The Prettiest Guy

אפילוג

יוגיאום סידר את העניבה שלו בעודו מביט במראה התלויה בדירה הקטנה שלו ושל באמבאם. יום החתונה הגיע לאחר שחיכו לו זמן רב. באמבאם יצא בדיוק מהמקלחת והעיף בו מבט קצר.
"יפה לך חליפה." הוא אמר.
"תודה," יוגיאום הביט בו דרך המראה. "לך להתארגן, אנחנו צריכים לצאת בקרוב."
באמבאם הנהן ונכנס לחדר השינה שלהם. יוגיאום התיישב על הספה האפורה והשעין את ראשו לאחור, עוצם את עיניו כדי לנסות לנוח מעט לפני שהם יצטרכו לצאת. עברו חודשיים מאז שג׳קסון ומארק הודיעו על תאריך החתונה, והזמן עבר לאט כל כך עד שיוגיאום תהה האם אי פעם יגיע היום. החתונה של מארק וג׳קסון בבית הספר שערכו התלמידים האחרים כרצון לשבור את השגרה, חלפה בראשו, זכרונות על גבי זכרונות. הפרחים שהבנות הביאו, החופה המאולתרת שג׳יניונג וליסה בנו בשניות וטבעות הבייגלה שאיתם הכריזו עליהם כזוג. יוגיאום ניסה לנחש איך יראה האולם, ואילו מוזמנים יהיו שם, האם הוא יכיר את רובם? הוא ניסה לדמיין איך יראו הבנים, הוא לא פגש את ג׳ייבי ויונג ג׳אי כבר הרבה זמן, האם השתנו? והבנות של ליסה, הן עדיין להקה?
באמבאם יצא מחדר השינה והביט בו. "אתה בסדר?" הוא שאל. יוגיאום פקח את עיניו והביט בו בחיוך קטן, הנהן וקם מהספה. הוא ניגש אליו וסידר את צווארון חליפתו.
"אתה נראה מעולה." הוא החמיא לו.
"גם אתה." באמבאם עטף את מותניו הצרות של יוגיאום והצמיד אותו אליו, מחכך את אפם יחד בילדותיות.
"אנחנו צריכים לצאת." אמר יוגיאום. באמבאם הנהן וצעד יחד עם יוגיאום אל מחוץ לדירה. יוגיאום נעל את הדלת ושניהם ניגשו אל המכונית.
"אני נוהג." הכריז באמבאם.
"אז אני נוהג כשנחזור." השיב יוגיאום.
"אני גם ככה אהיה שיכור כשנחזור, אז בסדר."
"ברור שתהיה שיכור." יוגיאום גיחך ונכנס למושב ליד הנהג.

ג׳קסון היה האדם הכי לחוץ שיוגיאום אי פעם ראה, והוא ראה את באמבאם יוצא מהארון מול אמא שלו. הוא היה כל כך לחוץ, עד שיוגיאום תהה האם הוא יתפוצץ באיזשהו שלב, אולי כשתתחיל החופה.
"הי אחי," אמר באמבאם והניח את ידו על כתפו. "אתה חייב להרגע." ג׳קסון הנהן בלחץ ואז תפס את ידו של באמבאם ומשך אותו לחיבוק. באמבאם חייך. "מזל טוב, היונג." הוא אמר וחיבק אותו בחזרה. מייד אחר כך ג׳קסון חיבק את יוגיאום ושלח אותם למצוא משהו לאכול.
"ג׳קסון עוד דקה מת מהתרגשות." אמר יוגיאום בעודם לוקחים להם כוסות גדולות של משקה. יוגיאום מיהר לחטוף את הכוס מידו של באמבאם כשהבחין שהמשקה שלו אלכוהולי.
"הוא מתחתן עם אהבת חייו." אמר באמבאם בעודו מנסה לקחת את הכוס בחזרה.
"תשתה אלכוהול אחר כך." יוגיאום שפך את המשקה לעציץ שעמד ליד הבר. באמבאם שרברב את שפתיו בעצב ושילב את ידיו על חזהו בכעס. יוגיאום גלגל עיניים והניח את ידו על כתפו, מקרב אותו אליו.
"בוא," הוא אמר. "מתחילים."

בניגוד למה שיוגיאום חשב שיקרה, ג׳קסון שמר על קור רוח. גם כשמארק צעד על השביל לחופה בחליפה לבנה יפהפייה לכיוונו, ג׳קסון נשאר יציב ולא התעלף מרוב התרגשות. יוגיאום היה צריך לצפות את זה מראש; מי שחיתן אותם היה פארק ג׳יניונג, האחד והיחיד. יוגיאום מצא את זה ממש משעשע, לחשוב שרק שלוש שנים אחורה, הוא אמר את אותם הדברים בדיוק, לאותו זוג בדיוק שהיה מאוהב בדיוק כמו עכשיו.
רק שאז זה היה בצחוק ונעשה כדי להנות קצת. הפעם למילותיו היה משמעות והוא בדק שכולם הבינו אותה לפני שהמשיך.
יוגיאום הצליח לזהות עוד כמה אנשים שהיו איתם בתיכון. ג׳ייבי ויונג ג׳איי היו שם, יוגיאום לא היה בטוח אבל הוא חשב שלרגע הוא ראה אותם מחזיקים ידיים. ליסה, ג׳יסו, רוזה וג׳ני עמדו יחד. על פי החיוך שהיה לליסה על הפנים, יוגיאום ידע שהיא תכננה משהו מרושע לאחר כך. משהו בסגנון ליסה.
באמבאם עמד לידו, מבטו נעוץ קדימה, מהופנט אל המתרחש. הוא הכיר את ג׳קסון ומארק כבר יותר מארבע שנים. הוא צפה בהם מכירים, מתחברים ולבסוף הופכים לזוג. הוא עזר להם להתמודד עם הכל, תגובות הומופוביות, בעיות בינם לבין עצמם, בעיות עם ההורים, טראומות ישנות. הוא החזיק אותם יחד בכל רגע, שומר שלא יפרדו לרגע.
יוגיאום נעמד מאחוריו והצמיד אותו אליו בחיבוק מאחור. באמבאם חייך מזווית פיו והשעין את ראשו לאחור, מנשק את צווארו.
"מארק טואן, האם אתה מסכים לקחת את ג׳קסון וואנג להיות בעלך החוקי?" שאל ג׳יניונג.
מארק חייך. "כן."
ג׳יניונג פנה אל ג׳קסון. "ג׳קסון וואנג, האם אתה מסכים לקחת את מארק טואן להיות בעלך החוקי?"
ג׳קסון לקח את ידו של מארק ולחץ עליה בעדינות בעודו מביט אל תוך עיניו. "כן."
יוגיאום ראה חיוך על זווית שפתיו של ג׳יניונג. "אז אני מכריז עליכם כחתן וחתן."
הקהל הריע וג׳קסון משך את מארק אליו, מנשק אותו על שפתיו בחוזקה, מסרב לשחרר.
יוגיאום הצמיד את באמבאם אליו ולחש באוזנו, "אנחנו נהיה הבאים."

הסוף.