פרק 22♡: סליחות

1.3K 74 7
                                    

~נקודת מבט אמה~

"מה אתה רוצה?" שאלתי בזלזול את מייק שמשך אותי למאחורי בית הספר בטענה שיש לו משהו חשוב לומר לי.
"אמה, אני מצטער" התחיל ונשם עמוק הוא שלח לי חיוך. צמצמתי עיניי בזעם ולקחתי צעד אחורה מתרחקת ממנו. הוא נאנח.
"זה הכל? זה הדבר החשוב שהיה לך לומר? אני אלך עכשיו" אמרתי מהנהת לשלילה בראשי ומסתובבת.
"אני לא כמו מה שאני נראה" התחיל לומר גורם לי לעצור במקומי. הסתובבתי מבולבלת.
"אני עובד בשביל אבא של ליאם. טוב, עבדתי" המשיך.
"יופי לך, מה אתה רוצה שאני אעשה עם המידע הזה" שאלתי משלבת ידי וצסתכלת עליו בהרמת גבה.
"רק תקשיבי לי" אמר. נאנחתי.
"שראיתי אותך בפעם הראשונה הייתי צריך לחקור עלייך כדי לתת את הנתונים לליאם. ואני התאהבתי בך אמה" אמר מחייך חיןך כושל.
"אה! אז זאת אשמתי שכל הדברים האלה קורים לי נכון?!" רתחתי מזעם.
"את מוכנה לסתום ולהקשיב לשתי דקות מסכנות" הוא צעק. דחקתי אותו לקצה יכולת האיפוק שלו.
"מהר" אמרתי מהנהת בראשי בקטנה.

"ראיתי שיש לך משהו עם ליאם ואחרי מה שהוא עשה לך אני הייתי כדי לנחם אותך אמה אני אוהב אותך, אני הרבה יותר טוב מהחיקוי העלוב לגבר שליאם אמור להיות. אמה אני צריך אותך איתי. ואת צריכה אותי איתך"  עצר לדבר.
אני? אותו? איתי? הוא החליק על השכל.
באתי לפתוח פי אך הוא החל לדבר ראשון.

"כשגיליתי שנעלמת, לא הפסקתי לחפש אותך וכשמצאתי והגעתי אלייך, אחריי שעילפתי שומרים כדי לקחת אותך ממנו, אני רואה אותו מחבק אותך ומנשק אותך זה לא נראה כאילו נחטפת.
התעצבנתי ולא שלטתי במה שעשיתי. אמה תסלחי לי בבקשה." אמר במבט מתחנן.

"אני מצטערת מייק אני לא חושבת שאוכל לסלוח לך על דבר כזה" אמרתי.
השפלתי מבט כיווצתי ידיי במבוכה והלכתי משם עדיין מעקלת את כל מה שקרה. אני לא מוכנה לסלוח לו בגלל סיבה אחת הוא משקר.

הוא שיקר על זה שהוא ניחם אותי על מה שליאם עשה, אני לא סיפרתי לו על זה בכלל והוא ישר בא אליי וניחם אותי ויותר מזה שהוא משקר הוא משחק בשרשרת שעל הצוואר שלו והוא עשה את זה כמעט כל הסיפור הוא מסתיר משהו ולי נמאס מהסודות האלה.
אני בחיים לא סיפרתי לו על אנג'ל
ואלוהים הוא האחד שהכניס לי לראש שזה היה אונס! חתיכת....

הלכתי לכיתה וחיכיתי שכבר ייגמר היום. סבלתי מספיק היום לא?
ראשי מסוחרר וכואב. לא שמתי לב לצעדיי והתנגשתי במישהו. ג'יימס.
"היי היי אמה תנשמי" אמר תופס בכתפיי.
נשמתי עמוק בשעה שהוא הוציא את בקבוקי מתיקי והכריח אותי לשתותמ חצי בקבוק.
"תודה" מלמלתי אחריי שנאנחתי. ההרגשה שלי השתפרה.
באתי ללכת כשהוא קרא בשמי.
"את האמת שחיפשתי אותך רציתי לדבר איתך" החל לומר עוצר.

"אני מצטער" אמר מסיים משפטו.
"על מה" שאלתי.
"על כל מה שעשיתי לך, אני לא חשבתי שזה יכול לפגוע ראיתי אדם עם חולשה וניצלתי את זה למוניטין שלי. רק אחר כך, הבנתי מה שעשיתי" אמר.
"זה בסדר" אמרתי מחייכת. אני מניחה שהזמן עזר לי למצוא את המקום לסלוח לו.

"לא זה לא! איך את מסוגלת לסלוח לי על דבר כזה. אני לא הייתי סולח לעצמי. את באמת היית בהריון נכון? אז התינוק הוא" צחקקתי מהחוסר נעימות שלו ומהתקפת השאלות. "תינוקת וכן היא נולדה אבל חושבים שהיא אחותי אז בבקשה אל תספר כלום ותדבר יותר בשקט, ישמעו אותך ." אמרתי.

"כן ברור וכאילו האבא שלה" עצר בוחן תגובתי.
"אל תתבייש תגיד פשוט זה בסדר.
אבא שלה לא יודע ואני חושבת שגם הכי נכון זה לא לספר לו. כלומר, אני לא רוצה להפיל עליו מטען כזה משום מקום. הוא גם ככה לא ירצה אותה אז למה להכאיב לשניהם." אמרתי מושעת כתפיי.
"איך את כל כך בטוחה?" שאל. משכתי כתפיי בשנית.

"אה אוקיי" אמר וגירד בעורפו.
"אני הייתי רוצה לדעת דבר כזה" הוסיף כבדרך טגב. "אבל את מכירה אותו יותר טוב" הוסיף. אני כבר לא בטוחה בכלום בקשר אליו.
"שוב, סליחה" הוסיף. "זה בסדר" שללתי מילותיו והוא חיבק אותי. החזרתי לו חיבוק. לפחות משהו אחד מסתדר לי היום
..............
לכו לקרוא את הסיפור שלה💕💕
xxxCrazyxgirlxxx

 Dangerous love- אהבה מסוכנתWhere stories live. Discover now