LET ME LOVE YOU / Hebrew

פרק 25- הסוף של הסוף

בנות,בנים,מי שקורא,כתבתי משהו במיוחד בסוף,ואני אודה מאוד אם תקראו אותו.
תגיבו מלא והכי חשוב,תהנו מהפרק האחרון של העונה הראשונה.זה הפרק הכי ארוך שלי!
תהנו,אוהבת!3>

•••••••••••••••••••••••••••••••••••••

נהגתי כמו משוגע בכביש.
פשוט,לא ידעתי איפה להתחיל לחפש.
״איפה את?!״ נהמתי בכעס ורגלי רעדה.
הצלצול טלפון שלי התחיל לצלצל,ועוד שניה זרקתי אותו מהחלון.
״מה?!״ צעקתי בטלפון .
״איתרנו את הטלפון שלה..״ הדבר היחיד ששמעתי.
אחרי הפרטים שהם נתנו לי התחלתי לנסוע לכיוונה,
לכיוון לי-אור שלי.

לי-אור
שקט.ברגע שנכנסתי לבניין היה שקט.
רק עקביי נשמעו .
רעדתי,אבל המשכתי לצעוד.
״איפה היא?״ צעקתי כשכולם הסתכלו עליי.
״ואיפה הילדים שלי?״ הוספתי.
אף אחד לא ענה.
״איזה מחזה נעים לראות״ הקול המבחיל שלה נשמע באוזני.
״לי-אור שטיין,באה לפה,להתחנן בשבילי,בשביל מה זכיתי?״ שעשוע נשמע בקולה.
״איפה את? אולי תצאי החוצה?״ אמרתי מסתכלת סביבי.
״אני פה״ היא התגלתה מולי והורידה את המסכה שלה,מראה לי מחזה מבחיל.
״את עדיין נראית מזעזע״ כל פנייה צלקות.
״מעניין למה״ הסתובבנו במעגל מסתכלות אחת על השניה.
״רוצה לספר להם למה?״ היא שאלה מסתובבת לכל הקהל.
״לא? טוב אני אספר״ הסתכלה בתוך עיניי והמשכנו לנוע.
״היום הראשון שלי.כולם אהבו אותי,חוץ מאחת״ היא אמרה וסגרתי את עיניי בחוזקה.
״תפסיקי! זה לא נכון!״ אמרתי לה .
״העיפו אותי בגללה,אבל זה לא הספיק לה״ הזכרונות מגיעות בכאב.
״היא הייתה חייבת לעשות את מה שהיא עשתה,נכון לי-אור?״ היא שאלה אותי וברכיי נגעו ברצפה.
״היית חייבת״ היא התקדמה אליי.
״אתם בטח שואלים מה היא עשתה״ היא צחקה והגיעה אליי.
קטעתי אותה והתרוממתי מהר מחזיקה בצווארה.
״תפסיקי,זה היה בטעות. את היית חברה שלי״ אמרתי לה והיא צחקה ללא הומור והזיזה את ידיי עם איום במבטה.
״אז לא נספר להם הא?״ אמרה בביאוס ציני.
״אני הצטערתי על זה יום ולילה״ מלמלתי והיא הסתכלה עליי בעיניים החודרות שלה.
״באמת?״ שאלה בשעשוע.
״גם הילדים שלך חשבו על זה״ היא צחקה שוב.
אלוהים איזה אישה חולה.
״הם לא אוהבים אותך״ הבכי שלהם נשמע ברקע ולבי התחיל לדפוק מהר.
״הם לא אשמים!״ צעקתי במהירות.
״למען השם אנה,אל תגזימי,הם בסך הכל תינוקות״ היא הסתכלה עליי מחויכת.
״זה מה שצריך בשביל לקבל תחנונים ממך?״ היא שאלה בציניות.
״תתפסו אותה״ היא צעקה ושני גברים חסונים מהקהל קפצו עליי קושרים אותי לכסא.
״אני שונאת אותך״ אמרתי לה בכעס.
״אני שונאת אותך!״ צרחתי.
״מה קרה עם ה׳זה היה בטעות׳״ חיקתה את קולי וגלגלתי את עיניי.
״בלי גלגולי עיניים!״ סטרה לי גורמת לי לפעור את עיניי.
״התינוקות יסבלו,תזהרי ממני״ איימה עליי.
אם הם לא היו פה,זה לא היה עוזר,אבל הפעם הרגשתי שהאיום אמיתי,וגם בכל זאת.
זאת אנה.
היא שלפה להב ולבי התחיל לדפוק.
״אנה,תחשבי שניה מה את עושה״ אמרתי לה.
הפחד חלחל בי.
אני הייתי צריכה להיות חזקה,בשביל הילדים שלי.
פחדתי להתחנן יותר מדי שהיא בסוף תביא את הילדים שלי לפה,ותעשה משהו גרוע.
פחדתי שהיא תהרוג את הילדים שלי.
אני פחדנית.
התנשפתי במהירות וניסיתי לפתוח את הקשרים של הכסא.
״לא משנה כמה פעמים תנסי להשתחרר,תמיד יהיה מי שיחזיר אותך לכסא הזה״ היא עשתה סיבוב סביב עצמה מצביעה על כל הקהל.
בכי תינוקות נשמע.
הילדים שלי בוכים.
הם צריכים את אמא שלהם.
״אנה...את לא אמא,את לא מבינה מה את עושה לי עכשיו״ נשבר לי הלב.
״תנו לה להפרד מהם,נמאס לי ממנה״ נפנפה עם ידה ונעלמה משדה ראייתי.
לאחר דקה הגיעו שתי בנות עם הכיסאות של רנסמי וסאם.
״ילדים שלי!״ צעקתי מתנערת בכסא ושני גברים הביאו להב וחתכו את החבלים.
רצתי אליהם עם דמעות בעיניים וחיבקתי את התינוקות הקטנים.
״ילדים שלי..״ לחשתי שוב עוצמת עיניים.
לא יכלתי לנשום,התגעגעתי אליהם כאילו לא ראיתי אותם שנים,אבל האמת היא שהם רק נולדו.
״מספיק״ הגיעה המפלצת ואמרה משהו לשני גברים.
הם הלכו לכיווני והתחילו למשוך אותי בחזרה לכסא.
״לא!!״ צרחתי נעה בידיהם בלי סוף.
״אל תקחו אותם ממני! אסור לכם!״ צרחתי ואחד מהם סטר לי גורם לי לשתוק.
אבל הדמעות מעולם לא הפסיקו לזרום.
״את יודעצ מה?״ היא שאל משחקת עם הלהב שבידה.
״את מצחיקה אותי״ צחקה לעצמה בחולניות,כל השיער שלי היה דבוק לפניי מהדמעות וכל פניי היו מרוחים,רטובים ודביקים.
״לראות אותך במצב הזה...מתחננת,בדיוק כמו שאני הייתי מתחננת אליך,כל פעם ופעם,אבל לא הפסקת״ צחקקה ללא הומור.
״זה נגמר אנה,תפסיקי לחיות בעבר״ אמרתי לה במבט חודר.
״זה אף פעם לא ייגמר! זה מלווה אותי יום יום! כל רגע שאני מסתכלת במראה!״ צרחה עליי ומנחיתה את הלהב בכתף שלי.
צרחה גדולה נמלטה מפי.
הדם האדום כהה נזל מהכתף שלי וצרחות איומות נפלטו מפי.
היא סובבה את הלהב והדמעות פרצו מחדש כל שניה,כל רגע.
״תפסיקי! די!״ צרחתי בכאב וצעקתי שוב פעם בחוזקה.
היא לפתע הוציאה את הלהב וכל גופי צנח למטה,ראשי היה נפול וגופי היה משוחרר על הכסא.
הייתי מלאה בדם,הוא לא הפסיק לנזול.
״את זונה״ סטרה לי.
״תמיד היית״ שוב.
״מביאה ילדים לפני גיל 20,זונה כמוך לא ראיתי״ נותנת לי סטירה.
״הילדים שלך ילדים טובים,אני אתנהג אליהם יפה אחרי שתעזבי אותנו״ היא חייכה את החיוך המבחיל שלה,שעם כל הצלקות גורם להקיא.
״אבל את..״ החליקה את הלהב על הכסא.
״לא היית ילדה טובה הא?״ ליטפה את פניי והתכופפה אליי.
״היית ילדה רעה מאוד״ התרוממה שוב.
״ועכשיו אנה תצטרך להעניש אותך״ שיחקה בקצה של הלהב בחיוך.
״מגיע להם לראות אותך מתה״ אמרה ופערתי את עיניי.
הרמתי את ראשי באיטיות עם התנשפות חזקה.
״תעזבי אותם,אני פה לא? זה מה שרצית מההתחלה״ אמרתי לה .
״חיפשת אותי עד היום,רק ניסית למצוא סיבה למשוך אותי אליך,ואת מנצלת אותם״ אמרתי והיא התחילה לצחוק.
״איזה חכמה אני הא?״ החמיאה לעצמה.
פנייה הרצינו.
היא התקרבה אליי והניחה את הלהב על הלחי שלי,מעבירה אותה שם באיטיות.
גורמת לי לצרוח בכאב.
״מגיע להם לראות את אמא שלהם נרצחת״ העבירה את הלהב לידי השניה והעבירה אותה שם .
״לא!!״ צרחתי ואז היא החזירה את הלהב לפניי והעבירה אותה בלחי השניה שלי.
הדם זרם במהירות מפניי,וכל הפצעים שהמשיכה לעשות לי.
״מגיע להם לראות את אמא שלהם נרצחת!״ צרחה שוב והעבירה אותה לצווארי.
״נרצחת״ ובדיוק שבאה להעביר אותה שם,קול עצר אותה.
״לי-אור...״
הוא שוב הגיע להציל את היום.