נקודת מבט מייקל:
היה קשה, אני לא אגיד שלא. היה קשה לבוא לבית הספר בבוקר ולראות את אלנה ואדריאן ביחד, מחובקים ומחזיקים ידיים כשמבטי אהבה עברו ביניהם. טיילר וקייסי ניסו לדבר איתי כל היום אבל כל מה שעיניים אותי זה אדריאן, גם אם אני יותר לא אוכל להרגיש את החיבוק האוהב שלו אז לפחות לראות את החיוך שגורם ללב שלי להחסיר פעימה בכל פעם.
״די כבר מייקל! אתה אובססי אליו!״ קייסי צעקה עליי בזמן שחיפשתי את אדריאן בין קהל התלמידים שישב בחוץ ״אתה לא נורמלי שאתה מוותר ככה על אהבה״ טיילר אמר והסתכל על קייסי, התחלתי לבכות, רציתי שאדריאן יסתכל עליי ככה ולא על אלנה. הם עברו למולי, כאילו היו שני האנשים היחידים בחצר, צוחקים ביניהם ומגניבים נשיקה אחד מהשני. הדמעות לא עצרו מלזלוג מתוך עיניי, טיילר וקייסי ניסו לדבר אליי אך עדיין מבטי היה תקוע על אדריאן ואלנה, איך הוא אוחז בה בביטחון והגנה. כמו שפעם החזיק בי.
דמעה יחידה ואחרונה זלגה מתוך עיני כהצלצול נשמע והשניים נעלמו משדה ראייתי. טיילר וקייסי ניסו לעצור בעדי אך פשוט רצתי אל מחוץ לשער, לא יודע אפילו לאן אני רץ, לא רציתי להיות קרוב אליו, אפילו אם הוא לא שם לב לקיומי יותר.
הגעתי לים, עלו בי פלאשבקים מהיום שלקח אותי לכאן בתור דייט ראשון. צרחתי אל הים ״אני שונא אותו!״ צעקתי ״אני שונא אותה!״ צעקתי בשנית ״ואותו אני בחיים לא אוכל להפסיק לאהוב״ את זה אמרתי בלחישה שבקושי נשמעה לעומת הצעקות שקדמו לה. התיישבתי על שפת הים, הגלים מדגדגים את רגליי החשופות ואני נהנה מהשקט ומידי פעם מרחש הגלים.
״אני שונאת אותו!״ שמעתי צעקה מצידי הימיני וראיתי בחורה גבוהה עם שיער ערמוני שעמדה בדיוק כמוני לפני שעה, היא התיישבה כמוני וקברה את ראשה בין ברכיה, כנראה בוכה. השארתי את דבריי על הספסל שבו ישבתי וניגשתי אליה. נגעתי בעדינות בכתפיה והיא הרימה את ראשה לאט ״אני מבין אותך״ אלו היו המילים היחידות שלי והתיישבתי לידה ״אני מייקל״ אמרתי בחיוך ״אני ליזי״ היא אמרה גם היא ״גם אני צעקתי כמוך, וישבתי ובכיתי כאן לפני שעה, את רוצה אולי לדבר איתי במקום להכיל את זה לבד?״ שאלתי והיא הינהנה.
היא סיפרה לי איך היא תפסה את חבר שלה בשירותים עם מישהי, בדיוק היום כשהם חוגגים שלוש שנים ביחד ״אולי הוא אף פעם לא אהב אותי״ היא אמרה וחיבקתי אותה חיבוק צדדי ״ומה איתך?״ היא שאלה כשסיימה לבכות ״מה איתי?״ שאלתי בתמימות ״למה אתה בכית?״ היא שאלה והביטה בי עם עיניי השקד שלה ״בגלל בחור, כמעט כמוך״ אמרתי וסיפרתי לה על אדריאן והסיפור עם אלנה.
״אוקיי נמאס לי! מספיק לשבת פה כמו שני בכיינים״ היא אמרה וקמה, מנקה את אחוריי מכנסיה שהתלכלכו מהחול ״אני הולכת לדבר עם הבחור שלי ואתה הולך לדבר עם הבחור שלך״ היא אמרה והקימה אותי מהחול ״זה באמת לא רעיון טוב״ אמרתי וניקיתי גם אני את אחוריי ״עדיין יש עליי סימנים סגולים״ אמרתי והראתי את לחיי.
אחרי שיכנועים רבים מצד ליזי וגם החלפת מספריי טלפון התפצלנו, כל אחד לדבר עם הבחור שגרם ללב שלנו להשבר. הגעתי לבית ספר, זאת השעה האחרונה, רק דיברתי והנה הצלצול נשמע. נהרות של תלמידים יצאו מתוך המסדרונות ואני רק חיפשתי את הבחור הלבן עם השיער השחור ועיניי התכלת, מצאתי!
ניגשתי אליו ותפסתי בידו, הוא התסכול עליי בסלידה ואני רק תפסתי את פניו ונישקתי, הכל פתאום נעצר. ״מייקל מה נסגר? אתה לא חייב להיפרד ממני ויום למחרת לנשק אותי!״ אדריאן אמר ונאנחתי ״לא רציתי להיפרד ממך, אבל הכריחו אותי״ אמרתי והפנמתי לחי אליו כדי שיראה את הסימן הסגול הנמצא שם ״מי עשה לך את זה?״ הוא שאל ״כמה ביריונים״ לא רציתי שהוא ישנא את אלנה, היא פשוט מאוהבת, כמוני ״אם זה קורה שוב תגיד לי, אני כבר אטפל בהם, בחיים לא תכנע לאיומים!״ הוא נזף בי והנהנתי ״אלוהים כמה בכיתי אתמול בערב, מטומטם אחד!״ הוא חבט בי ורק רציתי לחבק אותו ולא לעזוב לעולם.
_________
אמאלה אמאלה מה תיכננתי לספר הזה אתם מתיים!
סליחהה שהוא עלה באיחור רציייני! פשוט הטלפון שלי התקלקל -מי שמכיר אותי יודע...-
טווב אז אני רק רוצה להודיע משהו קטן, יכול להיות שהחל משבוע הבא עד ה1.10 הפרקים יעלו באיחור של יום, זה קורה בגלל שאני טסה לארה״ב מחר ויום ראשון שלי יהיה בעצם יום שני שלכם.
עד אז אוהבת המוןןן ומקווה שאהבתם❤️
YOU ARE READING
The perfect man
Teen Fictionמכירים את האחד הזה בבית ספר, שכל הבנות רוצות, הוא קפטן הנבחרת של ספורט מסויים, כולו מלא שרירים וקוביות בבטן, הוא נחמד לכולם ואפילו מצטיין בלימודים? אז גם אצלי בבית הספר יש אחד כזה, רק שאותו לא רק כל הבנות רוצות, אלא גם כל הבנים. כן הבנתם נכון, הוא ב...
