העיניים הן ראי הנפש

פרק 15 - עיניים פראיות

אוקיי, זה רשמי: בחיים לא נאבקתי ככה עם השפה העברית קודם. אפילו לא בבגרות בעברית. הפרק הזה שובר שיאים.

~~~~~~~

You've got a way to keep me on your side

You give me cause for love that I can't hide

For you I know I'd even try to turn the tide

,Because you're mine

I walk the line

I Walk The Line, Halsey (Johnny Cash cover) -

"אז איך אמרת שליאו חזר לחיים שוב?" תיחקרה אותו הרמיוני.

הארי גנח. "חבר'ה, זאת לא הנקודה. הנקודה היא מה שקרה אחר כך. למשך כמה חודשים אחרי המלחמה עם הענקים הכל היה בסדר, ופתאום כאבי ראש, וחלומות - ואיזה... יצור בשם ניקודאמוס שצריך את עזרתם."

"יצור שהוא כנראה הכותב של הספרים האלה," השלים רון.

"ככל הנראה," הסכים הארי. "הוא דיבר באותו סגנון שהספרים כתובים. הוא תיאר בדיוק את מה שכתוב בהם - מלחמה נגד האדון הלבן, הרוצח הלבן, איך שתרצו לקרוא לו - מלחמה שבה כל הקרובים של ניקודאמוס מתו, כמו מה שקראנו באחד מהספרים. ובנוסף לזה, גם הכותב וגם ניקודאמוס תיארו את האדון הלבן כמישהו שהיה קרוב אליהם, מישהו שלא תמיד היה רע."

הרמיוני הנהנה. "לא קראנו שבסופו של דבר האדון הלבן הזה מכניע את הכותב של הספרים וכולא אותו, כמו שניקודאמוס אמר, אבל לא הגענו לסוף עדיין, וזאת נראית כמו אפשרות הגיונית בסך הכל. אם הוא באמת נכלא הוא בטח לא היה מסוגל לשבת ולכתוב ספר נוסף לספרייה. נראה שהדברים מתחילים להתבהר, לא?"

"הגיע הזמן. אני עדיין מת מסקרנות איך לעזאזל הכל הוביל למצב הקיים, אבל אני מניח שנגלה את זה בחלומות הבאים. אולי אפילו הלילה?" שאל רון את הארי.

"אני מקווה מאוד," ענה הארי, מוטרד. הוא לא הפסיק לחשוב על החלומות שלו. על החלומות של פרסי וחבריו. הוא הצמיד יד אחת למצחו, איפה שהראש שלו כאב כשהתעורר הבוקר. הפעימות כבר הספיקו להתפוגג מאז, המזכרת העדינה מתהפוכות חייו של פרסי כבר לא בהישג ידו, והוא מצא את עצמו מתגעגע באופן מוזר. הוא רצה את החלק הקטן הזה שנותר לו מבן פוסידון, את החיבור החמקמק למה שקרה בחלומותיו - למה שהוביל להווה. הוא רצה אותו נואשות.

"הארי?" שאלה הרמיוני בשקט.

הוא הרים את ראשו וגילה את שני חבריו מביטים בו, סקרנים ומודאגים. הוא הוריד את ידו ממצחו ונאנח, רוכן קדימה בכסאו. "תקשיבו, אתם - אתם לא מבינים. זה... זה היה הלילה הכי אינטנסיבי שהיה לי בחיים. זאת אומרת, בפעם הראשונה מאז שכל הסיפור הזה התחיל, ראיתי את חיי היומיום של פרסי ג'קסון. ממש הייתי איתו שם, גם כשקרו דברים משעממים או סתמיים. זה לא קרה אף פעם קודם - החלומות שלי תמיד התרכזו בהרפתקאות שלו, באקשן, במה שהוא זוכר ובמה שהיה הכי חשוב, גם אם זה אומר שחלקים שלמים מחייו פשוט לא הופיעו בחלומות. ואם כן ראיתי קטעים שלמים בלי קפיצות, אלה היו ימים של מסעות חיפושים, אז כל רגע היה קריטי. החלומות תמיד נקטעו ודילגו קדימה אם לא היה משהו חשוב לראות בזמן שאליו הגעתי.