"צודקת הוא שלי" החלתי "אלא אם כן..." התכוונתי להמשיך אך היא קטעה אותי בכך שנכנסה לתוך ביתי. 

את פנינו קיבל אד, שיערו האדמוני היה משוח לאחור, בכמויות של שמן שגרמו לשיערו לנצנץ לאור השמש ולגופו הייתה חליפה בעלת שלושה חלקים אשר העניקה לו מראה רשמי ומכובד. 

הובלתי אותה לחדרי וסגרתי אחרינו את הדלת, היא התיישבה על מיטת הקינג-סייז שלי ושיחקה בעצבנות בשולי חולצתה האפורה. 

עברתי לשבת לידה ולא יכולתי לפספס את הדרך שבה גופה נדרך, כפות ידיה התאגרפו בחוזקה על בד החולצה וכל שריר בגופה היה מתוח ומוכן להכל.

"אני מצטער על מה שהם עשו לך" אמרתי, שלא תטעו, זה שאני נחשב לאיש החזק בעולם לא אומר שאין לי רגשות, אני לא מהבנים האטומים האלה שמפחדים להביע רגשות ליד בחורה בגלל שזה יוריד מהערך שלהם, להפך, אני חושב שדווקא זה שאתה מראה את הרגשות שלך רק גורם לאנשים להעריך אותך יותר. 

ובנוסף לכך, אני לא אהיה מהבנים הפתטיים האלו שבשניה שבת יפה מגיחה לתוך החיים שלהם, זהו, הם משתנים במאה שמונים מעלות. נכון, אמרתי שאני אשיג אותה ואני אעשה את זה כי היא מיוחדת אבל, אני לא אוותר על עצמי בשביל לעשות את זה. 

היא גיכחה "כאילו שאכפת לך" אמרה בזלזול ובתגובה אחזתי בפניה בחוזקה והכרחתי אותה להביט היישר בעיניי. 

"באמת אכפת לי, ואני באמת מצטער. אני יודע מה את עוברת" הבטתי בעיניה ולאחר מכן עברתי להביט בשפתיה, שם לב שהיא נושכת קלות את שפתה התחתונה, לא צריך להיות גאון בשביל להבין שהיא בוחנת אותי בדיוק כמו שאני אותה. 

"מממ" היא מילמלה משהו לא ברור והתרחקה ממני. 

"בסוף את כן תהיי איתי ליאן" צחקקתי בשחצנות וביהירות מעביר את ידי בשיערי השחור ופורע אותו מעט, ליאן עקבה אחרי התנועה הזאת בעודה בולעת את רוקה בכבדות. 

"לא נראה לי" השיבה בשחצנות והעניקה לי מבט שהישראלים קוראים לו "ערסי" אם אני לא טועה. "ואיך אתה יודע מה אני עוברת? לפי מה שאני רואה אתה שולט עכשיו בחצי מהעולם, לא נראה לי שנישלו אותך" 

"אותו הדבר קרא לאחותי איב. היא בניגוד אלייך התחרפנה לגמרי, נשבעה לנקום בנו ולהרוס את המשפחה שלנו, עברו שנתיים מהפעם האחרונה שבה ראינו אותה, וזה למה אני דואג לך ליאן, אני לא רוצה שתגמרי כמוה" אמרתי לה והענקתי לה מבט שרק מעטים זוכים לראות, מבט של דאגה, דאגה אמיתית וטהורה.

היא חייכה את אחד מהחיוכים הכובשים שלה, בהתחשב בכך שכל חיוך שלה הוא כובש - אפילו החיוך השיכור- אבל החיוך הזה היה מיוחד, זה היה חיוך שהשתקף דרכו עצב. לא עברה דקה ודמעה בוגדנית זלגה מבין עיניה, ליאן מיהרה לנגב אותה בתקווה שלא אשים לב. 

Strange LoveWhere stories live. Discover now