stay- Harry fanfic

פרק תשיעי- מכות

הארי חיבק אותי, הרגיע אותי ולחש לי מילים שירגיעו אותי באוזן.

"אני אוהב אותך" הוא אמר והבטתי בו, לפני שהספקתי לומר דבר שפתיו היו מוצמדות לשפתיי, הרגשתי בשמיים, הוא אחז במותניי יותר חזק.

"אני חייבת ללכת" אמרתי מהר והתנתקתי ממנו "למה?" הוא שאל "אני צריכה לספר לנייל" אמרתי ולפני שהגיב בכלל יצאתי, טרקתי את הדלת ורצתי לחדרו של נייל.

"היי לאב" הוא אמר שראה אותי נכנסת.

"אנחנו צריכים לדבר, זה חשוב"

"כן ואחותך תישן בקומה שלכן כמה לילות יש חדרים פנויים." הוא אמר וצמרמורת עברה בגופי, נזכרתי, נזכרתי בכל הלילות ההם שהיא חזרה שיכורה.....

"שב, זה חשוב "אמרתי וסגרתי את הדלת.

.

.

.

.

.

.

"נייל עצור לאן אתה הולך!?" צעקתי בוכה, סיפרתי לו, על הארי ועל הארוחה, על המקום הסודי שלנו, על הרגשות שלי כלפי נייל וכלפי הארי ועל הנשיקה.....

"אני הולך להרביץ למניאק המסריח הזה!!!" נייל צרח והלך לחדר של הארי, רצתי אחריו בעוד שהמסקרה נמרחה על פניי ממזמן מנסה לעצור בעדו, לעצור אותו לפני שיעשה משהו שיתחרט עליו.

"הארי יבן ז*נה אחד תפתח ימסריח!!" נייל צרח בעוד שדמעות נוזלות מעיניו והוא מנגב אותם בחולצה שלו.

"הארי פתח ימעפן בוגדן" נייל אמר והלם על הדלת.

"מה קרה?" הארי שאל בקול מנומנם ופתח את הדלת לא מודע למה קרה לפני רבע שעה בחדרו של נייל.

-נקודת מבט כללית-

"מה קרה?" שאל הארי בעודו לבוש בפיג׳מה קצרה והוא מתקרב לעבר הדלת, הלימות חזקות על הדלת, הארי פתח אותה ופגש את אגרופו החזק של נייל...

"מה ישלך יכלב??" הארי שאל ואמילי סימנה לו בערך שסיפרה לנייל, על הכול. הארי הבין ומהר נכנס חזרה לחדר ונייל רודף אחריו, תופס בחולצתו ומשטח אותו על הרצפה, הארי מעיף אגרוף לנייל, ישר באף, אנחת כאב נפלטה מפיו של נייל שעף הצידה.

"מישהו תפס פה אומץ" קרא נייל וקם מהרצפה באותו זמן שהארי קם, הארי רץ לנייל והצמיד אותו לקיר בחוזקה, נייל העיף לו בעיטה לירך והארי התקפל מכאב , הארי הטיח את נייל בקיר והעיף לו אגרוף לכתף מה שגרם לנייל להתקפל גם הוא, הם דחפו, תפסו, העיפו אגרופים, הפילו, ספגו סטירות ובעטו במשך חצי שעה שלמה בה עמדה אמילי חסרת אונים צועקת לעזרה בבית הריק, לפתע ליאם נכנס לבית.

"ליאם.,..עזור.... בבקש....." אמילי גמגמה מבכי וליאם מהר עלה.

"מה קרה?" הוא שאל והביט בבנים שנראו צולעים וחצי מעולפים אך נחושים, להרביץ אחד לשני.

"למה הם הולכים מכות??" שאל ליאם בעודו נכנס לחדר

"בגללי" אמילי אמרה וליאם הצליח להפריד בינהם, שניהם צנחו על הרצפה בבת אחת והתעלפו...

-נקודת מבט אמילי-

"בגללי" אמרתי וליאם הצליח להפריד בינהם, שניהם צנחו על הרצפה בבת אחת והתעלפו.

"נייל, לאאא!!!" צרחתי ורצתי, לא ידעתי ליד מי להיות, הרי את שניהם אני אוהבת, ליאם התקשר לאמבולנס ותוך חמש דקות היינו בדרך לבית חולים, אני יושבת באמבולנס שלידי יושב לואי ומולי שוכבים הארי ונייל על שתי אלונקות צמודות, אני לא מפסיקה לבכות...

אני וליאם מחכים בחדר ההמתנה ששניהם יתעוררו, אני מספרת לליאם הכל, הכל! על החיים שלי לפני נייל, על הריקוד, על הארי על הנשיקה ועל מה לא? אני נרדמת בעודי נשענת על ליאם שמלטף את ראשי ומרגיע...

סורי שיצא קצר, בחופש אני אשתדל לעלות קצת יותר פרקים....

תגיבו ותצביעו כי אם לא אני לא אמשיך

שנהב