האדם הראשון שיוגיאום ראה למחרת, היה ג'קסון, שעצר אותו לפני שהוא נכנס בשערי בית הספר.
"איך היה אתמול?" הוא שאל.
"לא עניינך." השיב יוגיאום.
"נו באמת," ג'קסון גיחך. "רק תן לי קצת מידע. אני רוצה לדעת אם הוא נשאר טוב כמו שאני זוכר."
יוגיאום שלח אליו מבט מהצד. "למה, מקנא?"
"לא, רק תוהה, עבר עליו המון מאז שנפרדנו."
"הוא טוב," הוא אמר. "לא יודע איך הוא היה איתך, אבל הוא מעולה."
"שכבתם?" שאל ג'קסון.
יוגיאום הניד בראשו לשלילה. ג'קסון שתה מים מהבקבוק שלו, מסמן ליוגיאום להמשיך.
"הוא קיבל מחזור."
ג'קסון ירק את המים מפיו. "מה?!"
יוגיאום צחק כל כך חזק עד שכאבה לו הבטן. "החלטנו שעדיף שלא נשכב בבית הספר."
ג'קסון הרביץ לו בכתף. "בשביל מה להלחיץ אותי?" הוא שאל.
"הוא בחור." יוגיאום המשיך לצחוק.
"אבל הוא באמבאם. ולילד הזה קורים דברים מוזרים מידי פעם."
יוגיאום גיחך.
"מדברים עליי?" יוגיאום הרגיש את ידו של באמבאם מונחת על כתפו.
"לא כל העולם סובב סביבך." אמר יוגיאום.
"אבל אתה כן, ואתה כל העולם שלי."
יוגיאום נתן לו אגרוף לחזה.
"אווץ'." באמבאם התנשף.
ג'קסון הביט בהם בחיוך קטן. "אני אשאיר אתכם לבד עכשיו." הוא הסתובב ורץ קדימה, מוצא את מארק ומחבק את כתפו.
"איך עבר הלילה בלעדיי?" שאל באמבאם ומייד חטף עוד אגרוף.
"ארוך." השיב יוגיאום.
"לא הצלחת להירדם כי לא הייתי לידך?"
"להזכירך," אמר יוגיאום. "ישנתי במשך שבע עשרה שנים בלעדיך. למה שלילה אחד ישנה?"
"בגלל שבשבע עשרה השנים האלה, לא ידעת כמה מדהים זה לילה איתי. ועכשיו כשאתה יודע, קשה להיות בלי."
"אתה ממש רוצה מכות, הא?" שאל יוגיאום.
"לא, כל סוג אחר של צומי יתקבל בברכה."
"מה דעתך על זה?" יוגיאום תפס את צדי פניו והצמיד את שפתיהם לנשיקה.
"הו וואו, אתה יודע בדיוק מה אני רוצה." באמבאם חייך. יוגיאום השתיק אותו בכך שהחדיר את לשונו בין שפתיו. "ממ~"
"דאמט, אתה טוב." אמר באמבאם כאשר יוגיאום התנתק ממנו.
"אני יודע." השיב יוגיאום בחיוך.
ואז הם הבחינו בכל התלמידים שהביטו בהם בהבעות שונות. באמבאם שילב את אצבעותיו באלו של יוגיאום ומשך אותו אל המדשאה מאחורי בית הספר. "בוא," הוא אמר. "יש לנו שיחה קצרה לעשות." הם התיישבו ליד שני עצים שעמדו קרוב אחד לשני ונשענו עליהם כך שהם יכלו להביט אחד בשני.
"אז," פתח באמבאם.
"אז?" שאל יוגיאום.
"לא יודע."
"מה שקרה אתמול בלילה, מה זה בשבילך?"
באמבאם הביט בשמיים ואז ביוגיאום. "למות ואז לחזור לחיים." הוא אמר.
יוגיאום הביט בו בשאלה, מחכה שיסביר.
"כשאתה מת, אתה מגיע לגן עדן. אין דאגות, אין כאב, אין בעיות. כל מה שרק רצית לעשות אתה יכול. להיות שם זאת ההרגשה הכי טובה בעולם. ואז לחזור לחיים זה לחזור בחזרה לצרות, לכאב, לדאגות. ככה זה הרגיש. כשהייתי איתך חשבתי שאני מת, הכל היה טוב מדי בשביל להיות אמיתי, ואז התעוררתי בבוקר ואתה לא היית שם. הרגשתי כאילו מישהו שפך עליי דלי של מי קרח ואז נתן לי סטירה."
"זה כל כך קיטשי כל התיאור הזה עד שבא לי להקיא." הייתה תגובתו של יוגיאום. באמבאם צחק. "אז בוא נעשה את זה ככה," אמר יוגיאום אחרי מספר שניות. "תקופת הסטוצים נגמרה, מובן?"
באמבאם הנהן.
"יופי, כי אם תחשוב להיות עם מישהו כשאתה איתי, אני אהרוג אותך."
"לא הייתי מעז אפילו." חייך באמבאם.
"שמח לשמוע."
באמבאם התקרב אל יוגיאום עד ששפתיהם נפגשו בנשיקה. יוגיאום עצם את עיניו וחיבק את באמבאם, מצמיד אותו אליו. הנשיקה שחלקו הייתה תמימה, מלאת אהבה. יוגיאום הרגיש כאילו מישהו דחף לו לפה כפית סוכר, ובאופן מוזר זה לא היה מתוק מדי, זה היה בדיוק כמו שאהב, משאיר טעם לעוד. מה שהפריד אותם אחד מהשני היו קולותיהן של ליסה וג'יסו שעמדו לא רחוק מהם וצפו בהם. "ידעתי שזה יקרה מתישהו." צחקה ג'יסו.
"עוד מישהו רוצה להגיד שהוא ידע?" שאל באמבאם בסרקסטיות.
"אני." אמרה ליסה.
"זאת הייתה שאלה רטורית." אמר באמבאם.
"אני יודעת," השיבה ליסה. "ובדיוק בגלל זה הייתי חייבת להגיב עליה."
"כבר היה צלצול," אמרה ג'יסו, "תסיימו כאן ובואו לכיתה. או שאני צריכה להגיד 'תגמרו'."
יוגיאום תפס ענף בידו וזרק אותו לכיוון ג'יסו וליסה שצחקקו ומיהרו לרוץ משם. יוגיאום קם מהדשא ומשך את באמבאם לעמידה. באמבאם שילב את אצבעותיו באלו של יוגיאום והם צעדו יחד לכיוון הכיתה.
"אמרתי לך שאתה תהיה הבא." אמר ג'קסון כאשר הוא ראה את אצבעותיהם המשולבות של יוגיאום ובאמבאם בארוחת הצהריים.
"עוד לא התחתנו, אתה יכול להרגע." אמר יוגיאום.
"עוד לא." ציין יונג ג'אי.
יוגיאום לחץ על ידו של באמבאם וזה החזיר לו לחיצה.
"אני הולך לרגע." אמר יוגיאום וקם מהשולחן, עוזב את ידו של באמבאם. הוא צעד אל המעלית המוזהבת ונכנס אליה, לוחץ על קומת השכבה שלו. למעלית נכנסה איתו נערה שנראתה גדולה ממנו רק בקצת, שיערה היה שחור פחם, בגדיה היו קרועים בכל כך הרבה מקומות עד שיוגיאום תהה האם הם באמת עוצבו ככה או שהיא הלכה מכות עם דוב. זה היה נראה הגיוני יחסית למבט מוות שהיא שלחה אליו. אילו מבטים היו יכולים להרוג, יוגיאום היה שוכב עכשיו מת אחרי הרבה מאוד עינויים כואבים במיוחד. ברגע שדלת המעלית נסגרת הנערה פנתה אליו בחיוך מזוייף.
YOU ARE READING
The Prettiest Guy
Fanfictionבאמבאם הוא הנער הכי יפה שיוגיאום ראה כל חייו. יותר כל מכל אחד או אחת. ברגע שיוגיאום רואה אותו הוא נשבע להפוך אותו לשלו. אבל עד מהרה מתברר ליוגיאום שבאמבאם לא כל כך מעוניין בקשר רציני. הוא יותר בקטע של לסובב אותך ואז לזרוק על הרצפה. האם זה גורם ליוגי...
