Ice Princess

part 1.1

מוכנה." הכריזה אמנדה ויישרה קפל בלי נראה בשימלת המקסי השחורה שלי.

"מהר, את כבר באיחור!" נזפה אלכס וזירזה אותנו בדרכינו לאולפנים השוכנים בקומת הכניסה.
"אני רצה, אני רצה." רטנתי בניסיון להדביק את הפער בנינו למרות העקבים.

הייתי צריכה לרדת יחפה נזפתי

"תתיישבי לצידו של ליאם ואד, את הראשונה." הסבירה אלכס ודחפה אותי אל תוך האולפן, הם כבר התחילו בשידור החי.

"ציפינו לך!" קרא אד בחיוך וליאם מחייך לצידו. "גם אני ציפיתי לראותכם." חזרתי על המשפטים ששיננתי יחד עם אלכס.
"שבי." ביקש ליאם והצביע על מקום בכורסא לצידו, כששאר הדסטיניות בכורסאות מאחוריו, כשכל שורה מוגבהת קצת יותר.
התיישבתי לצידו של ליאם וחייכתי לעברו.
הצביעות נוטפת מאיתנו.

"קימברלי, נכון?" שאל אד "בהחלט."
"מה שלומך? איך בתחרות עד כה?" שאל בכנות "בהחלט.. חוויה. אין פה רגע של שקט." צחקתי בנימוס.
"לא יכולנו, אני והצופים," הביט לרגע למצלמה "שלא לשמוע על תקרית השימלה. ספרי לנו." חייך בממזריות.
"טוב, אז ככ-" "הרגשתי צורך לייחד את הנערה שהכי מצאה חן בעיניי ממבט ראשון. היא הייתה אמורה ללבוש שימלה אחרת, אך החליטה לבסוף על שימלה לפי חוש הטעם שלה. אין ספק שזו הייתה בחירה טובה." ליאם הניח ידו על רגלי, מסמן לי כי עליי לתת לו לנהל את העיניים.

הוא אפילו לא ממצמץ כשהוא משקר.

"הבחירה הטובה היא השימלה או שאולי הנערה?" קרץ אד "את זה עוד תגלו." קרץ לו חזרה ליאם. "אם כבר לגלות.." מלמל אד והניח אצבע מורה על סנטרו, כאילו מנסה לפענח חידה.
"תביאו את המסך לכאן!" ביקש מאחד אנשי הצוות שמיהר לעשות כן, והביא מסך טלוויזיה קטן ומיקם אותו כך שגם אנחנו נוכל לצפות בו וגם המצלמות המצלמות את שקורה.
"הפתעה? אני אוהבת הפתעות!" התרגשתי וליאם חייך לעברי במתיקות.

המסך השחור נדלק, סרטון שלי ושל ליאם עומדים בגן הארמון ומתווכחים.
בבקשה שאין כאן קול.
לפתע נשמעו גם קולותינו, מתווכחים.
הלב שלי פעם בחוזקה, ליאם לעומתי נראה שלוו לחלוטין. אם הוא לא ידע על כך, והוא מופתע כמוני, הוא בהחלט יודע להסתיר את זה.

"אני מקווה שיש לך סיבה מוצדקת לאיחור הלא מנומס הזה." מיהר לנזוף וקם על רגליו כדי לעמוד מולי. "אני מקווה שיש לך סיבה מוצדקת להוציא אותי מהחדר בשעה כזאת, עם פיג׳מה." החזרתי וקמתי גם אני.
"אסור לך לצאת מהחדר עם פיג׳מה, לא משנה באיזה שעה עלייך לצאת מהחדר. גם לכלל הפשוט הזה את לא מצליחה להקשיב?" המשיך לנזוף ושילב ידיים.
"טוב, עד שתגיע לעיקר, אני אמות מזקנה. או מקור." רטנתי והבטתי לצדדים.

"תפסיקי לעשות את זה." ציווה בהבעת פנים קרירה. "לעשות מה?" התממתי
"לדבר כאילו אני אחד החברים שלך, להתנהג כאילו את בחופשה, להתלבש כאילו מעולם לא למדת כבוד מהו."