•היום שבו הכל התחיל•

335 7 0
                                    

בשנת 1862, האחים דיימון וסטפן סלבטור שיחקו מסירות עם כדור יד.
לפתע הגיעה כירכרה אדומה באיתורי זהב, מתוך הכרכרה יצאה נערה יוצאת דופן, פניה היו בצבע לבן כמו השלג עם נמשים עדינים על כל הפנים, וצבע שיערה היה אדום כדם, עיניה היו חומות כאדמה ושפתייה היו אדומות כפרי בשל.
שני הנערים לא יכלו שלא לבהות בנערה היפה, כל מה שיכלו לחשוב היה מה הוא ריח גופה? איך מרגיש מגע גופה?
הנערה היפה ניגשה לשני האחים והציגה את עצמה, "שלום, שמי דאיה לוק. אני מחפשת את בית משפחת סלבטור. אני אמורה לבלות שם את השנה הקרובה מתוך הוראה של אבי, ג'ון לוק."
שני האחים הביטו בה בפרצוף תוהה למספר שניות, ומיד סטפן אמר "נעים מאוד דאיה לוק, אני סטפן וזה אחי הבכור דיימון. אנחנו בנים למשפחת סלבטור, האחוזה שלנו נמצאת ממש בהמשך השביל". דאיה הנהנה בראשה בתור תודה ונכנסה לתוך הכרכרה.
שני האחים בהו בכרכרה נעלמת בין העצים ובסופו של דבר הסתכלו אחד אל השני, דיימון חייך וזרק לחזהו של סטפן את הכדור ושני הבחורים המשיכו לשחק.
                                             ●
בשעות הערב המוקדמות חזרו דיימון וסטפן לאחוזה. ככל שהתקרבו יותר יכלו לראות את הנערה מתבוננת בפסלים שבחצר.
האחים בהו בה למספר שניות שהרגישו כמו נצח.
דאיה ראתה אותם בוהים בה, שלחה להם חיוך קטן ובמבוכה ומיד רצה קלות לתוך האחוזה.
הנערים, שבאותה תקופה היו חסרי דאגות ומוקסמים מהנערה היפה, הרגישו שינוי באווירה.
                                             ●
לקראת ארוחת הערב כל משפחת סלבטור ודאיה ישבו לאכול את ארוחת הערב. הגישו צלי בקר מובחר ביותר, עם סלטים מכל הסוגים. כולם היו מסופקים מאוד מהצלי שהיה לו טעם שמילא את כל חלל הפה בטעמים שונים וטובים.
דיימון וסטפן ישבו מול דאיה בזמן שצחקקו ובעטו אחד לשני ברגל מתחת לשולחן. הם מדי פעם העיפו מבט לדאיה שהייתה ניראת מאוד נינוחה ובתוך עולם משלה.
בסוף ארוחת הערב סטפן ניגש לדאיה וחייך חיוך מזמין ועמד מולה עם ידיים משולבת מאחורי הגב, ושאל, "מה גרם לך לבוא למיסטיק פולס?", היא חייכה בנימוס והביטה למטה כדאי לברוח מעט מהשיחה. "אל תתביישי. אני רק מסוקרן לדעת מה נערה כל כך יפה כבר יכולה לעשות שיגרום לה להישלח מהבית". אמר סטפן והוסיף חיוך מתוק. דאיה הביטה לו עמוק בתוך העיניים הירוקות בגוון בקבוק עם ברק הנר שהיה לצידם, כאילו ניסתה לחשוב על האם אפשר לסמוך על סטפן. היא חייכה חיוך מתחכם וענתה,  "זה באמת כזה חשוב?" ענתה במבט שואל וכיווצה את גבותיה, "בסופו של דבר אחד מפסיד ואחד מנצח". סטפן חש בלבול והטה מעט את ראשו כדאי לנסות לחשוב. דאיה חייכה אליו את אותו החיוך המתוחכם והלכה לכיוון המדרגות ואחרי מספר מדרגות כבר נעלמה.
דיימון טפח על כתפו של סטפן ושאל, "על מה דיברתם?", סטפן ניראה מבולבל וניסה לאמץ את ראשו להבין מה היא אמרה. בסוף ענה לו בקצרה, "צריך לשים עליה עין". וחלף על כתפו של דיימון, והשאיר אותו מבולבל עוד יותר ממה שהיה לפני.
                                             ● 

The Year before (Defan-the Vampire diaries) Hebrew Nơi câu chuyện tồn tại. Hãy khám phá bây giờ