לייסונג היה בן 11 כאשר הוא ואימו עברו לבואסן, הערב היה מאוד מהיר ללא הרבה מחשבה, פשוט קרה. אמא שלו הכינה מוצ׳י לכל השכנים החדשים, בתור שי מתוק להכיר את כל השכנים. המוצ׳י שלה היה הכי טעים והכי הכי מתוק ולייסונג אהב אותו כל כך אבל לא תמיד קיבל כשרצה.
''קדימה לייסונג אנחנו צריכים לצאת כבר, תזדרז'' צעקה אימו של לייסונג
''אני בא אמא'' אמר
''בבקשה תתנהג יפה'' אמרה אימו של לייסונג.
לייסונג התרגש מאוד להכיר את השכנים החדשים, הוא רצה כבר להכיר את הסביבה החדשה שרק רצה לקרוא אותה ולהשתולל קצת עם הילדים האחרים.
לייסונג ביכלל לא הקשיב לאימו והתחיל לחשוב לעצמו:
'איך יהיה לי
אולי יהיה לי סוף סוף היונג שכל כך רציתי
אולי יהיה מישהו קטן מימני' לייסונג היתלהב מהמחשבה שיהיה מישהו קטן ממנו ויקרב לא היונג. הוא גם תמיד רצה היונג להסתכל עליו לחקות אותו, להציק לו או שיגן אליו כמו אח גדול.
הם דיברו עם כל השכנים השהיה בשכונה והכירו אותם, מחלקים את המוצ׳י שהכינה אימו לשכנים ביחד.
לייסונג התאכזב שהוא לא מצא היונג או ילד שקרוב לגילו.
הם צעדו לבית האחרון בשכונה, כאשר הם עמדו מול הדלת אימו של לייסונג היתכופפה לגובהו היא הסתכלה ישר לתוך עיניו של בנה ואמרה ''לילי שלי אל תתייאש אתה עוד תמצא היונג אני מבטיחה או אפילו בבית הזה יכול להיות לך היונג אז אל תתייאש, ילד שלי'' ונישקה את מיצחו, לייסונג חייך את חיינו הארנבי והינהן לחיובי אוהב את הכינוי שאימו הייתה תמיד קוראת לו שהיו מטיילים בחוץ.
הוא נשם עמוק לפני שאימו הסתכלה אליו עם חיוך והוא הינהן גם עם חיוך קטן.
אימו תיקתקה כמה פעמים עיניו של לייסונג נצצו בתקווה שיהיה לו היונג, הדלת נפתחה לאחר כמה שניות, עמדה שם אישה גבוהה בסביבות גיל השלושים לחייה היא חייכה ואמרה ''הו וואו! שלום, תיכנסו בבקשה!'' לייסונג ואימו ניכנסו לתוך הבית חולצים את הנעליים שלהם ונכנסים לסלון החמים, אימו הגישה את המוצ׳י בחייוך ''אני היי-וון וזה בני לייסונג אנחנו השכנים החדשים'' אמרה אימו של לייסונג הם קדו קידה בפנייה
''נעים להכיר אני קים ליי-סאל ובני כמובן בחדר אני אקרא לו אתם יכולים לשבת'' אמרה גברת קים ולחצה את ידייהם.
''טאהיונג רד למטה יש אורחים'' צעקה גברת קים לבנה שהיה בחדר בקומה השנייה בזמן שהיא מגישה כמה משקאות וחטיפים על השולחן הקטן בסלון,
''תסלחו על חוסר הנימוס של בני'' אמרה ועלתה לקרוא לבנה שלא שמע אותה קוראת לו.
''לייסונג-אה יכול להיות שיהיה לך היונג'' אמרה אימו של לייסונג, לייסונג חייך חיוך ענק שחושף את שניי הארנב שלו, רגלו לא הפסיקה לזוז ולרעוד במהירות מרוב ציפייה.
גברת קים ירדה עם בנה לסלון בנה היה עם שער חום ומישקפיים נחות על אפו. 'הוא יפיפה' חשב לייסונג.
הם התיישבו על הכיסאות שהיו שם גברת קים הציגה את בנה ''תכירו זה טאהיונג בני, טאהיונג תכיר זה לייסונג ואמא שלו היי-וון'' אמרה אימו של טאהיונג, טאהיונג קד קידה קטנה ושאל ''מגניב רוצה לעלות לחדר'' לייסונג הינהן לחיובי והם עלו בדרגות לחדרו של טאהיונג ולייסונג התחיל לחשוב לעצמו:
'יכל להיות שיהיה לי היונג אני כל כך שמח זה יהיה הכי כיף בעולם אני הולך להגן אליו גם עם הוא קטן ממני ,גדול ממני או בגילי'
חיוך מטופש עלה על פניו של לייסונג בעודם ניכנסים לחדרו של טאהיונג, הם התיישבו על המיטה ואז טאהיונג שאל ''בן כמה אתה''
''אני בן 11'' אמר לייסונג עם חיוך רחב
''אייגו אתה כזה חמוד ארנבי קוטני שאני היונג שלו'' צעק טאהיונג עם חיוך גדול, קופץ על לייסונג שפשף את עיניו שלו, באמת יש לו היונג?
''באמת אתה היונג שלי?! בן כמה אתה?'' צעק לו לייסונג בהיתרגשות.
''אני בן 13 תמיד רציתי שאני יהיה היונג של מישהו ואני אוכל להגן אליו כמו אח גדול'' אמר, טאהיונג ממשיך לחבק את לייסונג שהחזיר לו חיבוק הם התחבקו כמו נערות שראו את האיידול שהן מעריצות.
''באמת אני גם תמיד רציתי שיהיה לי היונג שיגן אלי כמו אח גדול'' צעק לייסונג ורק חיזק את החיבוק
''אז הנה יש לך אח גדול'' צעק טאהיונג בהיתרגשות
''בנים הכל בסדר?'' נכנסה פתאום אימו של טאהיונג, שני הבנים התנתקו מהחיבוק ''אמא אני היונג של לייסונג-אה'' אמר טאהיונג בהיתרגשות
''באמת! אני שמחה בשבילכם, אז על זה צעקתם כמו משוגעים?'' שאלה/אמרה אימו של טאהיונג
''שמעו אותנו'' שאל לייסונג בלחש בראש מושפל
''כן'' אמרה אימו של טאהיונג בציחקוק ויצאה מהחדר, טאהיונג הרים בעזרת ידו את רואשו של לייסונג אוחז בסנטרו ''לעולם אל תשפיל את הראש שלך אני אח שלך. כאן! אני אשמור עליך!'' אמר טאהיונג והם ישר ניקרעו מצחיק.
YOU ARE READING
His revenge/ Taekook
Fanfiction~It's hard to look at other faces when I want to see yours~ ''אתה השארתה אותי מאחור ואני מבטיח לך, היונג אתה תשלם על זה'' הוא בלתי ניראה, הוא נישכח כאילו לא היה קיים. אז הייתה מוכר בעלותו בתור לייסונג, צעק התחנן ואף אחד לא שמע, אף אחד לא ראה את הד...
