אז, הרעיון הזה רץ אצלי כבר כמה זמן (מנובמבר, אם לדייק) ורק היום יצא לי לחשוב עליו יותר ברצינות ומעבר לסתם רעיון.
הוא מבוסס על תיאוריה שלי בקשר למוות, שהוא בעצם חלום שנמשך לנצח והאדם עצמו לא מודע לעובדה שהוא מת. הוא בטוח שהוא עדיין חולם.
***
נעבור לתקציר (כתבתי שניים. את השני אני אוהבת הרבה יותר, אז אבחר בו):
כשאביב(?) הולך לישון באותו ערב גורלי, הוא חולם את החלום "הכי מדהים שמוח של מישהו אי פעם יצר", לדבריו. בחלומו הוא מחפש משהו, אולי זה אוצר, אולי את עצמו. המסע ארוך ומלא תלאות, ובעודו מתגבר לא פעם על מכשולים הרי אסון, בפעמים אחרות הוא מגיע למקומות מופלאים. במהלך מסעו אביב מבין על עצמו ועל אחרים את מה שפחד לחשוב עליו לפני, מגלה תכונות שלא חשב שקיימות בו ובעיקר - רוצה שהחלום ימשך לנצח.
הוא בהחלט לא מצפה שהרצון אכן יתממש. בעולם שמחוץ לשנתו, אביב מובל למחלקת מיון נמרץ לאחר שחטף שבץ בשנתו, מה שהוביל לתרדמת. בזמן שאביב חולם וחווה את כל מה שתמיד רצה, בני משפחתו וחבריו עוקבים אחרי כל תנודה על המוניטור, כל צפצוץ, כל תזוזה קלה שבקלות. בין כולם נמצאת אלה, בת זוגו, שנושאת בחובה סוד. סוד שרצתה לספר לו בסוף השבוע, בארוחה שקבעו לעצמם ממש באותו יום. אלה מחליטה לשמור את הידיעה לעצמה, אך ככל שעובר הזמן כך ההסתרה נעשית קשה יותר, עד שבסופו של דבר האמת מתגלה.
***
יש לי כל כך הרבה תכנונים לסיפור הזה ואפילו כתבתי אותם! לא חושבת שמתישהו חשבתי ברצינות כל כך הרבה על סיפור עד עכשיו, ואני ממש אוהבת שיש לי קו עלילה מסוים (אפילו שניים) וברור.
מה שכן, זה רעיון שדורש הרבה עבודת מחקר לפני (בעיקר על רגש ובתי חולים. שני דברים שאני מאוד לא מבינה בהם).
מה דעתכם?
