הוא אמר בבכי והתנשף....

נשכתי את שפתיי בחוזק רב כשהם החלו לרעוד......ואז הרגשתי טעם מר בפי, טעם של דם משפתיי.....ליקקתי את שפתיי, והדמעות לא הפסיקו לגלוש במורד לחיי.....

"א-א-איך נצליח לברוח מ-מכאן!?" לחשתי לעברו....נואשת.

דילן ענה לי בהיסוס  "אני פשוט לא יודע!, צריך ל-ל-לחשוב על משהו.....אבל אין לנו הרבה זמן לחשוב כאן, אי אפשר לדעת מתי המסכות יגיעו לכאן שוב......וא-א-את יודעת....." הוא השפיל את מבטו....

אני יודעת......

אני יודעת שהם יקחו אותנו מתי שהם בוחרים לקחת אותנו, מתי שלהם נוח לקחת אותנו.....

ואני יודעת שאין לנו באמת דרך לברוח מהם......מהרוצחים האכזריים וחסרי הרחמים האלה!......

התיישבתי שוב על הריצפה הקרה בתיסכול.......

ומה עם ההורים שלי!?......הרוצחים העזו לפגוע גם בהם!?......רעד עבר בגופי....ואז ניזכרתי בדבריו של הרוצח במסכה שהופיע בטלוויזיה......אם יהרגו אותי....גם ההורים שלי ימותו!......

לא!! אני לא יתן לזה לקרות! הם לא יכולים לעשות להם את זה! לא!!!.....אני מעדיפה למות במקומם!!....

קברתי את פני בין רגלי ופשוט התרסקתי בבכי.....

עד ששמעתי את דילן.....

"א-אמילי, אני.....א-א-אל תבכי, אנחנו לא נמות כאן!......אני לא יתן לזה לקרות לנו!......אני....אני לא יתן שזה יקרה לך, בחיים!".......

הרמתי את ראשי אליו, הוא הביט בי בעניו הכחולות והעמוקות שעוד היו בהם דמעות.....וחייך אלי חיוך קטנטן.......

חייכתי אליו בחזרה.....

"אני מבטיח לך שנצא מכאן, אוקי!?...ג-גם אם זה אומר שנצטרך להילחם בכמה......אני רק רוצה שאת תבטחי בי"..... הוא אמר והשפיל מבט.

הינהנתי אליו  "אני בוטחת בך "חייכתי.

הוא הרים את ראשו והחזיר לי חיוך.

גם מאחורי החיוך שלי.....הרגשתי פחד אינסופי שלא הפסיק להשתלט עלי, אהבתי את דילן.......שמתי לב שהוא גם אוהב אותי.......אבל אני פוחדת להתקרב אליו, אם לא נצליח לברוח מכאן אני יצטרך להילחם נגדו!....ואז זה באמת ישבור אותי לרסיסים....

וחוץ מיזה.....מה עם אדי?...הוא חבר שלי....אני לא יכולה לעשות לו את זה...אני באמת אוהבת אותו....אני כל כך מתגעגעת אליו.....אבל אני יודעת שאין לי שום סיכוי לצאת מכאן בחיים....אני לא יראה אותו עוד....

לא אותו.....ולא את כל מי שאי פעם הכרתי.....

"הי, אתן שומעות את זה!?" דילן אמר וכיווץ את גבותיו....

קרב עד המוות!Where stories live. Discover now