קמתי בבוקר לצלילי השעון מעורר. אוף. מי המציא את הבוקר? ועוד יותר נורא, מי המציא את השעון מעורר? והכי נורא מכל, מי המציא את הבית ספר? אנשים מטורפים !
הושטתי את ידי כדי לכבות את השעון מעורר וכיסיתי את ראשי עם השמיכה. עוד חמש דקות לא יזיקו. לילה טו- זה עד ששמעתי דפיקה חזקה בדלת שלי. דרך להרוס לי את השינה.
"מה?" מלמלתי בעצבנות.
"קומי! את תאחרי לבית ספר." שמעתי את אח שלי קורא לי.
"טוב... כמה דקות." עניתי לו ועצמתי עיניים.
"עכשיו!" שמעתי צעקה נוספת אבל החלטתי להתעלם ממנו ולחזור לישון לעוד חמש דקות. טוב לא משנה, אני כבר לא אצליח. תודה מאט, דרך טובה מאוד להרוס לי את הבוקר היפה הזה, רגע... אמרתי בוקר יפה? לא! כבר אמרתי שאני לא אוהבת בקרים!!!
הורדתי את השמיכה מגופי והקור ישר תקף אותי. רצתי אל האמבטיה כדי להנות ממקלחת חמה ונעימה. לאחר מכן, עמדתי במגבת וחשבתי מה ללבוש. טוב אף אחד גם ככה לא ישים לב אלייך או יסתכל עלייך אז למה אני מתאמצת בכלל? חשבתי וצחקתי לעצמי. מוזר שאני מוצאת את זה מצחיק. לקחתי מהארון חולצה שחורה וג׳ינס כחול. פשוט ויפה. בכל זאת החלטתי להתאפר קצת, ולא, לא בשביל אף אחד אלא בשבילי. שמתי קצת מייקאפ, מסקרה וליפסטיק.
"את מוכנה? אם לא אני יוצא עכשיו ואת תצטרכי לקחת אוטובוס!" שמעתי את אח שלי התאום, מאט, צועק לי מבעד לדלת.
"כן, כן, תרגע. אני באה." אמרתי, הסתכלתי על עצמי פעם אחת אחרונה במראה, לפני שלקחתי את התיק שלי ויצאתי מהחדר. ירדתי במדרגות וראיתי את אמא שלי יושבת במטבח עם כוס קפה ועיתון ביד. חייכתי לעצמי.
"בוקר טוב אמא," אמרתי בחיוך רחב.
היא הסתכלה עליי והביאה לי חיוך נעים. "בוקר טוב מתוקה, מוכנה ליציאה?"
הנהנתי בראשי והסתכלתי על אח שלי שישב לידה ואכל קורנפלקס. "אתה חופר לי להתארגן מהר ואני עוד מוכנה לפניך?"
"הייתי רעב." הוא חייך אליי חיוך תמים ואני גלגלתי עיניים.
"למה שלא תאכלי גם את משהו קטן, מותק?" אמא שלי הציעה אבל אני ישר סירבתי. אני לא בן אדם שאוכל בבוקר. או לפחות זה מה שאני אומרת לעצמי.
לאחר חמש דקות ארוכות מאוד שחיכיתי שמאט יסיים לאכול, סוף סוף הוא סיים, הבאנו לאמא שלנו נשיקה ויצאנו מהבית. נכנסנו לאוטו ומאט שם שירים פול ווליום. "למה אתה כל כך שמח על הבוקר?" שאלתי וכיווצתי את המצח.
"שנה אחרונה של בית ספר, אחותי. איך אפשר שלא?" הוא אמר וחייך לעברי.
גלגלתי עיניים. מאט כנראה כן בן אדם של בוקר לעומתי, איך אנחנו אחים תאומים? ממש אין לי מושג ! "אנחנו לא קשורים." מלמלתי לעצמי אבל מאט היה מרוכז מידי בשירים כדי לשים לב אליי.
YOU ARE READING
The Bad Boy And The No One
Romance"זה לא משנה, אנחנו לא ניפגש יותר." -זה מה שהוא המשיך לשכנע את עצמו. היא הילדה השקטה שאף אחד לא מכיר, הוא הילד שכולם מכירים מהסיבות הלא נכונות, היא תמימה ואין לה נסיון עם בנים, הוא ממש לא תמים אבל יש לו יותר מידי נסיון עם בנות, היא ילדה סקרנית, חטטני...
