סכינים וחרבות בכל הגדלים, חבל עבה וארוך, פטיש, אולר, ואפילו גרזן!!....

אטמתי את פי בשתי ידי....

התבוננתי בפחד בכלים האיומים האלה.....

אני יצטרך לרצוח מישהו בעזרת הכלים האלה!!!!?,

לא, לא, לא!!!! אני לא יעשה את זה! אני לא מסוגלת.....

ועוד שמתי לב שהרוצחים במסכות השתמשו בכלים לקרב מקרוב, הם לא נתנו לנו אקדחים, או קשתות, ודברים כאלה.....הם רצו שנילחם זה בזה רק מקרוב!, למה הם עושים לנו את זה!!!?.....

העברתי את אצבעי לאורך הכלים ונשמתי עמוק, ורעד עבר בכל גופי.... עצמתי את עיניי דמיינתי את עצמי מחזיקה את אחד מהכלים שעמדו לפניי, ורוצחת בלי רחמים בני נוער תמימים וחפים מפשע!.....

"אמילי?, את מסוגלת לזה!?"

פקחתי את עיני, והסתובבתי אחורה...

ראיתי את דילן בתא שמולי, אוחז את הסורגים בשתי ידיו שלא הפסיקו לרעוד מפחד, פירקי ידיו הלבינו, וכך גם פניו של דילן, דם נזל בצד ראשו, זרועותיו חבולות מהמכות הקשות שקיבל מהרוצח....ועיניו לא הפסיקו להזיל דמעות......

התקרבתי אל הסורגים....והנדתי את ראשי לשלילה....."בחיים לא" לחשתי.

שמעתי בכי נורא ליד התא של דילן, רייצ'ל ישבה על הריצפה ולא הפסיקה ליילל בבכי מר.......

"אני לא רוצה למות!!" רייצ'ל צרחה ובעטה בסורגים....היא נעמדה על רגליה והתחילה לטלטל את הסורגים בכוח ותוך כדי צרחה חנוקה בדמעות "אני!!! לא!! רוצה!!! למות!!!"....

"את לא תמותי, רייצ'ל!!" דילן ניסה להרגיע את אחותו.....

היא התנשפה וחזרה לשבת על הריצפה "אני בחיים לא יתן לזה לקרות" אמר.

רייצ'ל לא היתה היחידה שצרחה.....שמעתי מסביבי בעיטות וחבטות של הסורגים ובלי סוף של צרחות ובכי מרוב התאים....

"שקט!! תנו לישון כבר!!" שמעתי נער צורח "וכדאי לכם לישון, אתם עוד תצטרכו כוח בחדר הקרבות, אבל בואו נודה בזה...אין לכם סיכוי נגדי! אני הולך לכסח לכל אחד ואחד מכם את הצורה!" מייק אמר, ולא הפסיק לצחוק....

השקט התחלש....אבל לא לגמרי....רוב הנערים והנערות פחדו ממייק, וגם אני אחת מהם......מייק הוא נער גבוה, חזק ומלא ביטחון.....הוא ניראה כמו מישהו שהולך כל יום לחדר כושר, הוא קשוח, ומלא בקעקועים לאורך ידיו, ופירסינג שהיה כמעט על כל פניו......זה נער שאסור להתעסק איתו בשום צורה שהיא.......אבל במקום הזה שבו אנחנו נמצאים, אנחנו חייבים להתעסק זה עם זה.......רעדתי מהמחשבה שאני יצטרך להילחם נגדו......אבל ידעתי שזה יהיה חייב לקרות מתישהו.......

אני רק צריכה לקוות שאני ישרוד עד אז.......

דילן: אנחנו חייבים לחפש דרך לצאת מכאן!, חייבת להיות דרך, א-א-א-אנחנו לא נגמור כאן! במ-מקום הזה!!

קרב עד המוות!Opowieści tętniące życiem. Odkryj je teraz