שכבתי על הגב במיטתי, רגליי משוכלות זו על זו וידיי אוחזות בספר בעודי קוראת בו, מתאמצת להתרכז.
זו הייתה שעת ערב מאוחרת, והשמים השחורים המוארים מעט תודות לפנסי הרחוב ניבטו דרך חלוני הפתוח. זו הייתה עונת הקיץ, ובגדיי הקצרים נדבקו קמעה לגופי מפאת הזיעה. שיערי החום והגלי התבדר ממשבי הרוח היבשים הנכנסים לחדרי דרך החלון.
מחשבותיי נדדו ללא הרף אל המקרה שקרה אתמול בסיור הטבע שכתתנו יצאה אליו, דבר שהקשה עליי עד מאוד להתרכז בקריאה.
-פלאשבק-
"תראי!" שמעתי את סימה לוחשת לעברי בחוסר אמון, נימת תיעוב מתווספת לקולה. התבוננתי וראיתי שסימה מצביעה לעבר שתי דמויות שזיהיתי מיד, והוכיתי בתדהמה. אך התדהמה היוותה חלק מזערי ממה שהרגשתי באמת; עלבון עמוק.
במרחק לא רב מאיתנו, עמדה המורה איילה, שלימדה אותנו היסטוריה, נעליה מכוסות כמעט לחלוטין על ידי הדשא הגבוה הצומח מהאדמה, יחד עם אדווה מהכתה שלנו, ודיברה איתה. אלא שהן לא רק דיברו. ראיתי את אדווה מתלחששת עם המורה איילה, ושתיהן סובבו את מבטן לעברנו, מצחקקות.
אף פעם לא סבלתי את אדווה. היא תמיד התלבשה מושלם כל כך; התאימה את נעליה לבגדיה ואפילו התיק וקשת השיער שלה היו חייבים להיות מותאמים ללבושה הכללי, שיערה היה תמיד אסוף בקוקו מסודר למשעי ומוחלק לאחור בקרם שיער, שפתיה ועיניה מאופרות בקביעות בגלוס עדין ובמסקרה, ואם חס וחלילה קרה שהייתה מקבלת פחות מתשעים במבחן מסוים, הייתה רצה בבהלה אל המורה בשביל ליילל ולהתחנן בפניה שתתקן את הציון ה'נוראי' שקיבלה. אדווה כנראה חשבה שאם הכל כה מטופח, מושקע ויפה בה, זה נותן לה אפשרות להתנשא מעל כולם וכך באמת עשתה. לכן כאשר היא צחקה עלינו, לא הופתעתי כלל.
מי שהפתיעה אותי באמת הייתה המורה. איך היא לא מתביישת?! היא מורה, למען השם! היא אמורה להוות דוגמא לתלמידות, לא? במקום זה היא מצחקקת יחד איתן על תלמידות אחרות? ואולי... משהו באמת מצחיק בנו...???
לא היו בי מילים לתאר את גודל ההפתעה, הבילבול והעלבון שחשתי, ולכן כאשר סימה הביטה בי בשאלה, מצפה לתגובתי לנוכח המקרה שקרה לנגד עינינו, שתקתי.
פניי התעוותו מבלי שהרגשתי כשזיכרון המקרה מאותו הסיור חלף במוחי. אוף. אני שונאת את המורה הזאת! אני שונאת את אדווה! אני שונאת את כל התיכון הזה!!!
לפתע צלצול טלפון קטע את רצף מחשבותיי המרירות והחזיר אותי לקרקע המציאות. ניתרתי לישיבה, הנחתי את הספר פתוח על המיטה בעמוד בו הפסקתי לקרוא, ופתחתי את דלת חדרי.
