Ice Princess

part 4.9

Part: 4.9/ לזייף רומן
•°•°•°•&•°•°•°•

התרחקתי ממנו המומה, מבולבלת.
"מה קורה כאן?" שאלתי והתאפקתי לא לצרוח בכעס 'האם הוא מרוצה עכשיו' ולהשליך עליו את נעל העקב שלי.
"זה בעצם.. אם אני מבין נכון.." מלמל אד.
"בפעם הבאה שמישהו ינסה לסמם אותך, זה יהיה כאילו ניסה לסמם את המלכה בתיאוריה, ובאותה מידה כאילו פגע ביורש העצר." הסביר אד.
"מה שליאם מנסה להדגיש-"
"את הגבול שלי, תאהבי את זה או לא." קטע את אד בקרירות וחזר להתיישב במקומו.

"אנ-"
"אז, קים, אני מבין על סמך השימלה שליאם עוד לא הבין את האגדה." צחק אד וקטע אותי בזמן שישבתי, משנה נושא בחדות.
"אל תזכיר לי, בפעם הבאה אני פשוט אבוא ערומה." זעפתי, שילבתי ידיים והבטתי באד למרות שליאם הביט בי עם חיוך מסופק.
"אד, תוכל לספר לי על מה האגדה?" שאל ליאם בנימוס.
"אני לא חושב שא-"
"לא, לא, בבקשה, תספר לו!" קטעתי את אד מלסרב והתיישרתי בכיסא שלי.
"את בטוחה?" היסס אד.
"כמו שאני בטוחה שהשימלה הזאת שחורה." עכשיו נראה מי יחייך בניצחון.
"יהיה לי הכבוד!" התפרץ בהתרגשות.
"בבקשה, תעשו פוקוס על פניו של ליאם!" ביקש מהמצלמות.

"אני בטוח שאני רוצה לדעת?" ליאם החל להסס ועיניו בוחנות את השימלה.
"הוד מעלתך, אתה מכיר את הנסיכה אמה האגדית?" שאל אד בחיוך רחב.
"בנות, לפתוח אוזניים!" דרשה ליאה ממרחק.
"בטח שאני מכיר." אמר ליאם בגאווה.
"האגדה מספרת שבכל פעם שהנסיך שלה הכעיס אותה, או מישהי גרמה לה לקנא, היא לבשה שימלה עם שני קריטריונים;"
אד החל להסביר, ליאם ניראה פתאום קשוב וסקרן ככל שהסיפור התמשך ואני חייכתי בניצחון.
"ומה הקריטריונים?" שאל, נשמע שספק היה בטוח שרוצה לדעת ספק גאה.
"אחד- שתהיה חשופה כדי לעצבן את אהובה.
שתיים- שתהיה שחורה." ספר באצבעותיו את שני הכללים הפשוטים.
"למה שחורה?" שאל ליאם ובחן אותי מחוייכת.
"כי נסיכה, על כל מקרה שלא יבוא, תמיד צריכה להיות מוכנה." אמרתי בגאווה ונופפתי בשיערי.
"אני לא חושב שאני רוצה לדעת מוכנה למה." מלמל ובחן שנית את השימלה.
"להלוויה של אותה בחורה.
או של הנסיך." השלים אד את האגדה.
"טוב," ליאם נע באי נוחות בכיסא שלו.
"היא עדיין סקסית כשהיא מקנאה." אמר בביטחון וחיוך גאה למרות שיכלתי לראות שהוא מריץ בראשו את כל הרגעים שעצבן אותי וניסה להחליט איזה רגע מבניהם היה השיא.

"עכשיו כשהמזימה נחשפה וההצהרה נאמרה בקול רם וברור, את לא חוששת?" שאל אד.
"עכשיו כשאני מוכתמת וכועסת, אני זאת שאמורה לחשוש?" שלחתי מבט מאיים וכועס אל ליאם שהתקשח מעט, כבר פחות מחייך בניצחון.
"אמרתי לכן שהיינו צריכות לעשות לה גם עירוי." אמרה ליאה ממקומה.

כשסבב הראיונות נגמר וכולם עזבו, אד ביקש ממני ומליאם להשאר ולשוחח כשהמצלמות כבויות.

"זו שיחת נזיפה? כי אני לא אשמה." גלגלתי עיינים והתיישבתי בכורסא ליד ליאם ומול אד.
"זו בהחלט שיחת נזיפה! סוממת ואת לא מסוגלת לתת לארמון לעזור לך." גער בי אד.
"אפילו אד נוזף בך." צחק ליאם.
"אל תעז לפנות אליי בכלל," הצגתי לו את כף ידי כדי שיפנה אלייה.
"אני לא מאמינה שעשית את זה!" אמרתי בלי להביט בו.
"אני לא מאמין שג׳סי הייתה צריכה לספר לי מה קרה, ואם לא תספרי לי מי זה היה, כנראה שכל המדינה צריכה לקחת את זה כאזהרה.
אז יקירתי, את זו שלא תעז לפנות אליי." רטן בכעס.
"אל תדאג, הוד מעלתך, אני בכלל לא מעוניינת לפנות אלייך או להיות בקרבתך."