You'll always come back to me

• פרק 1 •

״אתה צוחק עליי נכון?!״ אמרתי בסרקזם, בעוד שבתוכי, כולי בוערת מעצבים. ״מצטער אוליביה, זהו הנוהל. יותר מידי אנשים מתלוננים עליך במהלך עבודתך.״ גילגלתי את עייני, ומבלי להוסיף אף מילה, יצאתי מאיזור הבר והלכתי אל חדר המלצרים. 'אני לא מאמינה שהשמן המזדיין הזה פיטר אותי. זה בדיוק מה שאני צריכה עכשיו' מילמלתי לעצמי בעודי מפזרת את הקוקו המרושל שלי. אני לוקחת את תיק הצד הקטן שלי ותולה אותו על כתפי. יצאתי מפתח המסעדה ונכנסתי לרכב שלי, שחנה צמוד למקום עבודתי. יותר נכון, מקום עבודתי לשעבר.
-
החניתי את הרכב שלי וקמתי ממושב הנהג, התקדמתי אל שביל הגישה המוביל לבית שלי ושל מיה, אך לפתע;
״מה לעזאזל אתה רוצה ממני?״ שמעתי צעקות חזקות, והבכי לא מאחר להגיע. זו הייתה מיה. ״את הכסף שמגיע לי״ קולו של עוד איש שאיני מזהה נשמע, ולאחר מכן, רעש בום חזק. רצתי לכיוון דלתות הבית שלי ושל מיה. כשנכנסתי ראיתי את מיה שלי שוכבת על הרצפה הקשה. היא מדממת מהאף, ודמעות מכסות את כל פניה היפות. מיד, בלי לחשוב פעמיים, רצתי אל המטבח, הבאתי מטלית רטובה ושטפתי את פניה של מיה. ״מי אתה? מה אתה רוצה? אתה עשית את זה?״ שאלתי את הגבר המסתורי שעמד שם, מבלי אפילו להסיט את מבטי ממיה. ״כלום, מלבד הכסף שלי״ הוא אמר באדישות מוחלטת לגמרי. ״על מה???״ אני מבולבלת מאוד. גבר זר, שאיני מכירה, עומד באמצע סלון ביתי. ודורש כסף ממיה, חברתי הטובה ביותר. הוא מתכוון לענות על שאלתי, אך אני מבינה שבמצב כזה, אני לא צריכה לשאול שאלות. ״כמה?״ אמרתי מבלי להסיט את מבטי אליו. ״18,000$״ אמר ללא הסהוס. אני מתנשפת ארוכות בחוזקה כשאני מבינה שמדובר בהרבה כסף. וחושבת לעצמי;
'למה מיה צריכה להביא לו ככ הרבה כסף?, למה בכלל היא צריכה להביא לו כסף?', ומיהו האיש הזה?, היא מכירה אותו?' אבל זו לא בעיה גדולה בשבילי ובשביל מיה, לא חסר לנו כסף..
-
ניגבתי את טיפת הדם האחרונה מפניה של מיה, קמתי מהרצפה, והלכתי לכיוון המטבח, פתחתי את דלת הכספת שלנו, והוצאתי משם את הכסף הנדרש. עשיתי את דרכי חזרה אליו, בעוד שאני שמה לב לחיוך קטן העולה על שפתיו. בכל שאר השיחה שלנו, לא יחסתי כלל חשיבות אליו. דאגתי למיה. זו בעצם הפעם הראשונה שהסתכלתי בפניו של האיש המסתורי. הוא יפייפה. גופו רחב, ומלא שרירים. פניו משורטטות בצורה מושלמת.
הוא לבוש בחליפה יוקרתית המעצימה את שריריו הרחבים. עניו שחורות לחלוטין, כאילו אין שם כלום.. קרות ואדישות.
-
״למה אתה מחייך ככה? קיבלת את הכסף שלך, עכשיו לך.״ אמרתי בטון קר, בדיוק באותה צורה שהוא דיבר. ומיד, ללא תגובה, הוא הוריד את חיוכו מהפנים, ומסובב את גבו אל כיוון דלת היצאה. ״חכה!״ אני מחזיקה בידו, והוא מסתובב אלי בחזרה. עדיין לא אומר דבר. ״בבקשה תגיד לי שזה לא זה..״ אמרתי והמשכתי; ״היא הייתה מכורה פעם, ויצאה מזה.. בבקשה...״ אני עם דמעות בעיניים, נזכרת ברגעים הקשים שמיה התמכרה.. היא לא הייתה מהקשים האלו, אבל היא אהבה את זה. וזה רק התגבר עם הזמן.. אני נזכרת איך שהיא בכתה לי ביידים, ואמרה לי שהיא רוצה להפסיק, אבל לא יכולה. היה לה קשה.. אני נזכרת איך לאט לאט הצלחתי, עזרתי לה להגמל מהסמים. מאז אותם זמנים, מיה לא השתמשה יותר בסמים הללו. לפחות לא כשאני ראיתי.. אני מאוד מקווה שהיא לא חזרה לזה, ואני עוד יותר מקווה שזה לא היה בסתר ממני.. ״לא, היא לא משתמשת עכשיו. היא פשוט עדיין חייבת לי על אז.. אל תדאגי, הגוף שלה נקי לגמרי.״
-
אני מרגישה הקלה. ירדה לי אבן מהלב. ככ דאגתי למיה שלי, החברה הכי טובה שלי, השמחה שלי, האור שלי, היא כל חיי..
היא החברה הכי טובה שלי מאז ימי כיתה א'. שתינו אף פעם לא כ״כ הסתדרנו עם המשפחות שלנו.. אז ממש ברגע שיכלנו, בגיל 17, עברנו לגור ביחד כאן בבית הזה. היא המשפחה שלי. תמיד הייתה ותמיד תיהיה הבנאדם היחיד שאוכל לסמוך עליו. אך אל תתילו ספק בנוגע להורים שלי, הם אוהבים אותי, ותומכים בי, עוזרים לי בכל דבר אשר אני צריכה. פשוט הגעתי למסקנה, שעדיף לי קצת מרחק. הם לגמרי הבינו אותי, ועזרו לי ולמיה עם מעבר הדירה.
-
הוא הבין ממבטי שהוקל על ליבי באמירת המשפט הזה. ״זה יפה שאת ככה דואגת לחברתך. רואים שזאת חברות טובה״ הוא אמר כשחיוכו הקטן הופיע פעם נוספת. ״תודה״ אמרתי אך לא חייכתי אליו חזרה. הוא הבחור שמכר לה את הסמים בפעם הקודמת שהתמכרה. והוא גם כנראה הבחור שהפיל את מיה שלרצפה וגרם לה לדמם. הסתכלתי עליה שוכבת שם.. חצי מעולפת. הוא הבחין במבטיי אליה, ואמר; ״לא, אני לא עשיתי את זה, זה פשוט מגעיל להרים יד על בחורה. היא נפלה..״  ״הוו.. אוקי..״ ירדה עוד אבן קטנה מליבי.. הוא בנאדם טוב..
אני חושבת...
-
כמה שעות לאחר מכן; הוא הלך. מיה התעוררה, הסברתי לה את כל מה שקרה.. מסתבר שהיא הכירה אותו, הוא הביא לה את הסמים אז, אבל הוא אף פעם לא באמת רצה לתת לה.. הוא תמיד אמר לה להספיק, הוא תמיד ניסה למנוע את זה ממנה, אך היא לא יכלה להפסיק. גם היא אמרה שהוא בנאדם טוב.. הוא גם נראה טוב. 'אויש אוליביה, תוציאי את המחשבות האלה מראשך מהר!' אני צוחקת לעצמי.