You And Me Against The World-Tokka💚💙

פרק ראשון

-קאי-

יצאתי מהארמון באנחה, למה אני חייב תמיד להיות מה שאבא רוצה שאני אהיה? הוא אף פעם לא נותן לי לצאת משטח הארמון ואני רק תוהה, מישהו מהממלכה שלנו בכלל יודע על קיומי?!
אחד המשרתים עבר לידי ואמר לי שעליי ללכת לחדרי ללמוד כי כמו תמיד, לנסיך אסור ללמוד כשפות אדמה כי כשפות שמור רק לתושבים והנסיך לא צריך להגן על עצמו נכון?! צחקתי צחוק מר ועניתי לו בקשיחות "ואני אומר שאני צריך להמשיך לתרגל כשפות אדמה! עכשיו לך מפה או שאגיד לאבא שלי שאתה בוגד, ואתה לא רוצה להיות מסולק מכאן נכון..?" אמרתי בקול תחמני והמשרת ברח מהמקום.
שמעתי כמה מהמשרתים משוחחים ביניהם:
-"הילד הקטן חושב שהוא יודע כשפות אדמה!
"ראית אותו?! הוא גרוע..."
שניהם צחקו ואני הזעפתי פנים, אני כזה גרוע??
רציתי להוכיח להם שאני יותר מסתם נסיך! ראיתי כמה אבנים וניסיתי להרים אותם התאמצתי מאוד ולבסוף הצלחתי, לשנייה.
"טוב האימון נגמר להיום!" נאנחתי והלכתי להתקלח..
המים הקרים היו מספקים כל כך אחרי האימונים בחום של הקיץ!
יצאתי מהמקלחת והתלבשתי בחלוק לבן וחמים מניח למשרתים לבחור לי בגדים, אתם מבינים? כבר נמאס לי להתווכח איתם על זה..אני נסיך ואני לא צריך לעשות דברים בעצמי !!
התלבשתי בבגדים שניתנו לי- חולצה ירוקה חומה עם פסים לבנים ומכנס מנופח.
חייכתי חיוך רחב כאשר הבנתי מי בחר לי את הבגדים ורצתי לחדר הארונות.
"שיירו!! חזרת!!! איך היה? הבן שלך מרגיש טוב? הוא ימשיך להילחם?" אמרתי בסקרנות ושמחה ביחד.
הוא ענה לי בחיוך קטן "אישו מרגיש נהדר, תודה ששאלת והבאתי לך כמה מהבגדים שלו כאשר היה בגילך... חשבתי שתאהב אותם ונראה שצדקתי."
חייכתי אליו חיוך רחב "תודה! אתה היחיד שמבין אותי באמת." הוא חיבק אותי.
שיירו היה כמו האבא השני שלי, רק שהוא התנהג כמו אבא אמיתי! גילגלתי עיניים רק לעצם המחשבה הזאת.
"הנסיך קאי- אחד המשרתים נכנס דפק בדלת- ארוחת הערב מתקיימת עכשיו .."
"אני עוד מעט בא." עניתי בזלזול.
שמעתי את צעדיו של המשרת מתרחקים וראיתי את שיירו לחוץ קצת.
"קרה משהו?" שאלתי "הכל בסדר" הוא ניסה לחייך "שיירו.." "טוב, טוב! אני פשוט פוחד שאבא שלך יפטר אותי ואז.. מי יביא למשפחה שלי כסף??" הוא אמר בקול כואב וריחמתי עליו "אם תתפטר - מה שלא יקרה-אני אשלח לך כל כך הרבה כסף שלא תצטרך לעבוד יותר לעולם!!" הוא ליטף את שיערי הרך והשחור וצחק ואני, אני חייכתי.
מסתבר שארוחת הערב תתקיים היום בחוץ, בטח עוד אחד מהשידוכים של אבא.. גילגלתי עיניים.
שיערי השחור עף ברוח ועייני בצבע חום ענבר הסתכלו בציפייה למישהי מחוייכת אך היה נראה כאילו גם היא לא רוצה להיות שם..

סקרתי אותה- שמלה לבנה יפה, תסרוקת :גולגול¿ והעיניים אוי היו לה את העיניים הכי יפות שאי פעם ראיתי!! אבל היה בהם משהו מוזר...הם היו ירוקות מהממות ועל שכבת הירוק המרהיבה הייתה שכבה לבנה דקה, מוזר...חשבתי לעצמי.
שמתי לב שאני עומד ובוהה בה אז התחלתי ללכת במהירות..
"שלום" אמרתי בנימוס, "אני הוא הנסיך קאי, ואת?" היא הנידה את ראשה לכיוון הוריה והם לחשו לה משהו..לאחר מכן היא עברה אליי "שמי הוא טוף בייפונג" שם משפחתה היה מוכר לי מאוד, אני הייתי בטוח שאני מכיר אותו ואז כאשר ראיתי את החזיר המעופף הבנתי, טוף בייפונג הייתה ילדה למשפחה עשירה ויותר מזה היא הייתה *עיוורת*!!!! טוב זה בדוק לא יעבוד איתה אבל נצא מזה בנימוס.
מבלי ששמתי לב היא רכנה אליי ולחשה "שנינו יודעים שזה לא יעבוד, אתה תוכל בבקשה לסיים את זה? ההורים שלי ממש יכעסו עליי עם אני אסיים את זה.." היא מילמלה ואני רק הנהנתי בשקט.
ניסיתי לחפש את הזמן המתאים לעשות את זה, להגיד לאבי שגם השידוך הזה לא יעבוד, החלטתי להגיד לו בסוף הארוחה- אחרי הכל אני רעבב!!!
במהלך הארוחה ראיתי כל פעם את טוף מתאמצת לו לפלוט מילים לא כשורה וכך גם אני, היא הייתה דומה לי בקטע הזה- לנסות להרשים את ההורים אבל לא להצליח בזה .. נאנחתי. אולי היא לא כזאת גרועה כמו שחשבתי, היא לא רק יפה היא גם חכמה ו..דומה לי.
החלטתי לדחות את הבקשה של טוף לכרגע ולהנות מהארוחה.
בסיום הארוחה היא רכנה אליי שוב פעם "אני לא רוצה ללחוץ אבל..מתי אתה מתכוון להגיד לאבא שלך שזה לא יעבוד???" חיכיתי כמה זמן כדי למצוא תשובה מתאימה "מאיפה את יודעת שזה לא יעבוד?" עניתי "אני לא יודעת אבל..אני גם לא יודעת אם אני רוצה לדעת." היא חייכה חיוך קלוש ואני נמסתי, היא בחורה לעניין! למען האמת היא הייתה קטנה ממני בקצת (שנתיים/שלוש) אבל למי אכפת מהגיל?! היא מ ד ה י מ ה !!!
ואז שמתי לב ששקעתי יותר מדי במחשבות אז עניתי לה "את מוכנה לפחות לנסות???" לקחו לה כמה שניות של היסוס ולבסוף היא ענתה "נו טוב.." וגילגלה את עיניה הירוקות והמסקרנות ואני? אני שמחתי בכל ליבי.
-כאן הפרק מסתיים, אני אשמח שתכתבו את דעתכם על הכל: הכתיבה, הרעיון תגובות טובות ושליליות💕-