העיניים הן ראי הנפש

פרק 14 - עיניים מעורפלות

פרסי פרץ בצחוק כשליאו גנח בהשלמה מזויפת עם גורלו המר, אבל לא פיספס את האושר שקרן מעיני בן הפייסטוס כששישתם מחצו אותו ביניהם.

הראש של פרסי המשיך לפעום, אבל אף אחד מלבדו לא ידע.

אף אחד חוץ מהארי.

"וזה נמשך כבר יותר חמישה ימים?! פרסי, מוח אצה שכמותך, היית צריך להגיד משהו!"

פרסי גנח בעייפות. "את לא יכולה לעשות שום דבר לגבי זה בכל מקרה. מה זה משנה אם הייתי אומר או לא?"

הוא יכל להרגיש במבט החורך שהיא נעצה בו גם בלי לפקוח את עיניו. "אני הולכת להתעלם ממה שאמרת עכשיו כי שנינו יודעים טוב מאוד שאני יכולה לעשות הרבה דברים כשאני רוצה להשיג משהו."

פרסי קבר את פניו בכרית שלו, רוטן. "קיוויתי שזה יעבור לבד."

היא נשפה במורת רוח. "ובבירור זה לא קרה. מתי חשבת לספר לי על זה?"

"אלים, אנבת', אלה רק כאבי ראש. והרגע סיפרתי לך, לא?"

"רק כי רצית שאני אתן לך להמשיך לישון, מה שלא הולך לקרות," ענתה בזעף. פרסי נאנק. "קום. אתה הולך לספר לי מה בדיוק עובר עליך, ועכשיו."

"את רצינית?" מילמל בייאוש, עדיין מסרב לפקוח את עיניו.

"לגמרי. פרסי." קולה התקרב, הפך שקט ורציני. פרסי פקח עין אחת בעל כורחו וגילה אותה רוכנת ליד מיטתו, הבעת פניה קודרת. "אני יודעת שהייתה פה הרבה התרגשות לאחרונה, עם החזרה של ליאו והכל, אבל אי אפשר להתעלם מדברים אחרים בגלל זה. בימים האחרונים נראית עייף מהרגיל. עכשיו אתה אומר שאתה מתעורר עם כאבי ראש באופן קבוע. אנחנו חצויים, לא אנשים רגילים - לדברים האלה יש משמעות. אם משהו לא בסדר - אנחנו חייבים להיות מוכנים."

פרסי הזדקף, מצחו מתקמט, ושלח יד לאחוז בידה. הראש שלו כאב, אבל לא כאב מספיק כדי שהיא תיראה כל כך מודאגת. "היי, הכל בסדר. זה לא סיפור גדול, בטח חטפתי איזה וירוס ו... מה?" הוא שאל כשהיא ניענעה בראשה.

"אולי זה וירוס," אמרה, נימה דקה של מתח בקולה. "ואולי זה לא. אבל זה כבר נהיה מוזר."

פרסי הביט בה בבלבול. היא שפשפה את מצחה בהבעה מוטרדת. "כשדיברתי עם פייפר אתמול היא אמרה לי שהראש שלה כואב. והיום בבוקר גם אני התעוררתי עם כאב ראש."

עיניו של פרסי נפערו. הארי הרגיש איך הלב שלו קופץ בחזהו. "היום? עכשיו?"

"כן, מוח אצה." היא לחצה את ידו ונאנחה. "אני מקווה שאנחנו לא בצרות."

מגעו הקר של החלק המתכתי של הסטטוסקופ על חזהו של פרסי גרם לו לרצות להתכווץ, אבל הוא החזיק את עצמו ביציבות במקומו, ונשם עמוק. ליבו פעם בסינכרון עם הכאב בין רקותיו.