הסתכלתי מהר על מייק והוא בלע רוק והסתכל עלי, שתינו פחדנו מידיי מהגורל שלנו.
''קדימה את תצליחי'' הוא לחש לעברי.
הינהנתי אליו למרות שידעתי שהסיכויים ממש לא לטובתינו כרגע.
שתיהם היו עם מסיכות..
זה היה טיפשי...
אני כבר יודעת את זהותם, אני כבר יודעת שהם האנשים שבגדו בי ושהם האנשים שהסתירו את זה ממני כל הזמן הזה...
דרך המסכות....
דרך המסכות הארורות האלה!
שנאתי אותם כל כך!
הייתי רותחת מעצבים עליו, על אדי! יכלתי להרוג אותו ביידים חשופות אילו רק היתה לי הזדמנות!
עכשיו שחושבים על זה ....
יש לי הזדמנות!
ממש ברגע זה תיהיה לי הזדמנות ..
חשפתי אליו שיניים בכעס תוך כדי שהמשכתי לנסות לנסר את החבל עם מעט הצלחה.
״! בוגד! חתיכת בוגד! בן אדם מגעיל! אני לא מאמינה שהכרתי אותך בכלל!!״ צעקתי אליו, מופתעת שהכל יצא לי בלי שליטתי.
הוא רק צחק וגרר כיסא מעץ שלא ראיתי לפני כן כי הוא היה מונח בחושך, וישב עליו בכוח ...
דן עשה בדיוק כמוהו.
״פעם ראשונה שאני שומע אותך מנבלת ככה את הפה אמילי!״ אמר אדי והוציא את המסיכה שלו, זרק אותה מאחוריו ושילב ידיים, הסב את ראשו וחייך.
כשראיתי את פניו הם גרמו לי להצטמרר כל כך.
״זה מה שמגיע לך! תתמודד!!״ אמרתי עם טיפת פחד בקולי.
״אז...את מופתעת?״ הוא התעלם ממני
״לא, אני מטומטמת שהכרתי אותך בכלל״ סיננתי אליו.
״אני אקח את זה כמחמאה, אמילי.״
״אז מתי התחלת עם כל זה? מתי התחלת להיות רוצח?״ ניסיתי להישמע רגועה ״ולמה לאזעזל עשית את זה? למה חשבת שתוכל להניח לכולם למות! ולהיות שותף עם האבא שלך! להרוג את ההורים שלי!״ הדמעות ירדו מעצמם והדקירה בלב כאבה עוד יותר, הקול שלי נשבר ״פאקינג הרגת את ההורים שלי!״
הוא היה הבן אדם האחרון שאי פעם ציפיתי שיעשה זאת.
״טכנית לא אני הרגתי, זה השותפים המתים שלי״ הוא חייך .
איך הם מתו, אין לי מושג , וגם למה מישהו איפשר לנו לברוח מחדר הקרבות, אין לי שמץ.
לא אכפת לי העיקר הם מתים.
דן קם מהכיסא במהירות.
״מה קרה לסכין שהיתה ברגל המסריחה שלך?״ הוא התקרב אל מייק ושילב ידיים.
״מה איתה?״ מייק ניסה להישמע רגוע אבל קולו היה מפוחד, הוא ניסה לחייך אליו קצת
דן סתר למייק בכוח.
שמייק חזר והסתכל עליו אחרי זמן קצר ראיתי את לחיו האדומה.
״איתי לא משחקים משחקים! איפה הסכין המזורגגת!?״ הוא צרח
אוי לא, הוא עלה עליו, רק שלא יגיד לו, רק שלא יגיד לו...
''הסכין לא אצלי'' הוא פשוט אמר
''איפה היא'' דן אמר בעצבנות
רק שלא יגיד לו, רק שלא יגיד....
''היא על הריצפה, זרקתי אותה, נפתרתי ממנה, זה פשוט כאב לי-''
דן קטע אותו ''אני לא רואה שום סכין על הריצפה, האם את ראית אמילי?'' הוא הסתכל עלי במבט חוקר וקשוח.
YOU ARE READING
קרב עד המוות!
Horrorחייה של אמילי, נערה בת 16 שגרה בבית נורמלי....משתנים והופכים לבלתי רגילים.... כי קבוצת רוצחים אכזריים חוטפים אותה... !ושולחים אותה לתוך משחק רצחני שבו היא חייבת להילחם ראש בראש בקרב עד המוות ובמשחק הזה.... רק אחד נישאר חיי...
