"די!!! תפסיק עם זה!!!" רצתי אליו במהירות, שלחתי את ידי אל העיתון וללא היסוס העפתי אותו אל הריצפה.
"לאאא! תפסיקי!" צרח אבי בזעם, טיפות של רוק ניתזות מפיו. נרתעתי בהבעת סלידה לאחור. הוא קם על רגליו במהירות, דוחף מבלי משים את כסאו אחורנית, והתכופף להרים את העיתון השוכב מקומט על הריצפה.
כאשר הבטתי על אוזניו, פניי החווירו. הן היו אדומות כל כך. למה הוא עושה את זה לעצמו??? הוא רוצה להיות חירש?! הוא מעוניין שיהיה לנו אבא חירש???
"נמאס לי ממך!!! רק צער אתה מביא לנו!!!" שאגתי בתסכול, דמעות פורצות מעיניי. אבי אפילו לא הביט לעברי, הוא היה עסוק מדי בלסדר את העיתון היקר שלו. ארז, דני ויונתן - שלושת אחיי - אפילו לא העיפו מבט קל לעברנו. יכולתי להבין אותם. הם התייאשו כבר מזמן מאבא שלנו.
נהמתי בכעס, ופניתי בסערה לחדרי, טורקת בחוזקה את הדלת מאחוריי. נשבר לי ממנו! למה הייתי צריכה לקבל אבא כזה? למה??? מחשבות מרירות טסו במוחי בעודי צונחת על המיטה וקוברת את פניי בכרית, דמעותיי ממשיכות לזרום מבלי משים.
אט אט הדמעות יבשו על פניי, ועיניי החלו להיעצם. הרגשתי תשושה כל כך ולא טרחתי אפילו להחליף את בגדיי. במעורפל יכולתי לשמוע את אבי ממלמל בכעס דברים שלא יכולתי להבין מחוץ לחדרי, ולבסוף נרדמתי.
***
"את רוצה לאכול משהו?"
ביום המחרת, בסביבות השעה שמונה בערב, התייצבתי מול דלת דירתה של ליה וצילצלתי בפעמון. הנביחות של חומה הגיעו לאוזניי בעוד הדלת נפתחת. "היי." זו הייתה ליה. מיד כאשר עברתי בדלת הכניסה לביתה היא זינקה מולי בחיוך, רעמת שיערה החום מתנופף מאחוריה. השבתי לה חיוך ופסעתי בצעדים מדודים פנימה, חשה מיד את קרירות המזגן המופעל כדרך קבע על ידי אביה.
"כן, למה לא." פניתי בעקבותיה למטבח, שם ראיתי את אמה המכינה את ארוחת הערב. היא חייכה לעברי ואמרה:" שלום, מה שלומך?" בנימוס. הרמתי את זויות פי בחיוך חזרה ועניתי: "בסדר", בעודי מתיישבת לצד השולחן
לאחר שליה ואני סיימנו לאכול את הארוחה שכללה חביתה וסלט, פנינו לחדרה.
"אני חייבת ללמוד קצת למבחן של מחר," הפטרתי בטון נמוך בעודנו נכנסות לחדרה וסוגרות מאחורינו את הדלת בדממה, נזהרות שלא להעיר את אביה שכבר היה שקוע בשינה.
ליה הנהנה בפיזור דעת, חולצת את נעליה בבעיטה ומזנקת על המיטה; מזמינה אותי במבטה להצטרף אליה.
מסיבה בלתי מוסברת חשתי מתח קל מצטבר בבטני שלא היה קשור כלל למבחן, אך מיהרתי לחקות אותה; חוטפת תוך כדי את המחברת עם החומר למבחן של מחר משולחן הכתיבה של ליה.
התיישבתי לצידה של ליה שגבה היה שעון על הארון השחור הענק הצמוד למיטתה; מנסה למצוא תנוחה נוחה.
