אהבה אסורה

הרגע הזה....
הרגע הזה שהוא מחבק אותך..
את מרגישה את חום הגוף שלו, את פעימות הלב שלו..
את מריחה את הריח המדהים שלו. כן, זה הבושם שאת הכי אוהבת לבנים. אתם נשארים ככה חמש דקות. ואז הוא אומר לך שהוא אוהב אותך... כל הגוף שלך מתחיל לרטוט ולהגיב.. את אוהבת אותו גם.. אבל האהבה הזאת, היא אהבה אסורה. אתם לא יכולים להיות ביחד ואת יודעת את זה! אז מה את עושה?
מה את פאקינג עושה?
את נתקעת בין האהבה החזקה שלכם לבין האיסור המוחלט הזה. איזה דפוק זה. מצב דפוק. עולם דפוק. את שואלת את עצמך: “למה לעזאזאל לא נולדתי לפני? למה הוא יותר גדול ממני? למה המצב הזה ככה קשה? למה העולם מקשה עלייך? למה את לא מסוגלת לאהוב אף אחד חוץ מאותו אחד?”. אותו אחד. כן. זה הוא. אותו אחד שאת אוהבת. מחכה לראות אם אולי תיתקלו בטעות ברחוב. אולי תראי אותו כשאת עצובה ושקשה לך. אולי הוא עומד להתקשר. לכתוב לך. “היי, זה אני. את שם? אני אוהב אותך כל כך.” אתם גרים במרחק שלושה בניינים אחד מהשני, אך בכל זאת לא רואים אחד את השני. זה קשה. ככה זה שאוהבים. כי לאהבה אין גבולות. אי אפשר לשלוט ברגשות שלך, כי זה חזק ממך. אז אתה נלחם ונלחם ולא מפסיק להילחם. ונלחם בעצמך ונלחם באנשים סביבך, אפילו שהם לא עשו לך כלום. זה לא אשמתם שהמצב דפוק. אתה פשוט צריך להוציא החוצה, כמה שיותר. כמה שיותר קללות, כמה שיותר עצבים וכעס. ואז אתה מתבייש בעצמך. שואל “למה לעזאזאל הפכתי?”. למה האהבה גורמת לי לאבד את זה. לאבד את עצמי. לאבד את המקום שלי בעולם. למה המצב לא טוב יותר? למה לא קורה איזה נס. אתה באמת מחכה לנס, אה? מחכה שהוא רק יבוא ומייד אחרי זה תרגיש יותר טוב. אז נחש מה חבר, הנס הזה לא יבוא. דברים לא קורים מעצמם. זה קשה עכשיו, נכון? האמת נחשפה. לא מספיק קשה לך, עכשיו גם זה. אין לך לאן להוציא את התסכול והכאב שלך. אין לך על מי להוציא. אתה יכול להאשים רק את עצמך. כן, אתה זה שהתאהבת. ואתה זה שמשלם את.המחיר הכבד שבאהבה.
למה אלוהייםםםם? למה זה ככה קשה? ממתי להתאהב זה עוול כזה גדול. מועקה כזו גדולה. כאב עצום. למה זה לא אחרת? למה הכל חייב להסתבך. אתה פשוט רוצה להיות עם הבן אדם הזה. הוא עושה לך טוב. הוא משמח אותך, גורם לך לצחןק, להיות אופטימי. גורם לך לאהוב את עצמך, לאהוב את האחרים. להסתכל על העולם בצורה חיובית. אז למה לעזאזאל זה לא קורה? למה זו אהבה אסורה?