לא משנה כמה היו משכנעים אותך שזה נחוץ. הסיבה היחידה שאתה כאן היא כי מישהו שולט בך."

השכנוע בפניו של הארי היה רב מידי - פרסי לא יכל לתת לו להמשיך לטפס על העץ הגבוה הזה. הוא קימט את מצחו. "ז-זה לא נכון."

אבל הארי לא סיים, לא היה קרוב לשם בכלל. "אז תסביר לי, אם אתה באמת פועל בשם עצמך, איך יכולת לתת להייזל להיפגע. איך יכולת לתקוף את החומה? איך יכולת להגיד היום בבוקר שהלוואי והיית פוגע באנשים נוספים מלבד מי שכבר פגעת בו?" הוא הטיח.