פרק 13

11.1K 413 26
                                    

-נקודת מבט שניר-

״תסתכלי עליי טוהר! ברגע שאת אומרת לי שאת רוצה, אני שלך״ אמרתי, פאק איזה נקבה אני, עכשיו היא תחשוב שברגע שהיא תשרוק לי אני אבוא, אוף כמה שזה דפוק להודות בזה, זה נכון, ״שני-ר״ היא מילמלה, ״אני מבין״ אמרתי בלחש ועברתי לצד של הנהג, ״ניקח אותך לבית חולים, שיבדקו אותך״ מילמלתי והתחלתי לנהוג לעבר בית החולים הקרוב.

״זה נקע״ הרופא אמר כשהוא בדק אותה, ״אוקיי, כמה גימלים היא מקבלת?״ שאלתי, ״זה הרופא שיש לכם בבסיס מחליט״ הוא אמר ומי הנהנתי, ״אני חובש אותה ואתם משוחררים״ הוא אמר ואני התיישבתי בכיסא לידה, מאז הדיבור הקטן שהיה לנו לפני הנסיעה אנחנו שקטים, אף אחד לא מסוגל להוציא מילה מהפה.

-נקודת מבט טוהר-

״תודה שניר״ מילמלתי כשהתקדמתי לרופא של הבסיס, ״את רוצה שאני אבוא איתך לשם? יש מצב הוא ישחרר לך עוד ימים״ הוא אמר, ״זה בסדר, תודה״ אמרתי והתקדמתי לשם צולעת, ״שאני אעזור לך״ שמעתי את שניר ולאחר מכן הוא הרים אותי עד לשם, ״לא היית צריך״ מילמלתי כשאני סמוקה לגמרי, ״זה בסדר״ הוא אמר.
״אז מה יש לנו כאן?״ הרופא שאל, ״היא הייתה בבית חולים יצחק, אין צורך שתבדוק אותה שוב, זה נקע יש לנו את הטפסים מהבית חולים״ שניר אמר לו ויצחק שמסתבר שזה שמו של הרופא הנהנן, ״אוקיי, נקע זה שבוע גימלים״ הוא אמר והנהנתי, ״אני אחתום על כמה טפסים ותבואי לאסוף אותם לפני שתצאי מהבסיס״ הוא אמר, ״אני צריך לחתום על משהו?״ שניר שאל, בכל זאת הוא המפקד שלי, ״כן תישאר כאן״ הרופא אמר ושניר הנהן, אני יצאתי מהחדר רופא והתקדמתי למגורי בנות צולעת, ״את צריכה עזרה?״ אור שאל כשעבר לידי, ״זה לא בסדר, אני לא רוצה להטריח״ אמרתי בקול שקט, ״שטויות בואי״ הוא אמר והניח את ידי על כתפו, הוא לא הרים אותי כמו שניר, פאק טוהר תפסיקי לחשוב עליו!!

״טוהר!!״ שמעתי צעקה כשבאתי לצאת מהשער של הבסיס, הסתובבתי בזהירות וראיתי שם את שניר, ״מה?״ שאלתי, ״חכי אני אקח אותך, שיחררו אותי ליומיים״ הוא אמר, ״למה?״ שאלתי, ״כי ביקשתי״ הוא אמר, ״אוקיי״ מילמלתי, מה שקשה לי לתפוס זה שאני הולכת להיות שבוע בבית, שבוע בלי יחס מאמא שלי, שבוע שאלעד מביא בחורות ומזיין אותן בחדר שלו, שבוע של חוסר יחס.

-נקודת מבט שניר-

״את רוצה לבוא אליי?״ שאלתי כשראיתי שהיא מבואסת שהיא חוזרת לבית, ״ושם יהיה לי יותר טוב?״ היא גיכחה, ״אוקיי, לא צריך״ מילמלתי, ״מצטערת, לא התכוונתי שזה יצא ככה, פשוט אתה יודע את המצב בנינו עכשיו״ היא אמרה, ״כן אני יודע את המצב״ אמרתי, ״שניר זה פשוט בלתי אפשרי מכל כך הרבה סיבות, אין טעם שננסה אפילו״ היא אמרה, ״תפסיקי להגיד את זה! תמיד יש סיכוי אחד קטן של הצלחה! תפסיקי להיות כזאת פסימית״ צעקתי ודפקתי את ידי בהגה, ״אני לא יכולה לחשוב על זה שאני אתן לעצמי להתאהב בך יותר מעכשיו ואז אני אאבד אותך, אתה מבין אותי?״ היא שאלה, ״אני מבין! אבל שנינו מתמסרים אחד לשנייה, שנינו נתמוך אחד בשנייה ולא נאבד זה את זו!״ צעקתי שוב, ״יש לך שבוע, שבוע מהיום להחליט טוהר, בעוד שבוע אני כבר לא אהיה המפקד שלך״ אמרתי, ״עוד שבוע אתה משתחרר?״ היא שאלה בשוק, ״כן״ אמרתי, ״אוקיי, אי אחשוב על זה״ היא אמרה, ״בנתיים תבואי אליי ליומיים אליי, בבקשה? תתני לשכנע אותך למה אני מתאים לך״ אמרתי, ״אני אבוא אלייך אבל לא אשאר לישון״ היא אמרה, ״בסדר, רק תבואי״ אמרתי ושוב יצאתי נואש איתה, בפעם המי יודע כמה.

Love in army Where stories live. Discover now