הטיסה שלה אמורה לנחות שם ב 10 בבוקר, עברו 12 שנים, 12 שנים מאז האימוץ, 12 שנים שהיא הייתה קרובה רחוקה מהבן אדם היחידי במשפחה היא שלא וויתר עלייה, או שאולי כן? הרי אם היא לא איתו עכשיו זה אומר שהוא וויתר.. לא, לא יכול להיות.. היא הכירה אוה טוב מדיי, היא בן אדם טוב. זה לא יכול להיות. אבל בדיוק בגלל השאלות האלה היא טסה שם- כדי לברר אחת ולתמיד מה קרה אז, אבל היא לא חשבה שזה יהיה מורכב וקשה כ״כ.
היא נפרדה מהמשפחה המאמצת שלה לשלום וטפסה מונית לשדה התעופה בישראל, זה הפעם הראשונה שהיא עוזבת את ישראל לכ״כ הרבה זמן. חודשיים היא הולכת להיות שם. יש לה פה קריירה צבאית משפחה שאוהבת ודואגת לה, אבל היא הייתה חייבת אתזה לעצמה ובכל מקרה השבוע זה היום הולדת של סבתא שלה וכמו כל שנה היא מתייצבת שם לחגוג איתה את יום הולדתה. הרבה מחשבות הציפו את נינה בזמן הטיסה, חששות, פחדים,בדרך כלל היא נוסעת הרבה לבקר את סבתא שלה הן עדיין בקשר אבל הרבה השתנה מאז הפעם האחרונה שהיא הייתה שם.סבתא שלה הייתה אחת מהמתנדבות בעמותה ׳coming relief׳, היא הייתה שם דמות משמעותית, כולם אהבו אותה והיא הרעיפה אהבה עד כמה שיכלה ונתנה את כול כולה למען העמותה.
״סליחה? את יכולה להביא לי כוס מים בבקשה?״ איש מימינה של נינה דיבר אל הדיילת.
״בשמחה״
״תודה״
״אני פשוט לא בן אדם של טיסות״ האיש סתכל אל נינה ונראה שהוא על סף עילפון.
״לא נרה לי שמישהו אוהב את הטיסות האלה, לשבת כמה שעות בלי לעשות שום דבר.. מחרפן. ״
״באת לחופשה או לעסקים? ״
״אפשר לומר ששניהם״
הטיסה נחתה סופסוף ונינה החלה להילחץ . העיר הזו גדולה מדיי בשבילה, היא לא רגילה לדבר כזה בטח לא אחרי מה שעבר עלייה שנה שעבר.
היא לקחה מונית לבית של סבתא שלה וניתסתה להרגיע את עצמה. מה כבר יכול לקרות? זו סבתא שלה. היא בטח מבינה שהיום הזה היה אצור להגיע מתישהו, חוצמזה היא תשמח שנינה נשארת לתקופה ארוכה.
כנראה שהתחושות הרעות של נינה היו נכונות. זה באמת לא הולך להיות חודשיים רגילים ובטח שלא קלים.
ינה ירדה מהמונית והנהג הנחמדעזר לה להוריד את המזודת שלה מהפגז', היא לקחה נשימה עמוקה
ונכנסה אל תוך הבית של סבתא שלה , היא שמעה לחשושים מהסלון ורגלייה הובילו אותה לשם.
היא נכנסה לסלון ולהפתעתה האורחים לא היו מוכרים לה בכלל, האורחים הסתכלו עלייה במבט מוזר ונינה הרגישה לא נעים שקטעה את דולי, סבתא שלה, באמצע נאום תודה.
״אממ.. אני מפריעה?״ נינה הסמיקה ושאלה בעברית ככה שלא כל כך הבינו אותה.
דולי הייתה מופתעת כמו שאר האורחים, כשבינה שנינה באמת בחדר היא מהירה לתת לנכדה היהודייה שלה שלא ראתה כל כך הרבה זמן חיבוק חזק ואוהב.
דולי הרגישה כאילו היא נמצאת בעולם משל עצמה ולא שמה לב שהחיבוק הזה נמשך הרבה זמן, מבטים נשלחו לעברן של דולי ונינה בתהייה מי זו הילדה שדולי מחבקת.
אחרי שדולי ונינה התנתקו מהחיבוק דולי הציגה בפני האורחים את נינה. ״הילדה הזו..אוי חחח סליחה, הבחורה הזו היא הנכדה שלי הבכורה שלי, בת 23 מישראל והיא באה לבקר את סבתא שלה הזקנה״
״חחח סבתא יותר מדי פרטים״ נינה שוב דיברה בעברית.
״טוב אני רק אסיים את הנאום שלי ונוכל להמשיך בערב.. אני רק רוצה להודות לכולכם על הכל, באמת תודה . ואני מאחלת שנמשיך לעשות את הדבר שאנחנו טובים בו, בקרוב נעלה את הפרויקט של היריד ואני מקווה שהוא יהיה מוצלח״ דולי סיכמה את מילותיה וחזרה לנינה .
חלק מהאורחים התעניינו בנינה והלכו לדבר איתה ועם דולי וחלקם המשיכו פשוט לדבר עם חברייהם.
נינה הייתה מופתעת מכל העניין אבל לזה היא תתרגל כבר, דולי היא מהסבתות האלה שתמיד יש אצלה אנשים בבית ובכמויות כאלה.
דבר אחד לא היה מובן לנינה, מאיפה הילד הזה מוכר לה?
ESTÁS LEYENDO
With you it's different- harry styles fanfic
Fanficנינה היא ישראלית טיפוסית בת 23, בגיל 11 סבתא שלחה אותה לאימוץ אצל משפחה הצבאית ומאז היא גדלה איתם עם כל החסרונות והיתרונות, נינה אוהבת את מה שהיא עושה ויודעת מי היא. אבל בזמן האחרון היא מרגישה שהיא צריכה לדעת יותר תשובות לגביי העבר שלה והיא עולה על...
