התוודות

חלק א

אז.. בוא נלך אחורה אחורה..

כיתה ה

אני אעשה לכם מן הקדמה כזאת..

עד כיתה ה', הכל היה רגיל.. חרם כל שנה, כולם שונאים, אתם יודעים, רגיל..

הייתי רבה עם ההורים שלי כל הזמן..

הייתי לבד..

אתם יודעים איזה הרגשה נוראית זה לבד?

להרגיש שאתה צריך עזרה, שאתה רק צריך מישהו שיחבק אותך ויגיד שהכל בסדר..

אבל אין לכם את זה?

אתם מסתכלים מסביב.. כולם צוחקים ונהנים.. ואתם לבד, מפחדים להסתכל על מישהו יותר מדי זמן כי אז הוא ימציא משהו עליך שיגרום לך לרצות למות? להחליף בצפר? פשוט לא להיות יותר?

בכיתה ה זה היה השיא..

אני נולדתי במאי. כלומר, יש לי יום הולדת בלג בעומר

הייתה ילדה שאני שונאת.. ממש שונאת..

והייתה לי רק מישהי אחת שסמכתי עליה.

ושתינו שנאנו אותה.

לפחות ככה חשבתי.

היא התקשרה אליי ודיברנו עליה.

אמרתי דברים לא ככ יפים..

האמת שממש לא יפים.

אוקיי, הכל טוב ומגניב..

אני מגיעה למדורה, אני אומרת לה שלום, נראה לה ס.

אז אמרתי לס שלום, והיא התעלמה

אוקי.. מוזר..

ראיתי קבוצה של ילדים מתאספת, ורציתי לדעת מה קרה

הלכתי ופתאום שמעתי קול מוכר..

מוכר מדי...

שמעתי את הקול שלי..

מסתבר שס הקליטה אותי, ושלחה את זה לילדה שאני שונאת, והיא השמיעה את זה לכל השכבה..

ביום הולדת שלי..

לא דיברו איתי אחרי זה כל החופש הגדול..