תמונות בתערוכה

פרק שלישי

צלילי הפסנתר נשמעו בהד האולם רחב הידיים, מלווה רביעיית כלי קשת מכל הגדלים. משהו בנגינה נשמע מוכר.
התקדמתי לעבר התזמורת, מצמצם את עיני וחש את ליבי הולם. חיוך ביצבץ בקצה שפתי, הוא כאן.

"איך נאה כמוך עוד לא מצא את עלמתו?" שמעתי את נאמג'ון מגחך לצידי אך התעלמתי ממנו, מביט ברחבת הריקודים שמלאה בזוגות צוהלים, אני רוצה לרקוד איתו, לאחוז באגנו ולהקפיץ אותו בסיבוב, להניח את ראשי על כתפו החסונה ולנשום את ריחו.
"הבחורה הזאת נראית מדהימה, לך על זה, טאה!" נאמג'ון ציחקק ודחף אותי אל עבר הרחבה.
"תפסיק להפריע." גערתי בו.
"ממתי הפכת לכזה רציני?" הוא שאל במבט משועשע ולפתע התרצן. "קרה משהו, קים?" קולו נשמע מודאג.
הפניתי אליו את מבטי התוהה, "לא קרה דבר."
"אז למה אתה בוהה בפסנתר כאילו אין מחר?" שאל כשמבטו עדיין עלי.
מתחתי את שפתי לפס של חיוך, "זה יפה" מבטי הפך לחולמני לרגע כשחיוך מאיר התפשט על פני. הוא יפיפה, פניו החלקים ועיניו כשמביטות בי, הוא יפה, יפה ממדרס נעליו ועד קודקוד ראשו.
"אח!" היד של נאמג'ון נחתה על הלחי שלי בהפתעה, ממזר!
"ברוכה הבאה לכדור הארץ, כאן תלמד-"
"תשתוק, היונג!" גילגלתי את עיני בכעס.
"כן, אתה צודק, המנגינה בהחלט יפה, אבל אני חושב שזה משהו אחר שגורם לך להראות כאילו נחתת על הישבן היישר ממאדים."
סוף סוף הפנתי אליו את מבטי, "ואתה, מתי תשים לב לעיניה העורגות של גברת קים?" הדרך הטובה ביותר להתנקות מהאשמה- להאשים בחזרה.
"כשאתה צודק-"
"אני צודק." השלמתי ומתחתי את שפתי לפס של חיוך אדיש מאחורי גבו. מתי הוא יבין שאישה שמחה שווה חיים שמחים.

"זה אתה שוב," היה לו חיוך בקצה שפתיו כשאמר את זה. זה היה כבר בסוף הערב ומשרתים התעסקו בהכנות לניקיון.
כן זה אני, רציתי לומר, אתה זוכר אותי? "אני זוכר אותך." הוא ענה למחשבותי. הינהנתי כתגובה, אז עכשיו אני יודע שהוא קורא מחשבות.
"הנגינה שלך, היא יוצאת דופן, היא מדהימה." אמרתי בעודנו מתקדמים לפתח האולם.
"כן, אתה לא היחיד שמחכה לי בסוף קונצרט," אמר. הרגשתי את ליבי צולל וטעם מריר בלשוני. "אני צוחק," הלב שלי נשם לרווחה, "זה תמיד נחמד לשמוע. אגב, מה שימך?"
"טאהיונג, קים טאהיונג." הפנתי אליו את מבטי ושמחתי לראות שהוא מסתכל עלי.
"ג'אנג הוסוק, אתה יכול לקרוא לי הפסנתרן הכי טוב שיש, בכל מקרה, גם הוסוק יספיק."
"נעים להכיר." לחצנו ידיים, חיוך מרוח על פניי ומקטין את עיני, למרות זאת אני יכול לראות את עיניו שסוקרות את פני, ואת עורו שזוהר מאור המנורות.

וכמה חבל שצריך ללכת הביתה, אבל נאמג'ון אמר שחייב ואישתו לא תתן לו עוד ילדים אם ימשוך אותה עוד.

מי יודע מה זה חסם כתיבה שירים יד?
מאחלת לכם רק אושר ועושר וחיים בלי חסמים.
אוהבת.